עוד כביש בנגב - גזר דין מוות
ערים וכבישים שצצים בלב השטחים הפתוחים חורצים גורלות: הם קוטעים בתי גידול של בעלי החיים ומאלצים אותם להתרבות בתוך עצמם. זה המתכון הבדוק להיעלמות מינים מעל פני האדמה. משהו לחשוב עליו לקראת ההחלטה אם לשדרג את כביש 10 בנגב או לסלול כביש חדש - 750 מטר מהישן
בשבוע הבא אמורים מוסדות התכנון בדרום להכריע באשר לתוואי כביש 10 בנגב המערבי: האם לשדרג כביש קיים - כפי שמבקשים החברה להגנת הטבע והתושבים המקומיים - או לסלול כביש חדש, 750 מטר בלבד מהכביש הקיים. האם יש שאלה בכלל?
לו היה הדבר קורה ביערות האמזונס, ששטחם למעלה מ-6 מיליון קמ"ר (פי 270 ממדינת ישראל), בשמורת הטבע קרוגר באפריקה ששטחה כמעט 20 אלף קמ"ר, או בשמורת הטבע סרנגטי בטנזניה שגודלה 21 אלף קמ"ר - ההשפעה על בעלי החיים שם אולי הייתה זניחה ובלתי מורגשת. אבל בישראל, שכל גודלה הוא כ–22 אלף קמ"ר בלבד, כל החלטה כזאת עלולה להיות גורלית עבור בעלי החיים שבטבע.
בעלי החיים בטבע זקוקים לשטחים פתוחים נרחבים, שמאפשרים להם להתקיים בבתי גידול ללא הפרעה של האדם. השטח הרחב מאפשר להם הפרדה בינם לבין קבוצות יריבות ומתחרות, וחשוב מכל - מסייע להתרבות. שטחים פתוחים אלה הם עורק החיים - הגורם החיוני ביותר להמשך הישרדותם של בעלי החיים בטבע.
כביש שחוצה שטח פתוח קוטע את בית הגידול. קיטוע שכזה מקטין את שטח בית הגידול ומחלק אותו לתת אזורים בהם יש אוכלוסיות המבודדות גנטית ואקולוגית. חוקרי הטבע בעולם תמימי דעים כי מחסומים פיזיים וקיטוע של בתי גידול הם האיום המשמעותי ביותר כיום על בעלי החיים והמגוון הביולוגי, והגורם העיקרי להכחדת מינים.
בישראל, לקיטוע של בתי גידול וירידה בכמות השטחים הפתוחים יש משמעות רצינית הרבה יותר. על אף קוטנה הפיזי של ישראל, יש בה מגוון רחב ועשיר של בעלי חיים, חלקם ייחודיים לאזור וחלקם אף נמצאים בסכנת הכחדה - מקומית ועולמית. לכן, שמירת השטחים הפתוחים כמרחבים רצופים ולא מקוטעים חשובה כאן שבעתיים.
גם למטיילים וותיקים בשטח לא תמיד יהיה המזל לפגוש אותם אבל תאמינו לי - הם נמצאים שם: צבים, שממיות, חרדונים, לטאות ושנוניות. נחשים, קיפודים, מינים מיוחדים ויוצאי דופן של עטלפים, גרבילים, זאבים, שועלים, צבועים, יעלים וצבאים. לא רק שהם פה, הם גם בכל מקום: בחרמון, בגליל, בכנרת, במישור החוף, בנגב ובערבה. ללא שטחים פתוחים נרחבים, קיומם של בעלי חיים אלה עומד בסכנה.
כל עיר חדשה משמעותה פחות שטחים פתוחים; כל כביש חדש - קוטע בית גידול; כל מתקן תשתית חדש משמעותו הרס של העושר הטבעי המקומי ויכולת ההתרבות של בעלי החיים. כל אלה ביחד מהווים צעד נוסף להכחדתם של בעלי החיים.
ולכן, בישראל, כל מטר של אדמה חופשית הוא חשוב וכל שטח פנוי הוא חיוני. כל פינה שקטה היא קריטית. אם אנו רוצים להמשיך ולחלוק את חיינו בעלי החיים, עלינו לשנות את הגישה כלפי משאב הקרקע והטבע שבו. אנחנו צריכים להקפיד להרחיב ערים קיימות ולא להקים חדשות; לשפר כבישים קיימים ולא לסלול חדשים; להעביר מתקני תשתית אל דופן אזורי תעשייה בצמוד למתקנים אחרים - ולא לפזרם בשטח.
בחירה של מוסדות התיכנון בדרום לסלול כביש חדש בנגב המערבי יש לה משמעות אחת: פחות שטחים פתוחים, קיטוע והרס של בתי גידול, פגיעה ביכולת בעלי החיים להתרבות והחמרת הסיכון להיכחדותם. אם יוחלט על סלילת כביש חדש, והדחפורים יגיעו לשטח, בעלי החיים הנמצאים שם יאלצו, בלית ברירה, לפתוח במלחמת הישרדות. לעיניים הקטנות שלהם תהיה סיבה טובה לדאגה. וברגע שהעיניים האלה יעצמו לנצח, העולם יהיה מקום עצוב יותר ומופלא פחות.
לפנייה לכתב/ת 
