גדולים באמת

את פישל ומלכי ברקוביץ' כל מדינת ישראל מכירה. איזה עוד זוג חרדי הצליח להביא עצמו לחשיפה מלאה בפריים טיים? בעיקר אחרי ההופעה ההיא על המשקל, שעוד ידובר בה רבות בשטיבלים על סיר צ'ולנט. הם עשו את הבלתי-ייעשה וחשפו את לבם ועורם בפני ישראלי ואשתו. ואם יש משהו שהקהילה החרדית, כקהילה, מתעבת, זה את הדבר הזה בדיוק.

מאז ומעולם, הופעת אישים חרדים במדיה הוכתבה באמצעות קודים לא כתובים. הכלל הראשון והחשוב מכולם - תהיה מייצג. לא אתה פיישי, ולא את מלכי, אתם-עצמכם. שניכם משמשים בכפייה כשגרירים של רצון טוב, האמורים לתת ללקוחות מהבית "ייצוג הולם" בבית המשפט של העין הציבורית בישראל.

וכך, עד לאותו רגע מכונן, החרדים היחידים שנצפו על המסך היו שייכים למשחק המנומס הזה. ועיקרו, דיון תרבותי, יותר ופחות. הכחשות מנומסות של עובדות ידועות. ולקינוח, פינג-פונג מתנצח עם מראיין איכותי. כשהלבוש הוא מדי א' מסודרים שהובאו במיוחד מהבית. והכול יהיה מאוד מתחשב, מאוד רב-תרבותי ומאוד מרגיז.

למה? בעיקר כי כך הממסד החרדי חושב שהוא צריך לשווק את עצמו. ולא נורא אם ישנאו אותך על מה שאמרת. ולא משנה אם המבטא ביידיש שהמיס את התחקירנית, הסגנון המבטל והמתלהם שריתק את המצלמה, דווקא יובילו את הקהל בבית להגיד בסופו של עוד "ראיון" שכזה: " אני שונא אותם". השולחים יהיו מרוצים, כי "העיקר שהראית להם". את הצ'פחות והקומפלימנטים, או בסלנג החרדי "יישר כוייח", כבר תקבל מהחבר'ה בשכונה. רק החרדי הפשוט מהרחוב נשאר לתהות איך זה שהוא יוצא רע, גם כשהוא בא בטוב.

בעוד העולם כולו עבר מאהבת גיבורי-על, לאנטי-גיבורים, ומעדיף במופגן, ילדים ממושקפים וצעירים מיוסרים. בעולם החרדי הפייבוריט היה ונשאר גיבור נטול פגמים וחסר חולשות. ואם יש דפקטים (ויש), מוטב שיחביא אותם עמוק בארון לפני בואו לאולפן, כדי שחס וחלילה מישהו מהצופים, לא תעלה במוחו מחשבת עוועים, שהחרדים הם קצת פחות ממושלמים וקצת יותר אנושיים. בעיקר בלי להבין בכלל שזה מה שהופך אותם למעוררי הזדהות.

ואז הגיעו מלכי ופישל

כבר מהחיוך הראשון היה ברור שהם מדף אחר לגמרי. כן, יש חרדים שמנים. יש חרדים שבעבר מתחו קצת את הקווים ובדקו את הגבולות ולא מתביישים, כמקובל, להודות בכך. הם נצפים מראים לכל הקהל בבית שיש דבר כזה, אהבה בין בני זוג חרדים וזו לא אגדה אורבנית. ובעיקר, שיש מי שלא מוכן לחיות את חייו תחת צילו הכבד של "המה יגידו". ומסכים בשביל הכמיהה לילד, לשלם את המחיר - גם אם הוא גבוה. והוא גבוה.

הם באו על כל פגמיהם הלא-קטנים למדיה שמקדשת את היפים והרזים, ואמרו בלי להתבלבל שיש אנדרדוג חרדי, והוא בועט. והוא לא מתכוון

להסכים שישאירו אותו בבית כי הוא פרזנטור גרוע. ואם יש חרדי שזע באי-נוחות על הכיסא כשהוא רואה אותם על המסך "עושים בושות" למגזר, אני מזמינה אותו להמשיך לאכול את הכובע בשקט ולהניח להם לנפשם. כי על כמות האהדה וההזדהות שהצליח הזוג הזה לגייס, "נבחרת המייצגים הנכונים" יכולה רק לחלום.

זו ההזדמנות להצהיר שהימים שבהם יש רק "חרדי אחד" על המסך נגמרו ואינם. ובעקבות הזוג ברקוביץ' יהיו נוספים שנסיבות חייהם יובילו אותם לחשיפה, והם לא יתנצלו על כך בפני איש. מאחורי הזוג הזה ניצבת תת-תרבות שלמה שגמרה לכבס את הקשיים בחושך. הם כאן וכדאי להתרגל אליהם, במקום לרדת עליהם בגדול.