תומס פרידמן: ישראל מפונקת, משוגעים בממשלה

"מבחן המשא ומתן הישיר אינו משהו שארה"ב צריכה להתחנן עבורו או לשחד את ישראל בעבורו. הרגע הזה אינו נוגע לאובמה, הוא עושה את עבודתו. זה הרגע של ישראל והפלסטינים. עבאס חלש ונוהג בחולשה, נתניהו חזק ונוהג בחולשה. הגיע הזמן ששניהם יפעלו והגיע גם הזמן שכל מי שמשקיף על התהליך מבחוץ ומפנק את ישראל והפלסטינים ימצא 'תחביב אחר'" - כך סבור העיתונאי המוערך תומס פרידמן במאמר דעה שפרסם הבוקר (יום ד') בעיתון "ניו-יורק טיימס".

צוותי המשא ומתן הישראלים והפלסטינים ממתינים עד אחרי בחירות אמצע הקדנציה לסנאט ולבית הנבחרים ב-2 בנובמבר. בוושינגטון סבורים כי הקפאת המאמצים האמריקניים היא זמנית, וכי מיד אחרי הבחירות יפעיל אובמה לחץ להגיע להסכם בשנת 2011. זאת, כיוון שלאחר מכן כבר יתחיל בקמפיין הבחירות לנשיאות.  

תהליך השלום נמצא לפי שעה בהמתנה, ובממשל האמריקני מנסים לעכל את העובדה שנתניהו דחה חבילת תמריצים שהוצעה לו בתמורה להמשך הקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך חודשיים נוספים. האתר "פוליטיקו" דיווחו כי את ההצעה, גובשה על-ידי דניס רוס בעצה אחת עם יצחק מולכו ושר הביטחון אהוד ברק. בוושינגטון התחושה היא שהממשל עשה את מה שהוא יכול עבור ישראל.

"נתניהו חזק ונוהג בחולשה"

"כמה מהמבקרים החריפים ביותר של ישראל נוהגים לומר שישראל מתנהגת כמו הילד המפונק של אמריקה. אני תמיד מצאתי את ההשוואה הזו מוגזמת. תגידו מה שתגידו על העקשנות של ישראל, היא המדינה היחידה בעולם שאחת מחברות האו"ם, איראן, הביעה בגלוי את תקוותה שתיעלם מהמפה", כותב פרידמן. "אותה מדינה, איראן, גם מנסה לבנות נשק גרעיני. אין ארגון שזוכה לפינוק גדול יותר מאשר חיזבאללה. הוא זה שהחל במלחמה נגד ישראל ב-2006 והביא הרס ללבנון, ו'עונשו' היה פרס בדמות אלפי טילים ומיליונים דולרים לעשות זאת שוב. אלה הן עובדות יצוקות".

ובכל זאת, הוא קובע, "ישראל של היום מתנהגת כמו ילד מפונק, וחסכו ממני את השטויות שהנשיא אובמה הוא אנטי-ישראלי. אובמה שם בראש סדר העדיפויות את הצורך בבניית קואליציה בינלאומית לעצור את איראן, וקיבל החלטה שקולה שאם יקדם את התהליך המדיני במזרח התיכון, זה יעניק לו מינוף גדול יותר באירופה ובאו"ם לאכיפת הסנקציות. בהתחשב במה שאובמה עושה ומנסה לעשות, אין זה אקט עוין מצדו לבקש מישראל להמשיך את הקפאת הבנייה בהתנחלויות לטובת המשא ומתן".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתנגד לבקשה הזו, כותב פרידמן בטורו, וטועה לדעתו משתי בחינות: "אחת - אני יודע שזה נשמע מטורף וקיצוני, אך כשאמריקה מבקשת מישראל לעשות משהו שאינו פוגע בביטחון שלה ולמעשה משפרת אותו, התשובה הנכונה היחידה היא 'כן'. הפינוק הישראלי נמדד בכך שאחרי מיליארדים על מיליארדים של סיוע, היא אינה חשה נקיפות מצפון לדחות בזלזול הקפאה ארוכת טווח, שמטרתה היחידה היא לסייע לישראל להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים.

אני יודע שנתניהו אמר שאם יילך בדרך זו - הימין הקיצוני בממשלתו יפרוש. הוא יודע שהוא אינו יכול לעשות שלום עם חלק מהמשוגעים שיושבים בממשלתו, אך הוא אומר לארה"ב שהוא מוכן לפרק את ממשלתו רק בתמורה להסכם.

 הבעיה היא שלעולם לא נגיע לשלב הזה, אם הוא לא יפרק את ממשלתו עכשיו ויבנה קואליציית מרכז שיכולה לנהל משא ומתן". 

שנית - אין לי מושג אם לנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, יש את הרצון ואת האומץ לעשות שלום עם ישראל. למעשה, כשהולכים אחורה ורואים מה אהוד אולמרט הציע לו - פשרה טריטוריאלית אמיתית הכוללת עסקה בירושלים - אתה תוהה כמה מחוייב הוא לתהליך. אבל כשמסתכלים על צוותו של עבאס, על ממשלתו של פיאד, וחשוב מכך על המוניטין הביטחוני הפלסטיני - מתברר שלישראל יש אינטרס מובהק לבדוק באמת (וזה כל מה שאנחנו מבקשים) אם ההנהגה הפלסטינית מוכנה לפיתרון שתי המדינות.

המבחן הזה אינו משהו שארה"ב צריכה להתחנן עבורו או לשחד את ישראל בעבורו. הרגע הזה אינו נוגע לאובמה. הוא עושה את עבודתו. זה הרגע של ישראל והפלסטינים. עבאס חלש ונוהג בחולשה, נתניהו חזק ונוהג בחולשה. הגיע הזמן ששניהם יפעלו והגיע גם הזמן שכל מי שמשקיף על התהליך מבחוץ ומפנק אותם ימצאו תחביב אחר".