משחק הכיסאות

מאז התאלמן סבא, שבתות וימים טובים הולך הוא אצל בניו ובנותיו. עשרה ילדים גידל ורומם, ועתה מכירים הם טובה לאביהם הזקן. מארחים אותו בביתם בכבוד גדול. רבים הם ביניהם מי יזכה לארחו בביתו. סבא היה מרגיש בנוח להתארח ולא חש כמעמסה שרצוי הוא לרוב בניו ובנותיו.

השבוע לא הרגיש בטוב והתעקש להישאר בביתו, על אף הפצרותיהם של ילדיו. קינן - בן דודי ואני החלטנו לבוא אליו לשבת, לסעוד אותו ועימו. פרשת השבוע הייתה "וירא", סמלי היה בעיניי שזו הפרשה פותחת בביקור חולים. סבא התיישב על המיטה כשנכנסנו, קרני השמש מבעד לתריסים הפתוחים למחצה, יצרו צללי פסים על המיטה ועל חולצתו של סבא.

"ברוכים הבאים!" הזדקף סבא לעומתנו. התכופפנו אליו שיישק לנו. הניח סבא ידו על ראשנו, מלמל ברכה ונתן לנו לנשקה.

"סבא, אתה בא איתנו לבית הכנסת?" שאל אותו קינן.

"לצערי", ענה סבא בקול רפה, "אני אאלץ להתפלל בבית".

"סבא", שאלתי אני, "יש בית כנסת אחר בסביבה, חוץ מזה הישן של הפרסים?" כל אימת שהיה סבא בא איתנו היינו הולכים לבית הכנסת הישן, שמראהו דל ומשעמם, התפילה ארכאית והחזנים זייפנים למדי. עתה כשסבא נשאר להתפלל בבית, אפשר ללכת לבית כנסת אחר.

"מה רע בבית הכנסת הישן של הפרסים?" נעלב סבא בשביל הפרסים.

"לא רע", אמר קינן, "אבל צריך קצת לגוון, לא?" פנה אליי.

"נכון", הסכמתי להצעה שבעצם הצעתי אני.

"יש בית כנסת חדש ומפואר מעבר לרחוב", אמר לנו סבא והוסיף, "אבל אני עדיין חושב שיותר תיהנו בבית הכנסת הישן".

מעבר לרחוב ניצב בית הכנסת עליו דיבר סבא. לא אגזים אם אומר כי היה הוא אחד היפים שראיתי בימי חיי. שביל מאבן ירושלמית חצה מדשאה מטופחת והוביל לפתח בית הכנסת, שערי ברזל מסוגננים פיארו את פתחו, מנורת פסיפס הדביקו על ציפוי השיש בחזיתו ופרגולות עץ הצלו על חצרו. נכנסנו קינן ואני ביראת כבוד לבית הכנסת, תוכו היה כברו ומוקפד היה בהדרו. מארון הקודש ועד אחרונת הנברשות. התיישבנו במקום טוב באמצע רחוק מהמזגנים. בכלל, למה צריך מזגנים באמצע מר חשוון? אין הרי מצווה להיות חולים בחורף.

"סליחה!" קטע את מחשבותיי ברנש מהודר ומוקפד, "יושבים פה!"

"סליחה", התנצל קינן, "לא ראינו שיש פה סידורים או משהו..."

"הם עוד לא הגיעו", מלמל, "אבל הם צריכים לבוא".

עברנו כמה כיסאות הצידה ובטרם הספיקונו לשקוע בכיסאות המרופדים, וכבר ניגש אלינו ידידנו "גם כאן יושבים" עדכן אותנו ביובש.

"יש מקום שלא יושבים בו?" שאלנו אותו.

"תנסו מאחורה" הציע באדיבות.

ניסינו מאחורה. התיישבנו בשני מקומות פנויים שהיו שם. "מחילה מכבודכם", פנה אלינו בדחילו ורחימו אחד שישב לידנו, "זה המקום של מר כהן ובניו בע"מ". קמנו במחילה ועברנו עוד ספסל אחד אחורה.

בית הכנסת התחיל להתמלא, תפילת מנחה חלפה עברה לה, את שיר השירים שוררו בקול נעים והחזן שקיבל את השבת הפליא לסלסל בקולו. כבר חשבנו כי הגענו אל המנוחה והנחלה, אך מהרה התבדינו. "אנחנו יושבים פה!" פנו אלינו שני זאטוטים בלי הקדמה.

"מעשה אבות סימן לבנים", לחש לי קינן.

"אתם יכולים אולי לשבת פה", הראה לנו אדון נחמד על שני כיסאות פנויים, "ותקוו שסגל ואהרוני לא יגיעו" הוסיף בחיוך.

התיישבנו היכן שהראה לנו וקווינו שסגל ואהרוני לא יגיעו. למזלי, סגל לא הגיע, ולחוסר מזלו של קינן, אהרוני החליט בסופו של דבר לבוא לבית הכנסת, והיה קינן צריך לנדוד למקום אחר, נע ונד היה ממקום למקום עד שמצא מקום סמוך לכותל המערבי של בית הכנסת, ממש מתחת למזגן. משם כבר לא הקימו אותו, ונקישות שיניו זעקו השמיימה.

"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה!" דרש הרב לפני תפילת ערבית של שבת, סיפר על אברהם אבינו שהיה ביום השלישי למילתו, ובעודו כואב היה מחכה לאורחים בשמש הקופחת. וכשבאו שלושה מלאכים כבני אדם, היה רץ אברהם ומזדרז לארחם כמלכים. הביא הרב את גישת הרמב"ם למעשה, שלא היה כל זה, אלא כמראה נבואי - כחלום. והסביר הרב, כי מידת החסד הייתה טבועה באברהם עד שגם בחלומו היה מזדרז בהכנסת האורחים. הוסיף הרב הלכה למעשה שאנו, מבני בניו, צריכים ללמוד ממעשיו ולנהוג כמותו.

הקהל היה קשוב לדרשת הרב והיה שותה בצמא את דבריו. בזווית עיני קלטתי אותו ברנש מהודר ומוקפד מרותק לרב. ואם לא שבת היה, מוכן אני להתערב עימכם, כי היה מסכם דבריו מילה במילה. עוד המשיך לדבר בעקידה, אבל אני כבר הייתי מהרהר בדברים אחרים ולא שמעתי יותר.

קינן ישב מצונף בפינה, קופא מקור, התפלל שתסתיים התפילה. פגשתי אותו בחוץ, כשבבית הכנסת עוד מזמרים "יגדל אלוקים חי".

"בית כנסת נאה מצאנו לנו", אמרתי לו.

"כן, אה..." אמר, ושיניו עודן נוקשות.

בדרך לביתו של סבא עברנו ליד בית הכנסת הישן, בדיוק סיימו שם את "עלינו לשבח" נכנסנו לבית הכנסת הדל והחמים ושרנו עם כולם את "יגדל אלוקים חי" בזיוף נהדר.

• איתן הוד, מורה לתנ"ך, יליד חצור הגלילית. בשלוש השנים האחרונות פירסם את סיפוריו בעלון בתי הכנסת עולם קטן. "גלגל חוזר" הוא קובץ הסיפורים הראשון שלו.