תקנה, אל תקלקלו
"מרגע יציאתם מהארון בעניינו של הרב אלון, ראוי היה שחברי פורום תקנה יגזרו על עצמם שתיקה מוחלטת. את תפקידם מילאו וכל יציאה לתקשורת רק תפגע במעמדם". יעל משאלי מאמינה לפורום תקנה, אך קוראת לחבריו לחזור אל מאחורי הקלעים
עם חשיפת "פרשת אלון" נחשף
בפני הציבור גם "פורום תקנה". באופן
טבעי נשזרו הדיונים הציבוריים אודות שני העניינים זה בזה... "מי שמכם" ו"כל הכבוד" התבלבלו עם אנחות ההלם ("המגזר הדתי מודיע בתדהמה...") והרווחה מעצמת הפרסום בעניינו של הרב אלון.
פרשת אלון "באור אחר"
משקלם הסגולי של אנשי הפורום, כוחם המשותף, רק הוא יכול היה להישקל מול כוחו ועצמתו של הרב אלון בציבור הדתי. זה מול אלה עמדו מאז למשפט הלב והשכל של הציבור. השאלה העיקרית היא למי אנחנו מאמינים, באין לנו ה"הוכחות" ו"הירידה לפרטים". שאלות המשנה נוגעות כולן לעצם קיומו של הפורום והלגיטימיות הציבורית שלו.
לצערי כי רב, מאז פורסמה הפרשה, הולך ודועך כוחם המהותי של אנשי הפורום הנכבדים, ואילו קולו (שתיקתו) של הרב אלון מהדהד למרחוק.
חבל, כי אני מאמינה לפורום תקנה. בעניין זה ובעניינים אחרים. הלגיטימיות והצורך בפורום נראים לי שקופים וברורים. אלא מה? שמרגע יציאתם מהארון בעניינו של הרב אלון, ראוי היה שיגזרו על עצמם שתיקה מוחלטת. בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות סופשבוע ובמיוחד בכל הפורומים באינטרנט בהם הם מגיבים, די באובססיביות (כאילו רובוט אינטרנטי מטעמם מסתובב בין האתרים השונים ומתריע על כל דיון בעניינם...)
נכון היה שבאותו רגע ממש, לאחר שפורסם העניין בכל התותחים התקשורתיים האפשריים הם יידומו. את תפקידם מילאו. הם הזהירו את הציבור. יותר מזה הם לא יכולים ולא צריכים לעשות. ומה שהם עושים פוגם במעמדם ובכוחם. הדימוי הציבורי, עליו נשענת סמכותם בין השאר, הולך ונשחק. הרב שרלו מתראיין לכתבת סופשבוע צהובה, והרבנית נעמי שפירא בהשתפכות רומנטית בעלון השבת הפופולרי. מתקפת יחסי ציבור במירעה. זה אינו ראוי בעיניי ומרחיק את הפורום מאד מעמדתו הייחודית במגזר.
ועכשיו, נוסף על כל אלה, אנו מתבשרים ב-ynet כי "בעוד כמה ימים" הפורום שוקל איך ומתי "יפרסמו הוכחות" בעניינו של הרב אלון. ואני מפצירה בכם, אל תשאלו את עצמכם "איך מתי וכמה" אלא "למה?" למה לכם לפרסם "הוכחות" ו"פרטים"? מה השתנה בין אז לעכשיו?
והתשובה היא כלום. הכי כלום. אנחנו לא רוצים לדעת. אנחנו סומכים עליכם בעניין הזה. נכון ה"אנחנו" הנ"ל הוא יחסי. יש "אנחנו" שמאמינים בכם ולכם ויש "אנחנו" שלא. אבל שום דבר שקרה ויקרה לא ישנה את ה"אנחנו" האלה.
פגעו ביוקרתכם? הטילו דופי בלגיטימיות שלכם? רבו סימני השאלה ככל שמתפרסמות עוד "פרשות"? לא נורא בכלל. זה לגמרי משהו שאתם צריכים ללמוד לספוג. בשקט. הרחיקו אצבעותיכם מן המקלדת, התרחקו מן המיקרופונים והמצלמות. תפקידכם ב"פרשת אלון" הסתיים! הזהרתם אותנו. יותר מזה אתם לא יכולים ולא צריכים לעשות.
עכשיו הגיע תור המשטרה והפרקליטות ומערכת המשפט. וכמו שלפעמים קורה, יכול להיות שהרב אלון יצא גם משם כשהוא מזוכה מכל האשמות. זאת לא תהיה הפעם הראשונה ולא האחרונה שזה יקרה. ועדיין, בעיניי, צדקתם ותצדקו ואאמין לכם ולא לו.
שחררו, זה כבר לא בידיכם. יהיו אנשים שישלחו את הבנים שלהם להתייעץ ביחידות עם הרב אלון ויהיו כאלה שיזהירו את הבנים. יש שאנשים שיבחרו להיות תלמידיו ויש כאלה שלא. אין לכם מה לעשות נגד זה ושום "הוכחה" לא תעזור פה. להיפך. רק תקלקלו. לנו ולכם.
חזרו נא אל מאחורי הקלעים, עסקו בעבודת הקודש של הגנה בפני הציבור. עזבו אתכם לגמרי ממסע יחסי הציבור שאתם עוסקים בו. לגמרי למטה מכבודכם וכבודנו.
לפנייה לכתב/ת 
יעל משאלי
מומלצים
