מדלג על הדורות: טיול חיפאי עם דורי בן זאב
יצאנו לסיור באזור הכרמל עם הילד הנצחי של עולם הבידור הישראלי, שהראה לנו את המקומות בהם גדל. ביקרנו בגינות בהם התמזמז דורי לראשונה עם בחורות כנער - וגם ראינו יקבי בוטיק, תיירים יפניים ובתי כלא. טיפוס מגוון, כבר אמרנו?
השבוע פגשנו את דורי בן זאב, איש הרדיו הוותיק, זמר ושחקן ללא גבולות. בימים אלה הוא השיק דיסק חדש בשם "מתחת לכובע", ומשתתף בשתי הצגות בתיאטרון "תמונע" בתל-אביב. הטיול בחברתו משול לצפייה בהצגה באוויר הפתוח, בדגש על אילתורים אינסופיים. כשביקשנו להתלוות אליו לטיול במחוזות ילדותו, הוא בחר להתמקד בחיפה ובסביבותיה, בזכרונות מימי נערותו ובטעימות הווה קטנות.
מלון דן כרמל
"כילד הייתי מתפלח בשבתות לבריכת מלון דן כרמל, זה של ה'הי-סוסייטי' החיפאית. הייתי מבלה שם עם משה ברנד, שבערבים שר במועדון 'רונדו' הצמוד כמייק בראנט, זה שכבש את העולם באיטלקית, צרפתית ובאנגלית. כעת ביקרתי בסוויטה של משפחת פדרמן, שממנה נשקף הנוף הכי יפה בעולם ושעליו גדלתי. מקום אחר שזכור לטובה הוא נמל חיפה. בכל פעם שהייתה נכנסת אליו ספינה, היה אבי, ממייסדי תיאטרון חיפה, אומר 'גנבו לי את האוניה'".
הגנים הבהאיים
"צמוד לבית הספר העממי שלי, 'מעלה הכרמל', שם גם לימדה אמי, נמצא אחד מפלאי תבל - הפלא של הגנים הבהאיים, עם כחמישה מיליון מאמינים שנושאים תפילה לבקר בהם. גרתי בשכנות לפלא הזה, שהיה מקום של מסתורין ומעורר יראת כבוד".
"אחד מפלאי תבל". הגנים הבהאיים (צילומים: גילי מצא)
המוזיאון היפני - טיקוטין
"אם אתם מסתכלים מהסוויטה של דן כרמל ורואים אונייה גדולה ממנה ירדו תיירים יפניים, כנסו לשכנה של המלון, 'טיקוטין', ותמצאו אותם מצלמים. זהו המוזיאון היפני היחיד מסוגו במזרח התיכון, שנתרם במטרה לקדם את התרבות המיוחדת הזו.
"מדהים לגלות שהתקיימו בו מעל מאה תערוכות רק בעשור האחרון. אהבתי במיוחד פסל עשוי מחומרים חדשניים שמתאר גבר שידיו פרושות לצדדים, שפתיו פשוקות ועיניו עצומות, צווארו מתוח כלפי התקרה, נראה באקסטזה. מדי פעם יש שם תערוכות צילום שוות. מבטיח לחזור".
"מעל מאה תערוכות רק בעשור האחרון". המוזיאון היפני - טיקוטין
גן אורסולה מלבין
"פינת חמד שבה פרקתי הורמונים כמתבגר לצד כ-30 פסלי ברונזה, ביניהם הייתי מתמזמז עם בנות, נהנה לחבוק פסל עם דדים קטנים אבל משמעותיים. היום הבנתי את מהות צירוף המילים 'להרגיש על הסוס', וגם לדבר איתו בנייד".
מסיק במקורה
"בלבו של הר געש בסמוך למושב כרם מהר"ל בכרמל, מסתעפים בדרך שעוברת במטע זיתים בן כאלף שנה. הבוקר מפציע בעצלתיים, תענוג לפרוש מפה, למזוג כוס יין מהיקב הסמוך ולקטוף זיתים שחורים ישירות מהעצים, לצעוד מטר ולטעום אפרסמון ולי'צי, לחפון רימונים ולבקע אותם, לאכול גרעינים עסיסיים נוטפי חשק. זהו גן עדן אורגני - חוות 'מקורה'. בכניסה יש בית בד מקורה המעוטר בציור קיר של עץ זית. טוסקנה יכולה לבוא לפה ולקנא".
יקב אמפורה
היקב האורגני הזה משדר חירות, חופש מרעלים וטעם של פעם אמיתי. כוס היין שלי היא לעתים אדומה ולפעמים לבנה. יקב הבוטיק שבמקום אסתטי לעילא, וכיף לשתות בו מרלו מעודן בכוס יפה בנוף בראשיתי. מומלץ לבקר במרתף שלו, שבו קיים קור של מינוס 12 מעלות. בקיץ הייתי שמח להתחלף עם הענבים ולגור במרתף בעצמי".
כלא דמון
"בפיתול חזק ימינה, בלב יערות הכרמל, ביקשתי לעצור במקום שמשקיף אל הים עם אויר צלול. מלא בגדרות תיל ומוקף חומות של תקווה, כלא דמון הוא אזור שהאדם הקדמון אהב לגור בו, והאדם העכשווי היה שמח למלון בוטיק באותו המיקום. זהו מקום שמהווה תזכורת לכך שהחופש הוא דבר יקר".
"חומות של תקווה". כלא דמון
מוחרקה
"אחרי שעוברים את דלית אל-כרמל ולא מתייאשים כי הדרך ארוכה, מגיעים למקום שבו לפי המסורת, נאבק אליהו הנביא בנביאי הבעל. הביטוי 'אין עשן בלי אש' נכון במקרה זה, כי ירדה כאן וואחד אש. המילה מוחרקה פירושה חריכה, שריפה.
בכניסה רואים את הפסל של אליהו המתבודד, מניף חרב ונלחם בקנאות בכופרים. בסמוך יש מנזר מהמסדר הכרמליטי וכנסייה קומקפטית שגם בה ביקרו היפנים מהאונייה ההיא.
על הגג, בגובה 500 מטר, מצוייר מעין מצפן עם שמות הערים ברדיוס של 360 מעלות. נפלא לניווטים באזור. אני הייתי נווט בלהקת שריון וטייס בגלי צה"ל, ולכן המצפן מבחינתי הוא בדר חשוב, שלפיו אדם צריך לקבוע מדי יום מי הוא - ומה הוא".
מקום שלפי המסורת, נאבק אליהו בנביאי הבעל. גינת הקקטוסים במוחרקה
ג'סר א-זרקא
"כשאני רוצה חוף לזרוק בו חכה לרעיון, אני בא לכאן. נחמד לראות חיים פסטורליים של דייגים בכפר הערבי היחיד לחופי הארץ, שכנם של קיסריה, מעגן מיכאל ונחל תנינים. המקום בכלל קרוי על שם גשר שנבנה עבור קיסר. כן, היה אחד כזה שביקר בארץ, וילהלם השני.
המקום מקורו בביצות שהדייגים דגו בהן, וגם בים הסמוך. התיישבו בהן חמולות ממצרים ובדואים שהתחתנו אלה עם אלה, והיום יש שם בלגאן דמוגרפי רציני. אבל למי זה כבר מפריע כשנוסעים בכביש הראשי של הכפר המתפתלת בין קולות המואזין, בדרך עד לרצועת החוף. מעניין במיוחד להגיע לשם אחרי סערה בחורף ולראות כיצד הים פלט מזכרות אל החוף, או לחילופין בקיץ, כאשר ילדי הכפר יוצרים לעצמם בריכת שכשוך בין הסירות שקשורות בחבלים. אין מה לפחד, הים הוא של כולם".
"לראות חיים פסטורליים של דייגים בכפר ערבי". סירות בג'סר א-זרקא
