פעם תימני, תמיד תימני

גדלתי בירושלים במשפחה מסורתית - בן הדור הראשון של ילידי מדינת ישראל, ובן הדור השלישי לעולי "אעלה בתמר", שהגיעו ארצה מתימן מתוך תחושת שיבת ציון דתית-רוחנית. למדתי בבתי ספר וממלכתיים ושנות התיכון עברו עליי באקדמיה למוזיקה בירושלים – בית ספר מיוחד במינו עם מורים בעלי שיעור קומה. אבל מטבע הדברים, במוסד חינוכי שעוסק במוזיקה קלאסית, ההשפעה האירופאית ניכרה בכל. "זהותי התימנית" התבטאה בעיקר בנוסח התפילה בבית הכנסת שאליו הלכתי בסופי שבוע.

בגיל 15 התחלתי לנגן עם מתי כספי ולמדתי ממנו הרבה. הוא הדביק אותי באהבת המוזיקה הברזילאית, וממנו ספגתי ידע על כלי הקשה וסגנונות מוזיקה שלא היו לי מוכרים. בעצם, הוא פתח לי שער לעולם המוזיקה הישראלית.

ברבות השנים הספקתי לנגן בפרוייקטים רבים במוזיקה הישראלית. האתוס הצברי, שלפיו הישראלי החדש צריך להיבנות בארץ, משוחרר מכבלי שורשים, היה דרך חיים מבחינתי. הספקתי לנגן עם מיטב האמנים והמוזיקאים - שלמה ארצי, מתי כספי, שלמה גרוניך, יהורם גאון, יוסי בנאי, אתי אנקרי, דוד ד'אור, דייויד ברוזה ורבים אחרים - ומבחינה מוזיקלית לא הרגשתי שחסר לי דבר.

משפחת סרי. סבא רבא וסבתא רבתא עם הדורות הבאים (צילום משפחתי)

הרצון והעניין במוזיקה תימנית נבט אצלי רק בגיל מאוחר, עם הולדת ילדיי, והודות לעבודה עם אמנים ישראליים כמו עופרה חזה, אחינועם ניני ואנסמבל דיוואן, ששילב בין מוזיקה קלאסית למוזיקה תימנית.

פתאום, בזמנים מאוד רגשיים, הייתי מוצא את עצמי מקשיב להקלטות ששלחו לי קרובי משפחתי, דדי וחיליק ג'ירפי, שבהן הם שרו בסגנון תימני. השירים הזכירו לי ניחוח של ילדות מוקדמת, כשהייתי הולך עם אבי לפנות בוקר לסליחות בבית הכנסת בנחלת אחים בירושלים. זה הזכיר לי את היופי והתום של צלילי בית הכנסת התימני בשכונת בית ישראל, הסמוכה למאה שערים, שם חיו סבי וסבתי.

לא ממש תכננתי לעשות אלבום תימני, אבל נסחפתי בצליל השירה ועלה בי רצון להשאיר לילדיי חלק ממה שאני שמעתי כילד. הידיעה שתרבות זו הולכת ונעלמת, ושייתכן שאני בן הדור האחרון שזוכה לשמוע את צליליה המקוריים בחיי היום-יום הובילה אל אולפן ההקלטות. 

האלבום "ספרי - שירת יהודי תימן" הוא קודם כל אלבום של שירה יהודית טהורה, השאובה כל כולה מהמקורות, ופרי תהליך ממושך של גילוי ומחקר שורשי. 

סבא רבא (מהצד השני) ובני המשפחה, אחרי עלייה ארצה 

בתהליך היצירה חשתי משוחרר ממסורת מוזיקלית מחייבת ובהתאם לכך הוספתי כלי נגינה. בתימן לא היה נהוג ללוות את השירה בניגון מאחר שמאז חורבן בית המקדש גזרו על עצמם היהודים

מנהגי אבלות. עם זאת, השתמשתי רק באלמנטים ריתמיים אופייניים והשתדלתי לשמור על השירה קרובה ככל האפשר למקור - הן מבחינת ההיגוי העברי האופייני ליהודי תימן, המיוחס למסורות ארץ ישראליות קדומות, והן מבחינת ההרכב הגברי הנהוג בשירי הדיוואן המקוריים.

ההחלטה לעשות פרויקט גדול כל-כך של ספר דו-לשוני המתעד ומתמצת את המחקרים בתולדות יהדות תימן נבעה מתוך סקרנות למקור השירים, וחוסר הזמינות של חומרים מהימנים. אני לא חש שאני "חוזר לשורשים" כי חוזר הוא רק מי שעזב או הלך. אני מעולם לא הייתי בקונפילקט עם הזהות התימנית שלי, אבל רק כעת אני מעמיק בה. באיחור, אבל מעמיק.

• גדי סרי משיק את אלבומו בהופעה חגיגית הערב (ד, 20:30) בצוותא 3, במסגרת פסטיבל תל אביב ה-2.