מסקנה אחת אחרי שאלקה: הפועל זה כן ישראל
האדומים קיבלו שיעור על מהות אירופה הקלאסית, בדיוק כמו הנבחרת שירדה בדירוג למקומה הטבעי. שכטר צריך להתחיל בקבוצה קטנה ביבשת, לפני שיחלום הלאה. איזי עין דור עם מסקנות אחרי ה-3:1 בגלזנקירשן
הכל מתחיל בעבודה קשה. אחרי שורה של תוצאות חלשות בליגת האלופות (9 הפסדים ביחד עם ההופעה של מכבי חיפה בשנה שעברה), ללא קבוצה ישראלית בליגה האירופית, לא צריך יותר מדי כדי להבין היכן מקומנו הטבעי. אך טבעי שביום כזה, בו הפועל תל אביב יורדת מנוצחת בשאלקה (3:1) בצורה כואבת, יורדת גם הנבחרת שלנו למקום ה-56 בדירוג פיפ"א.
- ראול: "שיא אירופי? ניצחון על הפועל חשוב יותר"
קרואטיה התשיעית ויוון שבמקום ה-12, פשוט הרבה יותר טובות מאיתנו כרגע. האדומים "הרגישו" שהם בדרך לנקודה ראשונה בליגת האלופות, אבל הבינו מהר מאוד ששאלקה, ליון ובנפיקה, הרבה יותר טובות מהן.
האופוריה שאחרי ההצלחה בליגה האירופית, התחלפה לאופוריה שאחרי הדאבל, שבשאלקה התחלפה לאופוריה שאחרי הדרבי. אולי אחרי שאלקה יבינו שהמרחק פשוט עצום.
אפשר לצמצם את המרחק הזה על ידי עבודה קשה באימונים, עבודה טקטית במגרש וים של אחריות, כי הפוטנציאל קיים, אבל בשביל שזה יקרה צריך להפנים שאנחנו עדיין לא שם. כמו שאמר אלי גוטמן, ההבדל הוא בדקויות. השערים הקלילים של ראול, כנראה שלא היו נכנסים בליגת העל שלנו ואפילו לא בליגה האירופית, אבל בגלזנקישן, ליסבון או ליון, אסור להפועל בכלל לאפשר לו להגיע למצב הזה.
הלכנו אחורה
לפני כשנה כתבתי שהפועל מרשימה הרבה יותר ממכבי חיפה בזירה האירופית, אבל צדק אלישע לוי שטען לא פעם, שאין מה להשוות בין המפעלים בהן שיחקו שתי הקבוצות. אבל מעבר לזה, שתי הנציגות האחרונות שלנו בליגת האלופות, לא ברמה של מכבי חיפה הגדולה של ג'ובאני רוסו, איגביני יעקובו וחבורתם וכנראה שאפילו לא ברמה של מכבי תל אביב של ניר קלינגר.
אותן קבוצות השיגו נקודות וכבשו שערים. הפועל אמנם כבשה פעמיים ובכך כבר שיפרה את מאזן השערים של חיפה מלפני שנה, אבל הספיקה לספוג שמינייה בשלושה משחקים - הכמות אותה ספג ניר דוידוביץ' לאורך כל הקמפיין אשתקד. בנוסף, ליגת האלופות קצת נחלשה, עם הרבה קבוצות שלא מצליחות להרשים. בורסאספור למשל, עם 0 נקודות ו-6:0 במאזן השערים.
אם גם בעונה אותה חובבי הצ'מפיונס לא ימהרו לזכור לא הצלחנו להרשים, כנראה שבאמת קצת חזרנו אחורה. אוהדי הפועל, עם כל השלטים שאומרים 'אנחנו מייצגים את הפועל ולא את ישראל', מבינים גם שהקבוצה שלהם היא הכי ישראלית שיש. למרות הכל, צריך להרים ראש - עוד כמה קמפיינים בליגת האלופות, עוד הישגים ברמת הנבחרות ויציבות, יכניסו אותנו למועדון אקסלוסיבי קצת יותר.
שכטר צריך להתחיל בקבוצה קטנה
השחקנים הישראלים פשוט זקוקים לעוד קצת תירגול על מנת להתרגל לליגת האלופות, ולהבין כיצד משחקים ברמות האלה. הכל נכון להוציא שחקן אחד - איתי שכטר. אם התלהבנו מהמחוייבות של ראול, שירד לגליצ'ים גם בדקה ה-80 או מהסגירות של יאן קלאס הונטלאר לאורך חלקים גדולים במשחק, שכטר הביא לנו הצלה מהקו בתחילת המחצית השניה והוכיח שגם אנחנו יכולים.
נדמה כי החלוץ הסורר לשעבר, מתחיל להבין שבשבל להצליח בחיים, צריך לעבוד קשה. בשביל להגיע לרמות שאותם הוא רואה מדי מספר שבועות מקרוב, הוא חייב להתבגר. אני לא מאלה שחושבים ששכטר יכול לשחק כבר עכשיו בכל קבוצה בעלם. הוא צריך להתחיל בקבוצה אירופית קטנה, כדי להשתפר עוד קצת, להעלים את היציאות השכונתיות שלו לפני כן.
כשמדברים על השטויות של שכטר, מתכוונים להתחזויות וצלילות, נגיעות יד מטופשות ו-ויכוחים עוד יותר מיותרים עם שופטים ושחקני היריבות. אם יתר השחקנים של הפועל, להוציא אולי את דגלאס דה סילבה, היו מסתכלים ולומדים מהרצינות של איתי, אולי הפועל היתה באמת יכולה להוציא יותר. עכשיו יש לה עוד שלושה משחקים על מנת לצאת עם קצת יותר כבוד מהמפעל. מהחלומות על המקום השלישי בבית, שהתעוררו שוב אחרי הדרבי, צריך לשכוח.
בינתיים הפועל מוציאה את הקבוצות שאיתה בבית מהמשברים שלהן וכנראה שזה מה שנראה גם אצל שאלקה, קבוצה טובה בהרבה מהמקום בו היא מדורגת בבונדסליגה. ערן זהבי ואביחי ידין, הם כנראה שחקני ליגה טובים, אבל לא מעבר לכך. גילי ורמוט שוב נכשל מול יריבים מהיבשת ורק סלים טועמה הוכיח שהוא תמיד צריך להיות על המגרש. אף פעם אסור לזלזל במצבים נייחים.
לפנייה לכתב/ת 
