שתף קטע נבחר

 

הזיה אחת ימינה

"רצח רבין ימינה" הוא משדר מצוין המתחקה אחר הלכי הרוח של החלק מהימין שנקרא פעם "הזוי" אך היום ניתן למצוא אותו גם בכנסת. גדי סוקניק היטיב להעביר את הפרנויה הקולקטיבית ותיאוריות הקונספירציה, שבאו במקום אשם או נטילת אחריות

מי אשם ברצח רבין? השב"כ או שמעון פרס? השמאל בכללותו? או אולי זה יצחק רבין עצמו, שביים בכיכר תרגיל שהשתבש, ומותו הוא סוג של צדק אלוהי? על פי רוב המרואיינים ב"רצח רבין ימינה", כל התשובות נכונות. ויש עוד כמה, חלקן לקוחות מתיאוריית הקונספירציה שמתחילה ב"סרק, סרק" וחלקן מהוות עדויות לפרנויה קולקטיבית ומסוכנת של חלק מן הימין. פעם קראנו לו "הזוי". היום הוא עובד בכנסת, בדמותו של העוזר הפרלמנטרי איתמר בן גביר.

 

זה היה משדר מצוין שניסה להתחקות אחר הלכי הרוח האמיתיים בקרב אנשים החיים מעבר לקו הירוק ולפעמים גם מעבר לגבולות השפיות. אין תואם מוחלט או הכרחי בין השניים, אבל אין מחלוקת שחלקים מן הנוער בגבעות וביניהן גדל על שילוב רעיל של אידאולוגיה כוחנית והכחשת-מציאות פחדנית, והנה התוצאה. בזה אחר זה מדקלמים פרצופים צעירים ומטושטשים את משנתם: יגאל עמיר איננו הרוצח. השב"כ הוא שיצר את האווירה הציבורית שהובילה לרצח. אבישי רביב רצח, שמעון פרס רצח, השב"כ רצח והשמאל אשם בכל.

 

לו היה מדובר בנערים נבערים בלבד, אפשר היה לחתום את המשדר בעשר דקות של עדויות והרמת גבה מנומסת, אבל בשעה שהוקדשה ליום הזכרון לרבין בערוץ 10, עשו הרבה יותר מזה ובנו את הרצף המחשבתי שעליו יושבים גם ניצן סולומיאנסקי וגם צבי הנדל, גם יצחק לוי וגם יוסף דיין, שהלך לרקוד בקבר רחל מרוב שמחה כששמע שרבין נהרג. איפשהו בתווך מצויים אמא של יגאל עמיר ואבא של מרגלית הר שפי, כסנגורים הוריים הטוענים לחפות צאצאיהם: למרבה הצער, הם לא לבד. הם כבר המיינסטרים של הימין.


סוקניק עם איתמר בן גביר. פעם קראנו לו "הזוי" (צילומים: ערוץ 10) 

 

"מי שצריך להביע חרטה זה השמאל" קובע צבי הנדל. הרצח בוים, ייתכן שעל דעת רבין עצמו, מצהיר פרופסור הלל וייס, מי שעמד בראש ועדת חקירה אלטרנטיבית-מטעם-עצמה לבחינת ארועי ה-4 בנובמבר 1995. זהו ספקטרום החשיבה הימני, וכשיוסי שריד שואל למצלמה, "אדם אחד נורה, אבל מי סימן את המטרה?", כל היושבים על הספקטרום יכולים לדקלם במקהלה: "השמאל".

 

הסבר אחד לפריחתה המבעיתה של תיאוריית הקונספירציה הוא חוסר היכולת של הימין, בעיקר הימין הדתי, להתמודד עם אשם ואחריות. אבל ההסבר הזה מחמיץ את הבעיה הנוספת, והיא - הצדקת הרצח. היו במשדר מי שביקשו להתנער מן ההצדקה, אולם איכשהו הצליחו להוסיף תמיד הסתייגות קלה מן ההתנערות עצמה, באמצעות הטלת אשם על ציבור שלם - בדיוק כפי שהם טוענים שהטילו את האשם עליהם.


יגאל עמיר. אמא מסנגרת 

 

מסובך? לא כל כך, וזה לא מה שחשוב. בין השורות בקריינות המדודה והרציונאלית של גדי סוקניק, שהולמת את כישוריו קצת יותר מצב על הכתף, עולה המסקנה הנחרצת שהתיאוריה המטורללת והמבעיתה כאחד פורחת ומוצאת לה עוד ועוד תומכים.

 

מספרים אין, וחבל שאין: סקר מושקע היה מועיל להבנת ממדי הפרנויה הקולקטיבית. ראיון עם פסיכיאטר היה מסייע להבין שגם פרסום ממצאי ועדת שמגר שנותרו חסויים אחרי הרצח לא יסייע לצמצום התפשטות התופעה. איך אמרה הגברת עמיר, אמא-של? "כולנו יודעים מה זה ועדת חקירה", בטון שאינו משאיר מקום לצל של ספק.

 

ומעבר לכל זה ריחפה המחשבה המטרידה, שלא עלתה במשדר עצמו, כי בישראל לא תיתכן עוד הכרעה דמוקרטית על עתיד השטחים. רק הכרעות אלימות יהיו, אם יהיו בכלל, ואתם יודעים מי יהיה אשם בתוצאות? השמאל, השב"כ - ויצחק רבין.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סוקניק. קריינות מדודה
צילום: ענת מוסברג
יצחק רבין. מי סימן את המטרה?
צילום: ערוץ 10
לאתר ההטבות
מומלצים