שתיקת השפנים
רק שיחת טלפון נדרשה מבנימין נתניהו לגנות את היוזמה של כמה רבנים וח"כים זגזגנים לזכות את מרגלית הר-שפי. מילא הוא, אבל גם ברק, ואפילו יצחק הרצוג וגדעון סער שתקו. אז אולי צדקה "החמישייה הקאמרית" שניבאה שיגאל עמיר יזכה לחנינה
לכאורה, אין מעשה נכון וצודק מזה. בסך הכל מדובר בפעולה פשוטה, מתבקשת, נדרשת והגיונית. מנהיגותית. בשיחת טלפון אחת קצרה עם יועץ תקשורת שלו, יכול היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגנות בחריפות את הפרובוקציה התורנית של הימין לקראת יום השנה לרצח יצחק רבין,
שכוללת יוזמה לנקות את מרגלית הר שפי
מכל אשמה, מכל מעורבות ומכל קשר לרצח. "לא נשכח ולא נסלח", היה נתניהו יכול לומר בהודעה קצרה אך בהירה לתקשורת. "הניסיון לייצר לגיטימציה לכל מי שהיתה לו נגיעה לרצח המתועב הוא בלתי נסלח, ואני מגנה אותו בכל תוקף".
לראש הממשלה אין זמן או עניין פוליטי להתחלחל בפומבי וכנדרש מן המגמה המתפשטת בקרב הציבור הימני והדתי לאומי להפוך את רצח רבין לעוד אירוע פלילי, שהאשמים בו זכאים למחילה ציבורית לאחר שריצו את עונשם. נתניהו לא רוצה להסתכסך עם בוחריו ועם הקואליציה שלו, לא רוצה לעורר דובים מרבצם, לא רוצה שיגידו עליו שהוא שמאלן. גם כך יש לו די בעיות בגלל הבנייה בהתנחלויות, ובגלל אובמה, ואבו מאזן, וכל הרשעים האחרים שמעוניינים לקדם את תהליך השלום, ולהפסיק את צמיחתן של ההתנחלויות על קרקע פלסטינית.
אבל לנתניהו קשה עם פעולות פשוטות, כאלו שמשמרות את ההיגיינה הציבורית, המוסרית והערכית של הפוליטיקה הישראלית, שנעלמה בשנים האחרונות.
סערה בקדימה:
"זיכוי הר-שפי - שיתוף פעולה ברצח"
רוני סופר
"חשוב להוציא את רצח רבין מהמגרש הפוליטי", אמרה ח"כ לבני. יו"ר הקואליציה זאב אלקין דווקא בירך על היוזמה ואמר כי "ההרשעה הייתה ציד מכשפות"
אבל מילא נתניהו, ממנו לא בהכרח צריך לצפות לגינוי מיידי וחריף. הוא הרי עמד לפני 15-16 שנה במרפסת בכיכר ציון, וצעד לפני ארון הקבורה, ונאם ורתח וזעם על פושעי אוסלו דאז. אך גם יושב ראש מפלגת העבודה, אהוד ברק, מילא פיו מים בסוף השבוע הזה. האיש שהכתיר עצמו לפני 12 שנה כממשיך דרכו של רבין, ובימים אלו מתחרה עם ליברמן על חוק האזרחות, שכח מה נדרש ממנו לעשות כאשר כמה רבנים ופוליטיקאים זגזגנים, דוגמת עתניאל שנלר, חותמים על עצומות מרתיחות דם ומבזים את זכר אירוע הטראומתי ביותר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית.
גם ברק, כמו נתניהו, שקע בתוך סוף השבוע שלו מבלי לטרוח לטהר, ולו במקצת, את הזוהמה שהתפשטה במרחב הציבורי לאחר שפורסמה העצומה של אנשי הציונות הדתית ב"ידיעות אחרונות". ההפצרות של מערכת ynet לקבל התייחסות כלשהי מלשכותיהם של נתניהו וברק נדחו בנימוס.
אך האמת היא שברק ונתניהו אינם לבד. מעטים הפוליטיקאים, חברי כנסת ושרים, מימין ומשמאל, שטרחו בסוף השבוע לגנות את היוזמה של אנשי הימין. מעטים בעבודה, מעטים בליכוד, ומעטים גם בקדימה ובשאר המפלגות. לא יצחק הרצוג, שרק ביום חמישי הציג את מועמדותו לראשות מפלגת העבודה, וגם לא גדעון סער, שנאם בשנה שעברה בכיכר ורוצה להיות ראש ממשלה. אפילו הם לא יצאו מגדרם כדי לצעוק או אפילו לסנן מילה.
ב-1996 שודר מערכון של החמישיה הקאמרית (לחצו לצפייה בקטע) שחזה כנראה את העתיד. "יום אחד, בעוד 20 שנה, אני אקבל חנינה", חייך רמי הויברגר בתפקיד יגאל עמיר מתאו בכלא. "אתם יודעים את זה. בתוך הלב עמוק, אתם יודעים שעוד עשרים שנה אני אקבל חנינה. יגידו, היתה בארץ תקופה קשה. והמערך יסכים. ואז, יסדרו לי חנינה. ואני אגיד שאני נורא מצטער, ושעשיתי את זה בהשפעת האווירה הציבורית, ואני אצא לחופשי. ואחרי חודש שיעשו קצת בלגן בעיתונים, כולם ישכחו ממני. ואני אגור בירושלים, וכשאני אצא לרחוב, כל השכונה שלי תעשה ככה (מחיאות כפיים). ואחרי שנה יהיו בחירות לעירייה, וראש העיר יבוא להצטלם איתי. אתם הרי יודעים את זה". 20 שנה, הם אמרו אז, ב-96'. אם לשפוט לפי מה שקרה פה בסוף השבוע, 15 שנים אחרי, זה אולי ייקח פחות זמן.
לפנייה לכתב/ת 
מרגלית הר שפי
צילום: אייל פישר
נתניהו. "לא רוצה להסתכסך עם הקואליציה"
צילום: גיל יוחנן
ברק. "מילא פיו מים"
צילום: AP
סער. לא הגיב
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
