חיים ב(ה)מתנה

אחרי שנים של ניסיונות נואשים להביא צאצאים לעולם הקים שלמה בוכנר, חרדי ניו-יורקי, את "ארגון בוני עולם" - עמותה חרדית המסייעת לזוגות חשוכי ילדים להקים משפחה. ההתרוצצות מרופא לרופא והקשיים הכספיים והנפשיים הולידו את ההחלטה ליצור מסגרת שתימנע מאחרים את הסבל שעבר. כיום, יותר מ-30 שנה אחרי, אין לבוכנר בנים או בנות ביולוגים, אך הוא חובק יותר מ-2000 ילדים שבאו לעולם בזכות המפעל החסד שהקים.

היום, י"א חשוון, יום פטירת רחל אמנו שזעקה את זעקת העקרות "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי", זוגות חשוכי ילדים בחברה החרדית כבר לא נשארים מאחור. הם זוכים לתמיכה רגשית, הכוונה מקצועית וגם עזרה כספית כשצריך. ואל דאגה, זוגות חילונים במצבם גילו את הארגון ברשת, והצטרפו בשקט למהפכת התמיכה.

ללכת רחוק מדי בשביל ילד

רכזת התמיכה של "בוני עולם - ישראל" היא שרה, אישה חסידית מבני ברק. היא מלווה זוגות בתהליך המייסר של הציפייה לילד, כשסיפורה האישי משמש להם השראה. כשנישאה בגיל 18 לא חלמה שברבות הימים תשמש כ"כותל הדמעות" לבכיות ולקשיים של מאותגרי פוריות מכל הארץ, אך את דרך החתחתים שעברה במסדרונות בתי החולים והריצות לכל מרפא אלטרנטיבי, היא זוכרת היטב.

"את צעירונת, רק התחתנת ומאוד קשה לך להבין שמשהו אצלך לא בסדר", היא מתארת את נקודת הפתיחה. "אחותי, שנישאה שנה לפני, כבר עשתה ברית לילד השני. אנשים הגיעו לאחל לי 'מזל טוב', היו בטוחים שזה שלי. לפני 30 שנה תחום הפוריות היה הרבה פחות מפותח. הרופא אמר 'תמדדו חום', אחר כך אמרו 'עקרות הלכתית' - כדורים וזה מסתדר, ומשם זה המשיך לצילומים שגילו שהחצוצרות חסומות ויש לערוך ניתוח בטן מלא כדי לפתוח אותם. וכל זה, רק כדי לגלות אחרי ארבע שנים של ניסיונות שהן נסגרו שוב.

"בשנים האלה נוצרו החברויות הכי מוזרות. אף אחת מהחברות שלי לא הייתה יכולה להבין מה עובר עליי, או מה זה אומר להיות בטיפולים. אז השיחות הרגישות היו עם ידידות שפגשתי באותן שעות ארוכות בחדרי המתנה עם נשים במצב דומה, גם חילוניות או ערביות. הן יכלו להבין מה שהשאר לא".

הרב בוכנר, אב מאושר וילדה שנולדה בזכות הארגון 

שרה ובעלה לא אמרו נואש, גם כש"הטיפולים המסורתיים" כשלו. "רופא מומחה דיבר על הפריית מבחנה, שזה 'משהו חדש שעושים עכשיו בחו"ל'", היא משחזרת. "פנינו לרב להתייעץ, וכל הזמן העברנו מהרופא מסמכים שיבהירו מה בדיוק התהליך. זה היה משהו הזוי. זה ילד שלך, לא ילד שלך, אף אחד לא הבין בזה כלום. גם הרבנים לא הכירו ולא היה ברור מה אומרת ההלכה".

אך גם אחרי שהרב נתן את ברכתו, העדיפה שרה לשמור את הפרטים על הטיפול לעצמה. היא חששה לספר על כך גם לבני המשפחה: "פחדתי שיטענו שאני הולכת רחוק מדי בשביל ילד".

נשארים ביחד

ואם לא די בטיפולים ובסודות, נפתחה מול בני הזוג מלחמה בחזית נוספת - הכסף: "הכל היה פרטי. הטיפולים היו בסכומים גבוהים, בלי שום החזר מאף גורם. קופת חולים לא השתתפה והביטוחים הפרטיים לא רצו לקבל אותנו. מצאתי את עצמי עובדת בשלוש עבודות כדי לשרוד, לווינו מכל מי שרק אפשר. עבדנו בפרך ועם כל הלחץ של האי-פוריות הגיע גם הלחץ הפיננסי. אני זוכרת ששנים לא קניתי לעצמי כלום, אולי גרביים. הייתי מרוכזת רק ברצון לחבוק סוף סוף תינוק.

הפרופסורים שלייגל ורונן מאסף הרופא יחד עם סגן שר הבריאות ליצמן 

"ביום ההפריה הראשון הייתי בעננים, היו שתי ביציות וכבר דמיינתי את התאומים. הכריחו אותנו לשכב ולא לזוז, לא התקלחתי שלושה ימים ליתר ביטחון. אחרי שבועיים עשינו בדיקת דם שיצאה שלילית - והעולם נחרב. התרסקתי. אין דרך אחרת לתאר את זה. נכון שהאחות אמרה משהו על 25 אחוזי הצלחה, אבל את זה הדחקתי. הייתי עסוקה בלחלום, והשבר היה נורא. ימים שלמים של בכי בלתי פוסק, לא הייתי מסוגלת לחזור לעבודה. שלא נדבר על 3,000 דולר, סכום עצום במונחים של אז, ששילמתי על הטיפול, ולא היה אכפת לי בכלל. ואז אספתי את עצמי, ואספתי כסף לטיפול נוסף. אחרי חמישה טיפולים הפרופסור אמר בעדינות שזה הזמן להרפות, ולהבין שלא יהיה".

לא יהיה? שרה לא רצתה לוותר. מומחה אחר הציע לבני הזוג לעבור בדיקת רקמות בעבור עוד סכום אגדי, אבל התוצאה עשויה לתת תשובות. "אמרו לנו שכל אחד לחוד נצליח להביא ילדים, אבל ביחד - הסיכויים קלושים", היא נזכרת. "הייתי שבורה. אמרתי לבעלי שזהו זה, שהוא לא צריך לסבול בגללי. אני משחררת אותו. נתגרש. הוא כהן, מה שאומר שזה גם בלתי-הפיך. אבל לא הייתי מוכנה שהוא יסבול יותר. אבל הוא עם האמונה שלו אמר 'לא, זהו ניסיון של שנינו כזוג. אנחנו נשארים ונרשמים לאימוץ".

שני פסים

למרות שהונחתה להפסיק את "מירוץ ההפריות" בזמן ההמתנה לאימוץ, שרה סירבה לקבל את הגזירה. "המחיר הבריאותי של כל טיפול כזה גבוה, אבל לא היה איכפת לי. רק אחרי שאושפזתי בעקבות טיפול שהסתבך, בעלי מתח את הקו בשבילי ואמר עד כאן. זה היה בקיץ, ובחנוכה קרה הנס. התקשרו מהאימוץ לספר לנו שתינוקת בת עשרה ימים מחכה לנו. את האושר שהרגשתי אני לא יכולה לתאר", היא אומרת כשבכי עומד בגרונה, גם היום, 14 שנים אחרי.

"כל האהבה לילד שהייתה נעולה בפנים יצאה החוצה. התגובות מהסביבה היו חמות ומקבלות. כולם היו מאושרים אתנו. כך עברו להם חמישה חודשים ופתאום אני קולטת שמרוב ההתרגשות עם הילדה, לא שמתי לב שהמחזור לא מגיע.

"עבדתי עם רופא נשים ואמרתי לעצמי 'אני אגיע למשרד ואבקש ממנו לבדוק מה הבעיה'. האפשרות שאני בהריון לא הייתה בכלל בראש. חשבתי שהוא ישאל אם עשיתי בדיקת הריון ולכן רק כדי להגיד כן, פורמלית, קניתי ערכה. ופתאום שני פסים הופיעו. הייתי לבד בבית. התינוקת ישנה, בעלי כבר היה בעבודה. התקשרתי אליו, לא שלום, לא בוקר טוב, אני בהריון. אחרי עשרים שנה של מאמצים, הוא היה בטוח שאשתו השתגעה סופית, אבל ידעתי בתוכי שזהו זה. בדיקת הדם אמרה כן וגם האולטרסאונד הצביע על שק הריון ברור - ואוטוטו אני חוגגת לו בר מצווה. הסיפור שלי הוא תקווה להרבה זוגות שהרפואה אמרה להם שזה בלתי אפשרי, ועל פניו זה אכן כך. אך ניסים קורים, ואני ההוכחה".

לא לחכות, לפנות

היום המטרה של שרה היא לדאוג "שאף אחת לא תהיה לבד". הטלפון שלה זמין 24 שעות ביממה והיא תמיד פנויה להקשיב לכל משבר או צורך לשתף. לדבריה, הצעירות החרדיות

של היום כבר לא מוכנות לחכות בסבלנות על הגדר.

"התקשרה אליי משהי אחרי עשרה חודשים של ניסיונות והדרכתי אותה מה כדאי לה לעשות ואיזה בדיקות לבצע. אין שום סיבה להמתין באי-ודאות רק כדי לגלות את הבעיה יותר מאוחר", היא מייעצת.

מנהל סניף ישראל של הארגון, חיים שטרן, מוסיף כי "בוני עולם" הצליחו להקים רשת קשרים עם המומחים הגדולים בארץ ובעולם: "אנחנו יודעים לשלוח כל פונה לרופא שהכי מתאים לו בתחום הספציפי של הבעיה שלו. יש מומחים ברמה עולמית שאנחנו מביאים במיוחד לארץ .הקמנו גם מרכז השאלת תרופות פוריות ארצי עם שירותי הזרקה. ומאחר שהטיפולים יכולים להיות יקרים, אנחנו גם שותפים למימון כשצריך. אנחנו כאן כדי להגיד 'אתם לא לבד".