ספר זכרונות: טיול בין דפי חייו של רם אורן

השבוע יצאנו לטייל עם סופר רבי המכר רם אורן, מחברם של 26 רומנים פופולאריים וספרים היסטוריים, שנמכרו ביותר ממיליון עותקים בישראל וגם תורגמו לשפות שונות בעולם.

אורן, המנהל הוצאת ספרים משלו, "קשת", הוציא לאחרונה את "סילביה", קורותיה של סוכנת "המוסד" סילביה רפאל. בימים אלה כותב רומן ומחפש לו סוף עם פואנטה. יצאנו לשכונת ילדותו, כדי לחפש השראה.

שכונת שפירא: משנה אט אט את פניה

"שכונת שפירא, כור ההיתוך של ילדותי, איכלסה בשנות ה-40 תמהיל מגוון של עולים מארצות ערב, פולין, בוכרה ויוון. גרנו בה בצריף עץ. בשכונה היו פועלי בניין וסבלים סלוניקאיים עבי שרירים, עגלונים מפולין וסוסי משא שמילאו אורוות מאולתרות, מוכרי לֶדֶר ופלאפל ממצרים, רוכלים של אלטע-זאכן.

"אצל השכנים שלנו טעמתי לראשונה חומוס וטחינה, פיסטוק חלבי, בורקס ומוּסקה, בשעה שבבית אכלנו בעיקר בשר מבושל במים, מרק עוף וקרפיונים ממולאים. בשכונה למדתי לרכוב על אופניים משומשות שקנה לי אבי, ושימשו אותי כשהתקבלתי לעבודה כשליח ב"ידיעות אחרונות".

"לפעמים אני חוזר אל השכונה עם מחשב נייד וכותב באחת השדרות המרכזיות, המאוכלסות היום בעיקר בעובדים זרים מאפריקה ומהמזרח הרחוק. השכונה הקטנה, הממוקמת ליד העיר וכאילו מצויה בעולם אחר, משנה אט אט את פניה. אמנים ויוצרים מקימים בפלורנטין הסמוכה את בתיהם, נהנים מן השקט ומהאווירה המיוחדת".

שכונה מעולם אחר. אורן עם הלפ-טופ בשכונת שפירא (צילומים: גילי מצא)

העוגות של אמא  

"אמא שלי לא חצתה מימיה את פתחה של הקונדיטוריה. אצלנו בבית לא שמעו על עוגיות חמאה ועוגות גבינה עם קצפת. במטבח שלה לא היו תנורים משוכללים ומערבלים חדישים, אלא תנור קטן וזול שבו אפתה למשפחה ולאורחים עוגות פשוטות, שנדמו בעיניי כעוגות הטובות ביותר בעולם.

"זכורה לי במיוחד רולדת הפירות היבשים, שכל מי שטעם ממנה העטיר על אמי מחמאות למכביר. כמה דקות של עבודה - והתוצאה נפלאה. הנה המתכון: לוקחים גביע שמנת, 200 גרם מרגרינה וכוס קמח לבן וחצי. לשים בצק, מניחים במקרר לחצי שעה, חוצים לשניים, מרדדים לעלה גדול, מורחים בריבה פשוטה ומפזרים אגוזי מלך שבורים, צמוקים וחלקי פירות יבשים. מגלגלים, מורחים בביצה, מפזרים סומסום ואופים עד שמשחים (כ-20 דקות) בתנור של 250 מעלות. התגעגעתי לטעמים של פעם, אז אפיתי אותה לכבוד המדור".

טעמים נוסטלגיים. אורן בביתו עם עוגה דמוי רולדת הפירות היבשים של אמו

השחקנית חשופת החזה  

"קולנוע 'זוהר' היה מוקד הבידור של שכונת שפירא. הוא היה הקולנוע היחיד באזור שהציג שני סרטים בכרטיס אחד. לשיא הפופולאריות הגיע בית הקולנוע הזה כשהציג את סרטה הנועז של הדי לאמאר 'אכסטזה', שחולל סערה בינלאומית כשהציג לראשונה אישה חשופת חזה.

"הדי לאמאר, כוכבת יהודיה מאוסטריה, קנתה את פרסומה העולמי כשצפה עירומה למחצה בבריכת מים. מספרים שהופעתה הביכה כל כך את בעלה, עד שמיהר לקנות את כל עותקי הסרט. לפני שהספיק לעשות זאת הגיע הסרט גם לקולנוע 'זוהר'.

"כל השכונה נהרה לראות את הסרט שהצפייה בו הוגבלה לגיל 16 ומעלה. הייתי בן 17, והלכתי לצפות בסרט עם כמה בנים מהכיתה. הסדרן הניח לכולם להיכנס אבל אותי עצר בפתח. הוא סירב להאמין שעברתי את גיל 16 והתעלם מן העובדה שקניתי כרטיס בחלק ניכר מדמי הכיס שלי. חזרתי הביתה אבל וחפוי ראש, ומצב רוחי נעכר עוד יותר למשמע סיפוריהם של בני הכיתה שצפו בסרט".

שני סרטים בכרטיס אחד. בקולנוע זוהר

החמין בתנור של חיים

"המאפייה של חיים ברחוב מסילות ישרים בשכונת שפירא, הייתה מוסד ותיק וידוע עוד לפני שנולדתי. בכל יום חמישי השתרך תור של נשות השכונה לפני המאפייה. הן נשאו בידיהן, עטופים במגבות, סירי חמין. תמורת כמה פרוטות אפה חיים את התבשיל למענן בתנור האפייה הגדול שלו. מעניים הוא לא לקח תשלום. זקני השכונה מספרים אגדות על טעמו של החמין שיצא מתנורו של חיים, ואני יכול להעיד שהם צדקו. לימים, כשהחלו נשות השכונה לבשל חמין בתנוריהן שלהן, החל חיים לאפות בורקס, עוגות ולחמים והיום עושה זאת בנו".

זקני השכונה מספרים אגדות על טעמו של החמין. המאפייה של חיים

המלבי של משה פנסו

"במרחק הליכה מבית הספר 'ביאליק' שבו למדתי, מצויה חנותו של משה פנסו. חנות פינתית שבה מוכרים משה ובני משפחתו כעכים, לחמים, בורקס של פעם (עם עלי פילו אמיתיים עשויים ביד), ואת גולת הכותרת שלמענה אני מגיע גם היום אל החנות ברחוב לווינסקי: מעדני הבלקן המתוקים.

"משה הוא היחיד בארץ המייצר מלבי מצרי אמיתי, עם חיטה מבושלת ומי ורדים הנרקחים במטבחו הפרטי. הוא מכין גם אשורֶה - מעין פודינג של מעדן מפירות יבשים בקינמון, והמתכונים עוברים במשפחת פנסו כבר דורות והוא גאה על כך שלא שינה בהם דבר".

גולת הכותרת שלמענה אני מגיע גם היום. המלבי של פנסו

טעות בבית הכנסת

"סבא שלי, שהתגורר בבית סמוך לשלנו בשכונת שפירא, ייחל לעצמו שיזכה להיות נוכח בטקס הבר מצווה שלי בבית הכנסת השכונתי, 'דרך עץ חיים'. הוריי לא היו דתיים אבל הם עשו מאמץ עליון להגשים את חלומו של סבי. הם לקחו הלוואות כדי שאלמד אצל הרב הידוע, יעקב גיל, לשיר את פרשת השבוע.

"הרב חישב ומצא שבשבוע שבו יתקיים בר המצווה שלי, יהיה עלי לשיר מול ארון הקודש את פרשת 'פרה אדומה', אבל כשעליתי לבוש טלית לשיר את הפרשה, התברר שהרב טעה. 'פרה אדומה', היתה הפרשה של השבוע הבא, ואילו בשבוע זה היה עלי ללמוד את 'כי תצווה, שכמובן לא ידעתי לשיר אותה. הייתה לי אפשרות למלמל משהו על הטעות ולרדת מהבמה, אבל לא רציתי להעציב את סבא שלי, שתלה בי עיניים מצפות. שרתי את 'כי תצווה', במנגינה של 'פרה אדומה' - ואיש לא הרגיש בהבדל... ".

הרב טעה בפרשת בר המצווה. בבית הכנסת השכונתי, 'דרך עץ חיים'

רבע בלוק של קרח 

"בית החרושת לקרח, ברחוב סלמה, היה מפעל משגשג בשנות ה-40 בעידן שלאף אחד בשכונה לא היה מקרר חשמלי. מכרו שם בלוקים של קרח שנועדו למלא את תאי האחסון במקררים הביתיים, או לקרר בקבוקים של סודה וגזוז בקיוסקים. אנחנו קנינו תמיד רבע בלוק. עלי הוטל להביא אותו מבית החרושת על האופניים שלי. זה היה כבד ועד שהגעתי מבית החרושת הביתה, בעיקר בקיץ, נותר בדרך כלל רק חצי מגוש הקרח. חלק נמס וחלק שימש בשבילי כשלגון מאולתר.

"בית החרושת לקרח השבית את קווי הייצור שלו כשנעלמו המקררים הביתיים ההם מהנוף. היום הוא ניצב עדיין במקומו, גבוה ממרבית בתי השכונה, צבוע בלבן ומחכה למשקיעים שיהפכו אותו למועדון לילה, או לבית חרושת מסוג אחר".

"הקרח שימש בשבילי כשלגון מאולתר". בית החרושת לקרח

רצח בקומה השלישית  

"יום אחד, באמצע הלימודים, נכנס לכיתה מנהל בית הספר והודיע בצער: 'האנגלים הרגו הבוקר את אברהם שטרן'. אברהם שטרן היה מנהיג מחתרת הלח"י שהרגה בבריטים וחיבלה במחנותיהם ובפסי הרכבת שעליהם נסעו חיילי הוד מלכותה. הוא הסתתר מפניהם בעליית גג, בקומה השלישית של בית בשכונת פלורנטין, הסמוכה לשכונת שפירא.

המורה הודיע על רצח מנהיג המחתרת. רם בבית לח"י

"מישהו שהבחין בו והלשין לבריטים תמורת תשלום נכבד. לימים, בספרי 'ימים אדומים' כתבתי מה קרה בבית ביום ההוא: 'הקצין הבריטי מורטון וכמה שוטרים מזוינים נכנסו לחדר עם אקדחים שלופים. הם מצאו שם רק את בעלת הדירה המבוהלת, אבל בחיפוש בארון הבגדים גילו את שטרן. מורטון ירה בו בדם קר ונמלט מן הארץ מיד לאחר מכן, מפחד נקמתם של אנשי לח"י'".

• לכל הכתבות במדור "מסע עם כוכבים"