באתי בשביל גלית, נשארתי בגלל התוכנית
גלית גוטמן היא אולי לא מיקי חיימוביץ', אבל הדוקו "בטבעת זו" מצליח לעסוק במוסד הנישואים בלי להיגרר לקלישאות, ובלי להתיימר לספק תשובה חד משמעית ומתלהמת
תכל'ס, רוב הסיכויים שהתיישבתם מול "בטבעת זו" ששודרה אמש (ב') בגלל גלית גוטמן. גם אני. רציתי לראות איך גוטמן תטפס על עקביה את המדרגה הבאה מהנחיית שעשועון ("משחק מקדים") ותוכנית ריאליטי ("הדוגמניות") להגשת דוקו חושפני על מחדליו של מוסד הנישואים. לזכותה ייאמר, שיחקה אותה. גוטמן עדיין מסווגת בתודעה שלנו כדוגמנית, אבל היא הרוויחה ביושר את עיטור הדוגמנית שהצליחה להגיש תוכנית טלוויזיה שלא מעליבה את הצופה הנבון. אז יצא שהגעתי כדי לראות איך גוטמן תמנף את סיפור הפרידה האישי שלה לסדרה תיעודית, ונשארתי בגלל התוכן.
גלית גוטמן, "בטבעת זו". אנושית יותר (צילום: ערוץ 10)
"בטבעת זו" מגיעה בעיתוי קלאסי. האנושות, ככה נדמה, הולכת ומאבדת את הסבלנות שלה לכל מה שקשור בנישואים, וכשגוטמן מדברת על נישואים, היא בעצם מדברת על זוגיות ארוכת טווח והקמת משפחה. הנישואים פרופר, כלומר טקס, טבעת ועד שהמוות יפריד בינינו, שקולים היום במקרה הטוב לְמַה שהיה פעם הצעת חברות, ובמקרה הפחות טוב הם עילה מוצדקת למסיבת קרחנה פלוס צ'קים פלוס בופה. העניין היום הוא הקמת משפחה. ובצדק אבחן הפסיכולוג ד"ר משה אלמגור שגוטמן ובעלה, זיו קורן, נשואים כבר פעמיים, כנגד שתי הבנות שלה ושל קורן, למרות שגוטמן מעולם לא התקדשה רשמית בטבעת זו.
גוטמן וקורן. נשואים כבר פעמיים (צילום: ענת מוסברג)
אולי בגלל זה מזנקת "בטבעת זו" חצי דקה מתחילת הפרק הראשון (מתוך שישה), למשוכה הראשונה של הזוגיות - משבר הילד הראשון. בחירה פחות מוצלחת בשביל פרק ראשון בסדרה, במיוחד עם אקספוזיציה כל כך קצרה של הנושא, אבל הפרק עומד בפני עצמו ונשען על צלעות יציבות ומוצקות: מראיינת טובה, ליהוק מוצלח וזווית לנושא שלא נטחן עד דק. האבחנה שכמו הנישואים גם ילדים הופכים לסוג של אקססורי, למשל, ובני זוג הופכים להורים מבלי להבין לקראת מה הם הולכים, או דיבור על תופעות כמו גבר שמרגיש שהבן שלו תופס את מקומו אצל בת הזוג שלו, ובחינה של דיכאון אחרי לידה דווקא כפקטור בקשר הזוגי, מדלגים בהצלחה מעל שלוליות של קלישאות.
השתכשכות ברגשות
גוטמן עצמה היא עדיין לא מיקי חיימוביץ', ואולי גם לא אמורה להיות. לא מזיק שאנחנו קצת התרגלנו אליה, והיא מצידה התחממה קצת, והחצינה משהו יותר אנושי ואמפתי מההופעות הטלוויזיוניות הקודמות שלה. אינטליגנציה וחדות מעולם לא חסרו לה. הפורמט בו המנחה יושב מול פסיכולוג קצת מיצה את עצמו לטעמי, אבל ככה גוטמן בחרה לחשוף את הסיפור האישי שלה, ולחשיפה הזאת יש אפקט כפול: היא העצימה את האנושיות של גוטמן, שברה את התדמית הנקייה והקרה שלה ונירמלה את המרואיינות בפרק. בשביל בחורה כמו גוטמן, שפעם העידה על עצמה שהחלום שלה זה "להנחות תוכנית סטייל ריקי לייק", השתכשכות ברגשות זה השיעור הראשון בספר.כשחושבים על זה, התפיסה הרומנטית לפיה נישואים אמורים לפתור את הבעיות שלנו בחיים, היא זו שאחראית גם לקלות בה מתפרקת הזוגיות, ברגע שצץ הקושי הראשון. מול זה, מצליחה "בטבעת זו" לשקף תמונה שלמה של זוגיות לא מושלמת אבל עדיין אפשרית. גוטמן הצליחה לראיין באופן שקול והוגן נשים וגברים בשלבים לא פשוטים בחיים, מה שהבליט את היופי בסדרה - היכולת לגעת בנושא טעון כל כך, בלי להתיימר לספק תשובה חד משמעית ומתלהמת בסגנון עדות חיים הכט או שאר כוהני ה"הפחד ומשול", והתזכורת שאנושיות והזדהות בהחלט מספיקים כדי להשאיר את הצופה מול המסך.
