פרשת לך-לך
מאמר זה של המדרש מעורר שאלה: חז"ל אמרו ש"מעשיהם של כנעניים מקולקלים מכל העמים, ואותו מקום שנתכוננו בו ישראל (הכוונה לארץ-ישראל) מקולקל מכול". איך יתכן אפוא שמעלה יחידה זו, של התעסקות במלאכה, תכריע את כל מעשיהם המקולקלים של עמי כנען, עד שבגלל זה יחשוק אברהם בארץ הזאת?
תענוג אמיתי - רק בעמל
להבנת הדברים יש להקדים ולדון בחשיבותם של העמל והיגיעה, עד כדי כך שנאמר "אדם לעמל יולד". הלא הקב"ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב הוא להיטיב, מדוע אפוא ברא את העולם באופן כזה שהאדם נזקק לעמל וליגיעה? למה לא ברא הקב"ה את העולם בדרך שהאדם היה מקבל את צרכיו בלי עמל ויגיעה?
לכאורה אפשר להשיב, שדווקא משום שהקב"ה הוא עצם הטוב, כרך את השגת השפע בעולם בעמל וביגיעה, כדי שהאדם אכן יתענג תענוג אמיתי בהישגיו. לו היה מקבל את השפע בלי עמל ויגיעה, לא היה מתענג ממנו באמת, כי למתנת-חינם אין ערך. אבל עדיין אין בכך להשיב תשובה מלאה לשאלה, כי גם תכונה זו (שהאדם מתענג באמת רק ממה שעמל עליו) נבראה על-ידי הקב"ה, והרי היה יכול לברוא את האדם כך שיוכל להתענג גם ממתנת-חינם.
התדמות לבורא
ביאור העניין: תכלית הטוב היא שהאדם ישיג לא רק את השלמות האפשרית לנברא, אלא יגיע למדרגה שבה הוא דומה, כביכול, לבוראו. על-דרך לשון חז"ל: "שותף לקב"ה במעשה בראשית". לכן טבע הקב"ה באדם את התכונה שאין הוא מתענג אלא מדברים שעמל עליהם, כי רק כאשר הוא מתייגע בעבודתו הוא דומה לבוראו. הוא פעל, הוא עשה, הוא חידש דבר ביגיעתו.
אילו לא היה האדם נדרש לעמל וליגיעה, היה מעמדו בבחינת 'מקבל' בלבד. הדמיון לקב"ה נוצר רק כשהוא משקיע עמל ויגיעה, שאז הוא נעשה בבחינת 'משפיע' ויוצר, שבזה הוא מתדמה לבוראו. ומכאן חשיבותם הרבה של המלאכה והעמל.
תכל'ס
פעמים רבות אנחנו שואלים את עצמנו, למה כל דבר בחיים מגיע רק אחרי קשיים, ובכדי להצליח נדרשים מאיתנו עמל ויגיעה? למה לא יכול להיות עולם יותר 'ורוד', בו הכול מגיע בקלות ובכיף, אולי כך גם נצליח יותר ונשיג מטרות?
האמור לעיל הוא המענה לשאלה זו. כאן בעצם אנחנו מקבלים הסתכלות נכונה על הקשיים שבחיים. הקדוש-ברוך-הוא רוצה להגביה את האדם, ממצב של נברא למצב של בורא! לא תאמינו, אבל זה ממש כך. אתה מתייגע על דבר-מה, ובכך אתה נעשה מעין 'בורא', אתה חידשת, אתה פעלת.
ובהסתכלות כזו הכל נעשה בשמחה. אין מקום להתלונן על קשיים למיניהם. עלינו לחיות בהבנה והכרה מלאה שדווקא כך אנחנו מגיעים לתכלית גבוהה יותר.
הרב שניאור פרסיקו הוא ראש כולל 'אור-מנחם', קרית אונו, ישראל
