האם בנות פטורות מתפילת מנחה?
שאלה:
בבית ספרנו מתקיים מניין בבוקר, אשר גם הבנות משתתפות בו. לעומת זאת במנחה באים רק הבנים. האם דבר זה נכון, והאם באמת הבנות פטורות מתפילת מנחה.
תשובה:
רעות שלום,
ראשית, יפה שאיכפת לך ואת רוצה להתפלל ולהוסיף. רצון זה מביע מגמה של חיבור לדברים שבקדושה, ובימינו אנו עדים לרצון הולך וגובר מצד נשים לחיבור כזה, ועל זה תבורכי.
מכאן לשאלתך:
א. נשים חייבות בתפילה - כך הורו חכמי המשנה (ברכות כ, ב) אולם בפירוש משנה זו נחלקו הראשונים. המחלוקת תלוייה בדעות הפוסקים בעיקר חיוב התפילה; האם הוא מן התורה, או רק מדרבנן;
לדעת הרמב"ם (הלכות תפילה א,א): המצווה להתפלל בכל יום היא מן התורה, שנאמר "ועבדתם את ה' אלוקיכם" (שמות כג, כה), מפי השמועה למדו שעבודה זו היא התפילה שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם", אמרו חכמים: איזוהי עבודה שבלב? - זו תפילה".
נמצא, אם כן, לדעתו של הרמב"ם שיש חובה מן התורה להתפלל בכל יום, אבל רק תפילה אחת שאינה מוגדרת. (החכמים הוסיפו נוסח וזמני תפילות).
לדעת הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם מצוות עשה ה): מן התורה אין חיוב להתפלל בכל יום, אלא בשעת צרה ומלחמה בלבד. התפילה בכל יום היא תקנת חכמים.
ב. לפי המחלוקת הנ"ל מתבארת הוראת המשנה ביחס לחיוב הנשים בתפילה;
לשיטת הרמב"ם - כוונת המשנה לחייב את הנשים, למצווה מן התורה, והיינו לתפילה כלשהיא, פעם אחת ביום. חיובה של האישה נובע מכך שזו מצוות עשה שאין הזמן גורמה.
לשיטת הרמב"ן - מכיוון שכל חיוב התפילה הוא רק מדרבנן, גם הוראת המשנה מתייחסת לתקנת חכמים בתפילה, והיינו לתפילות שמונה עשרה, ואף על פי שתפילות אלו תלויות בזמן ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, שונה הדבר בתפילה, מכיוון שגם נשים זקוקות לרחמים. (גמרא ברכות כ, ב). כך גם מפורש במדרש: "ותתפלל חנה" - מכאן אנו למדים שנשים חייבות בתפילה, שכן חנה הייתה מתפללת י"ח ברכות. (ילקוט שמעוני שמואל פ).
ג. לכאורה, לשיטת הרמב"ן, נשים החייבות בתפילת שמונה עשרה, היו צריכות להתפלל שלוש תפילות ביום. - אף על פי כן, פטרו חלק מהפוסקים את הנשים מתפילת ערבית. טעמם הוא, שכיוון שתפילת ערבית היא תפילת רשות, אלא שעַם ישראל קיבלוה לחובה עליהם, מכל מקום הנשים לא קיבלו עליהן, ורובן אינן נוהגות להתפלל ערבית. (שולחן ערוך הרב סימן קו, ב וכן כותב במשנה ברורה סימן קו סק"ד).
ד. להלכה, נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קו, א), שנשים חייבות בתפילה, "מפני שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא". משמע שנוקט כדעת הרמב"ם, ולפי זה אין הנשים חייבות בתפילת שמונה עשרה. יש שכתבו, שלכן נוהגות רוב הנשים שלא להתפלל את תפילת העמידה בקביעות שחרית וערבית, אלא מסתפקות בבקשה עם שבח לפניה ולאחריה. (מגן אברהם שם, סק"ב).
אולם, רוב הפוסקים חולקים על כך, ונוקטים להלכה כדעת הרמב"ן, וממילא הנשים חייבות בתפילה, ו"יש להזהיר לנשים להתפלל שמונה עשרה... שחרית ומנחה".
גם הפוסקים הסוברים שאין האישה חייבת בכך מן הדין, מודים, שאם רצתה האישה יכולה להחמיר על עצמה, ותבוא עליה ברכה. (הרב עובדיה יוסף שו"ת יביע אומר חלק ו, יז).
ה. אמנם, אם האישה מטופלת מאד בילדים קטנים ואין ביכולתה להתפלל, כיוון שאינה מוצאת אפילו זמן מועט - פטורה לדעת כולם מתפילת שמונה עשרה, אבל חייבת לכל הפחות באמירת תפילה קצרה. (הליכות בת ישראל ב, ב המוסיף, שגם החפץ חיים עצמו פטר את אשתו כל זמן שהיו הילדים קטנים. )
ו. מעתה, לעניין השאלה, מכיוון שמדובר בבנות צעירות הלומדות בבית ספר ואינן מטופלות עדיין בילדים, ראוי ונכון שינהגו כדעת רוב הפוסקים, ויתפללו שחרית ומנחה, ובית הספר המסדר שהבנות יתפללו שחרית – ראוי שיסדרו שיתפללו גם מנחה כמו הבנים.
סיכום: לדעת רוב הפוסקים, חייבות נשים בתפילת שמונה עשרה שחרית ומנחה. גם הסוברים שדי לנשים בתפילה אחת ביום - רצוי שיתפללו שמונה עשרה כנ"ל. נשים המטופלות בילדים ועסוקות מאד, יכולות לפטור עצמן בתפילה קצרה.
בנות צעירות, וכאלו שאינן מטופלות בילדים, צריכות להתפלל שחרית ומנחה, וראו לבית הספר לארגן תפילת מנחה לבנות כמו תפילת שחרית.
כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
