ישראל מול אירופה: לא שוויונית, ענייה ואופטימית
דו"ח הלמ"ס: הסיכון להיות עני בישראל בשנת 2008 היה גבוה פי שניים בהשוואה לאיחוד האירופי, והפער בין הכנסות החמישון העליון לתחתון זינק לפי 7.5. אי השוויון בישראל חמור ב-60% לעומת אירופה. למרות הכל, הישראלים הרבה יותר מרוצים מחייהם לעומת האירופים, ובטוחים שבעתיד ישתפר מצבם
29% מהאוכלוסיה בישראל היתה בשנת 2008 בסיכון לעוני לעומת 16% בממוצע באיחוד האירופי. כך עולה מדו"ח הלמ"ס שפורסם בצהריים (א') לרגל היום הבינלאומי למלחמה בעוני שחל היום.
38% מהילדים בישראל נמצאו בסיכון לעוני, לעומת 19% באיחוד האירופי, ו-33% מהקשישים נמצאו בסיכון כזה לעומת 20% בממוצע באיחוד. לשם השוואה, בשנת 2000 הגיע הסיכון לעוני בישראל לרמה של 27%.
מהדו"ח עולה, כי במשך השנים חלה ירידה בשיעור הסיכון לעוני במדינות כמו אירלנד, הולנד וצרפת. המדינות בעלות שיעור הסיכון לעוני הגבוה ביותר באיחוד באירופי היו ב-2008 יוון וספרד, עם 20%.
מקור: הלמ"ס
פער נוסף בין ישראל לאיחוד מתברר גם בסעיף אי השיוויון בחלוקת ההכנסות: בשנת 2008 ההכנסה הממוצעת לנפש בחמישון העליון בישראל היתה גבוהה פי 7.5 מההכנסה בחמישון התחתון. זאת, לעומת פי 6.5 בשנת 2000. במדינות האיחוד האירופי, לעומת זאת, העלייה היתה מתונה יותר - פערי השכר היו 4.5 בשנת 2000 והם גדלו לפי 4.9 בשנת 2008 בממוצע. הפער בכנסות בישראל - הגבוה ביותר לעומת מדינות האיחוד האירופי.
בישראל, מצוין בדו"ח, שיעור המשפחות מרובות הילדים גבוה יותר משיעור זה באיחוד האירופי, וכן מספר המפרנסים במשקי בית אלה קטן יותר. גורמים אלה מסבירים חלק מהפער הרחב בין ישראל לאיחוד האירופי במדד הסיכון לעוני, בייחוד בקרב ילדים.
הגדרת העוני האירופית - מחמירה יותר
ממוצע האיחוד האירופי כלל את 27 מדינות האיחוד האירופי והמדינות המועמדות להצטרף אליו. שיעור האוכלוסיה בסיכון לעוני מוגדר באיחוד האירופי באופן הבא: מספר הנפשות במשק בית שבו ההכנסה הפנויה הממוצעת לנפש נמוכה - פחות מ-60% מחציון ההכנסה הפנויה הממוצעת לנפש.
הגדרה זו מחמירה יותר מההגדרה המשמשת לקביעת קו העוני בישראל. מדד העוני הישראלי שחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2008 עמד על 19.9% בלבד, והוא מבוסס על 50% בלבד מההכנסה החציונית.
מקור: הלמ"ס
יצוין כי הקריטריונים למדידת עוני בארה"ב - ה"מתחרה" העיקרית של ישראל בהיקף העוני - הם עוד פחות מחמירים מהקריטריונים בישראל. בניגוד למדידת העוני באירופה ובישראל, שנעשית ביחס להכנסה החציונית, מדידת העוני בארה"ב היא אבסולוטית ומבוססת על בדיקה של היקף הצריכה למשק בית.
עני בארה"ב הוא חסר בית או אדם שבביתו אין רשימה של מצרכים, שבשנות ה-50 נמצאה במרבית משקי הבית האמריקניים. בארה"ב יש ביקורת רבה על שיטת המדידה, שנחשבת למיושנת, והאמריקנים חלוקים ביניהם, מה יהיה היקף העוני בארה"ב אם הוא יימדד בשיטה האירופית: השמרנים האמריקנים טוענים שמדידה בשיטה האירופית תגלה ששיעורי העוני בארה"ב אינם גבוהים באופן חריג, ואילו הליברלים טוענים שהשיטה האירופית תראה שהמצב בארה"ב עוד יותר גרוע מכפי שהוא נראה כיום.
לוויכוח הזה יש השלכה על ישראל: אם השמרנים צודקים, הרי שישראל תוכרז סופית כמדינה בעלת הפער החברתי והעוני הגדול במערב, ואילו אם הליברלים צודקים, הרי שישראל תישאר המדינה שסובלת "רק" מהעוני השני במערב - אחרי ארה"ב.
21% מהישראלים ויתרו על אוכל
מהדו"ח עולה עוד, כי 21% מהישראלים דיווחו כי ויתרו על אוכל בגלל קשיים כלכליים - 15% מהיהודים לעומת 50% מהערבים. שיעור זה גבוה משמעותית מהשיעור במדינות אירופה, העומד על 11% בלבד.
מנגד מתברר, כי בישראל, שיעור המדווחים כי אינם מכסים את הוצאות משק הבית נמוך במעט מהממוצע באיחוד האירופי - 12% לעומת 14%. באיטליה עמד נתוון זה על 20% והוא הגבוה ביותר מבין מדינות האיחוד.
עלייה בשביעות הרצון בישראל
הדו"ח, שהוא חלק מד"וח פני החברה מספר 3, קובע עוד כי 86% מהישראלים בני 20 ומעלה מרוצים מחייהם, לעומת 77% בני 15 ומעלה בממוצע במדינות האיחוד האירופי.
מקור: הלמ"ס
שיעור שביעות הרצון מהחיים בחלק ממדינות אירופה ירד משמעותית בין השנים 2006 ל-2008. כתוצאה מכך, השיעור הכלל אירופי ירד מ-87% משנת 2006 ל-77% בשנת 2008.
בישראל, לעומת זאת, שיעור שביעות הרצון מהחיים עלה מ-83% בשנת 2006 ל-86% בשנת 2008. יש לציין, כי הנתונים האירופיים מקורם בסקר שנערך במרס-מאי 2008, בעיצומו של המשבר הכלכלי, ויש להניח שהמצב הטביע את חותמו על מדדי שביעות הרצון של האירופים.
גם רמת שביעות רצונם של הישראלים לגבי העתיד גבוהה יותר משל האירופים: 57% מהישראלים העריכו כי חייהם יהיו טובים יותר בשנים הקרובות, לעומת 50% בלבד מהשבדים, ו-43% מהדנים.
בפורטוגל רק 15% מהאוכלוסיה סבורים העריכו כי חייהם יהיו טובים יותר, ובגרמניה - 22%. השיעור האירופי הממוצע עומד על 32%.
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הגיב לדו"ח ואמר כי "קובעי המדיניות הכלכלית בממשלה חייבים להפנים כי מעבר למשק יציב וחזק, כפי שקיים אצלנו, חברה לא נמדדת רק בכסף שהיא מייצרת, אלא גם בצמצום הפערים בחברה שיש בה גם עניים וגם עשירים. פערי המעמדות ההולכים ומתרחבים בחברה הישראלית מהוים סכנה קיומית ופצצת זמן חברתית מתקתקת".
ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי-מפדל החדשה), לשעבר שר הרווחה, אמר: "כי נתוני העוני הקשים אינם גזרת גורל ואינם מכה משמיים אלא כולם מעשי ידי אדם ופרי באושים של מדיניות כלכלית ניאו ליברלית אכזרית בכל קנה מידה של ממשלות ישראל. בשעה שמדינות אירופה הליברליות השכילו לשמור על איזון כלכלי שימנע הרחבת העוני, העמקתו והגדלת פערים בין עניים לעשירים, ניהלו ממשלות ישראל בשנים האחרונות מדיניות ניאו ליברלית קיצונית מכוונת שהעשירה את העשירים ומאידך הגדילה את מספר העניים, לרבות העובדים העניים, והעמיקה את הפערים. סוגיית העוני מסכנת את החוסן הלאומי ואת יכולת העמידה של החברה הישראלית מול אתגריה הביטחוניים והכלכליים. הממשלה צריכה ליזום הצעת חוק שיחייב את המדינה לקבוע יעדים חברתיים להקטנת העוני ולצמצום הפערים. על פי החוק החדש תהיה מחויבות המדינה לא רק ליעדים כלכליים כמו שיעור הגירעון ואחוז האינפלציה אלא גם תהיה גם מחויבת ליעדים חברתיים כמותיים כמו הקטנת מימדיי העוני והפערים החברתיים".
לפנייה לכתב/ת 
