שתף קטע נבחר

 
צילום: מיכאל קרמר

הנשיא פרס: "נפרדתי מרבין בנשיקה"

נשיא המדינה, שמעון פרס, סיפר על היום ההוא - 4 בנובמבר 1995. "בעצרת לא האמנו למראה עינינו. רבבות צעירים שאגו 'רבין, רבין'. 'שלום, שלום'", הוא סיפר. לאחר מכן שיחזר פרס כי שמע קולות עמומים ורק מאוחר יותר הודיעו לו שרבין נורה. על הזיכרון, אמר: "צריך להילחם בשיכחה. שיכחה כזו היא אויב האדם"

זוכרים את יצחק: אירועי הזכרון ליום השנה ה-15 להירצחו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל, נפתחו הערב (יום ג') בטקס הדלקת "נר יצחק" בבית הנשיא בירושלים. הנשיא שמעון פרס דיבר על הידידות וגם על המחלוקת עם האיש שהכיר יותר מ-50 שנה. הוא סיפר על העצרת ב-4 בנובמבר 1995 ותיאר כיצד ראה את גופתו של רבין בבית החולים איכילוב. הטקס הועבר בשידור ישיר ב-ynet.

 

הנשיא פרס - שהדליק נר זכרון - פתח את נאומו בדיבר השישי: "ממרגלות הר סיני ועד מורדות כיכר רבין עומד צו אחד לאורך כל הדורות: לא תרצח. לא תרצח אדם. לא תרצח רעיון. הרצח הוא פשע שאסור במחילה או במחיקה. אסור שזרם הזמן או הפיחות או הזחיחות או העייפות יסיטו אותנו מצו זה. אנו עורכים ערב זיכרון מפני שצריך להילחם בשיכחה. שיכחה כזו היא אויב האדם. היא גם סכנה לדמוקרטיה".

 

הטקס בבית הנשיא

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

פרס אמר כי רבין לא חשש מדרכו: "יצחק ידע שמנהיג אינו נח על זרי הדפנה של האתמול. הוא מנהיג לפי חזון. הוא ידע שבמציאות המהפכנית של היום, המתמהמה מסתכן. המעז מגיע למחוזות רחוקים וחזקים. יצחק לא חשש מהבאות. הוא ידע שאין מנוס מהן. יש לפגשן פנים אל פנים. להפיק מהן את הדרוש כדי לקיים את המחר, גם במחיר הגבוה של שערי היום. יצחק היה נחוש להתקדם לעבר השלום, גם ביודעו את הקשיים מבית ומחוץ".

 

על האווירה ערב העצרת בכיכר מלכי ישראל, ב-4 בנובמבר 1995 הוא סיפר: "העצרת אמורה היתה לבחון מידת התמיכה של מחנה השלום. היו לבטים. יצחק עצמו חש בגלי השנאה ההולכים ומשתוללים כנגדו. תמונותיו התנוססו כשכפיה על ראשו בפינות רבות בארץ. אפילו בביקור תמים במכון וינגייט, נתקל בקריאות בוז נגדו. כמעט בהתפרצות פיזית כלפיו. כלפי איש שכולו פטריוט. שכולו ביטחון. שכולו שלום. שכולו מסירות לעם. כנגד מנהיג אמיץ המקבל הכרעות קשות, מרות כלענה. ביודעו שגם שלום שאינו שלם - עדיף על היעדרו. ערב העצרת סיכמנו שנעלה לבימה ונרד ממנה יחד. זו הייתה הכרזת אחדות אמיתית מול אלימות משתלחת".


נשיא המדינה, שמעון פרס, בטקס (צילום: נועם מושקוביץ)

 

"לא האמנו למראה עינינו"

לגבי העצרת עצמה הוא סיפר: "לאחר שעלינו יחד למרפסת של בניין העירייה, לא האמנו למראה עינינו. רבבות צעירים שאגו 'רבין, רבין'. 'שלום, שלום'. מתחת למרפסת קפצו צעירים לתוך בריכת המים, והוסיפו להריע 'רבין, רבין'. יצחק היה מופתע מעוצמת ההתלהבות, מהספונטניות המופלאה שאיש לא יכול היה לארגנה מראש. זה היה זרם אהבה של עם. נסחפנו כולנו עם הרוח הגדולה הזו. לראשונה שמעתיו שר. לראשונה חשתי חיבוק חברי מרגש. השלום כאילו זקף את קומתו מחדש. לפני גמר העצרת, אנשי האבטחה ביקשו מאיתנו שנרד בנפרד".


הנשיא פרס ליד דליה ויובל רבין (צילום: נועם מושקוביץ)

 

פרס סיפר כי הסיבה לקחת היתה, התראה על נסיון שאנשי ג'יהאד יפגעו בהם. "ירדתי, איפוא, במדרגות לבדי. לפני מכוניתי חנתה מכוניתו של יצחק. דמתי, עמד בפיתחה. הפנתי ראשי וראיתי את יצחק יורד במדרגות. כשנכנסתי לרכבי, קלטה אוזני קולות עמומים. לפני שהספקתי להבין מה קרה, דחפו אותי המאבטחים לפנים הרכב והחלו לדהור למתקן בטוח. שאלתי אותם מה אירע? היכן יצחק? הם שתקו. רק כעבור רגעים ספורים הם דיווחו לי שיצחק בדרך לבית החולים".
 
פרס סיפר שביקש ממאבטחיו שיפנו מיד לעבר בית החולים והם סרבו. "אמרתי להם שארד מהרכב ואצעד רגלית. רק אז הם הסיעו אותי לבית החולים. בבית החולים שררה דממה ספוגת חרדה, ודאגה אין סופית. עיניים דמעו. שפתיים התפללו. מנהל בית החולים ניגש אלי ולחש באוזני: לצערי, יצחק איננו. ניגשתי ללאה ומסרתי לה את הבשורה הנוראה".

 

"על פניו היתה נסוכה שלווה"

נשיא המדינה סיפר על שראה את גופתו של רבין. "לאה ואני נכנסנו יחד לחדר שבו שכב יצחק. גופו היה מכוסה סדין. ועל פניו היתה נסוכה שלווה שכמותה לא ראיתי מעולם. נפרדתי ממנו בנשיקה. לאה נותרה עימו לבד. הייתי המום ושבור. פני כל האנשים קדרו. דמעות החלו לזלוג. העם החל להתאסף בהמוניו סביב בית החולים. הוא חש שהוא נותר פתאום יתום. אלפי נרות נדלקו, להבותיהם נצצו בדמעות. באותם הרגעים העם חש שאבד לו אב. הדמעות לא יבשו. הנרות לא כבו. גם לא הערב. נחזור לשבועה הגנוזה בליבנו – לא נשכח את דמותו. לא ניפרד מדרכו. השלום צוואתו".
 
בנו של יצחק, יובל רבין, דיבר בעצרת על הזכרון: "כל שנה מתברר שהזמן לא עושה את שלו. רבים שאינם רוצים לתת לו לאיש ולרצח להתעמעם. אין לי ספק שעוד שנים רבות ילוו אותנו הזכרונות האישיים ויתווספו דברים לאיפה היית כש... עדיין המציאות היא אותה מציאות והשאלות אותן שאלות והתשובות עדיין אינן. אז במקום לשאול או להתחבט, הייתי רוצה להבהיר איך הייתי רוצה שנזכור אותו. הוא היה אמיתי וישר איש עם כשרונות והרבה מעלות אבל גם חסרונות. הייתי רוצה שישפטו אותו על פי מעשיו והישגיו".
 
הוא הוסיף, כי הביקורת נגד אביו נמשכת גם כיום. "מתנגדיו של אבא העלו וממשיכים להעלות כלפי החלטות שקיבל. הרבה מהן מקורן בצורך להצדיק את ההתנגדות זו. איננו מתעלמים ממה שהביא לרציחתו - אוסלו. גם היום עדיין אננחו חוזרים ושומעים על פשעי אוסלו ואסון אוסלו". בסיומו נאומו, הוא אמר: "לי כבנו אין ספק שרבין היה ישראל אמיתי... כך אני מבקש שתזכרו אותו".

 

אירועי יום הזיכרון ליצחק רבין מצוינים השנה כשברקע דיון נוקב על משמעותם עבור הציבור הישראלי בשנת 2010. לפי

סקר ynet-יסודות, רוב הציבור היהודי בארץ סבור כי אין לחייב את אזרחי המדינה להתאבל על רצח ראש הממשלה לשעבר. 57% אמרו כי אין צורך להטמיע את הנושא משום ש"במידה שהאזרחים לא מרגישים את הכאב לבד אין צורך לחייב אותם להתאבל".

 

האירועים נערכים גם כשברקע התביעה לזכות רטרואקטיבית את מרגלית הר-שפי, חברתו של הרוצח יגאל עמיר, שהורשעה באי-מניעת רצח רבין ונידונה לתשעה חודשי מאסר. היוזמה הזו נקברה שלשום במשרד המשפטים.

 

Read this article in English

 

 

הטקס הועבר בשידור חי ב-ynet: צילם: אבי פרץ, הפיקה: רוני גל
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נשיא המדינה, שמעון פרס
צילום: הקונסוליה הישראלית בניו יורק
רה"מ המנוח רבין
צילום: מיכאל קרמר
מומלצים