מיצ"ב מלחמה: "מרחמים על ילד חלש והוא נכשל"
בזמן שבמשרד החינוך התפארו בהישגי בחינות המיצ"ב, הסבירו מומחים כי "הצד האפל" של הנתונים והפערים המעמיקים מנציחים את העוני והבורות, בהכוונה כמעט מובנית. "יש תפישה שמילדים חלשים לא כדאי לדרוש. מזלזלים בהם"
"הבעיה כאן היא איכות ההוראה ולא שיש מורים טובים יותר במגזר כזה או אחר. אופן ההתייחסות הוא הבעייתי", קבע ד"ר מתי דגן מאוניברסיטת בר-אילן. "התפישה היא שמילדים חלשים לא כדאי לדרוש ושלא כדאי ללחוץ עליהם או להקפיד שהם ממלאים את מטלותיהם. פשוט מזלזלים בהם. נוצרה קונספציה מוטעית כאילו צריך לרחם על ילד חלש".
| מקצוע | הפער בנקודות בין נמוך לגבוה |
| מתמטיקה כיתות ה' | 60 |
| מתמטיקה כיתות ח' | 104 |
| עברית כיתות ה' | 67 |
| עברית כיתות ח' | 94 |
ד"ר דגן שוקד בימים אלה על ספרו "סגירת פערים בחינוך כנגד הקונספציה השגויה", שם סיכם מחקר שנערך במדגם מייצג של כלל בתי הספר, בקרב 1,200 מורים ומנהלים. הוא סבור כי מקורו של הפער הגדול דווקא אינו קשור באופן ישיר ברקע החברתי-כלכלי של התלמידים החלשים, אלא נעוץ דווקא בדעה קדומה עליהם שחלחלה עמוק אל תוך תודעת המורים ומורגשת היטב במערכת החינוך כולה.
"לילד כזה אין מישהו שיכול להקנות לו עמדה חיובית לגבי עצמו ועל הצורך לרכוש השכלה - נהפוך הוא. הוא מגיע מראש עם מוטיבציה נמוכה, שרק מקבלת חיזוק מהקונספציה הזאת", הסביר דגן. "הרבה מורים המליצו להפנות תלמידים מהשכבות הנמוכות לחינוך מיוחד והביעו בהם חוסר תקווה. במצב כזה הם לא דוחפים אותם להצליח, למרות שאין אף מחקר שהעיד על קשר בין מצב סוציו-אקונומי לפוטנציאל לאינטליגנציה".
לתוך אותו תמהיל חברתי-כלכלי-חינוכי נכנס, לדברי דגן, גם סיווג פנימי בתוך מוסדות הלימוד עצמם, שמשליך תלמידים מרקע חלש אל תוך הביצה הטובענית של הנצחת העוני. "יש כספים שמועברים לסיוע לתלמידים חלשים, אך מה שקורה בפועל הוא שבאמצעותם, רק מחזקים את החזקים. ילד ששובץ להקבצה ג' לעולם לא יגיע להקבצה א', ומכיתה ה' פשוט מאותתים לו לשכוח מתעודת בגרות. בהמשך, שולחים אותו ללמוד בחינוך טכנולוגי נמוך, שאמנם עולה למדינה פי שניים יותר, אך מצמצם את שעות הלימוד הכלליות ומושיב אותו על ספסלי האבטלה".
אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שעליהם הצביע דגן כאשמים במצב הוא בתי הספר הפרטיים שהופכים נפוצים יותר ויותר. "מוסד כזה אמנם מתגובר בכספי ההורים, אך הדבר הזה הוא למעשה פגיעה בחלשים שכן זה לא אלא בריחה מאפשרות לחזק אותם. קבוצה הטרוגנית יכולה רק למשוך את החלשים למעלה, לעומת בריחה והפרדה שמדרדרות אותם לתהום".
זוהי דרכו של עולם?
מי שמקבל את המצב הקיים בהבנה רבה יותר הוא הפרופ' יוסי שביט מאוניברסיטת תל-אביב, ראש "מכון ב.י. כהן לחקר דעת קהל" ומומחה לפערים בחינוך ובחברה.
"תופעה של הפער בין המעמדות השונים קיימת בכל החברות האנושיות ובכל המדינות, גם הסוציאליסטיות גם הקפיטליסטיות, גם במתקדמות וגם באלו שלא. תמיד יש הבדלים גדולים בין המעמדות השונים", קבע שביט, והסביר: "הצעירים מושפעים מאוד מההורים שלהם. אנשים משכילים מדברים בשפה אחרת עם הילדים שלהם ודוחפים אותם להצטיין בלימודים. לעומת זאת, להורים ללא השכלה וכסף אין יכולת ו'ראש' להתעסק בהישגים של הילדים שלהם".
| תשס"ח | תשס"ט | תש"ע | תשע"א | |
| כיתות ה' טכנולוגיה | 524 | 536 | 532 | 537 |
| כיתות ח' טכנולוגיה | 513 | 525 | 534 | 547 |
| כיתות ה' אנגלית | 509 | 517 | 519 | 532 |
| כיתות ח' אנגלית | 519 | 531 | 530 | 537 |
| כיתות ה' מתמטיקה | 521 | 526 | 548 | 558 |
| כיתות ח' מתמטיקה | 512 | 520 | 523 | 532 |
| כיתות ה' עברית | 500 | 513 | 521 | 528 |
| כיתות ח' עברית | 500 | 535 | 538 | 551 |
שביט טען כי התנהלות הדברים בישראל אינה שונה מזו הנהוגה במדינות האחרות החברות ב-OECD, אך עם זאת הוא ציין כי בניגוד למקומות אחרים - קיימים בישראל פערים חברתיים עמוקים יותר.
"החברה פה מאוד לא שיוויונית ולכן יש כאלה פערים. העשירים כאן הרבה יותר עשירים מהעניים בהשוואה למדינות אחרות", הסביר שביט - שהצביע על האוכלוסייה הערבית כעל נקודת התורפה המשמעותית ביותר בעניין זה. "היא מאוד חלשה סוציו-אקונומית, עד כדי כך שבנתוני משרד החינוך מציגים השוואה רק בינם לבין בני המעמד הבינוני והנמוך. הסיבה לכך היא שפשוט אין שם מעמד עליון".
אלא שבניגוד לקודמו, סבור שביט כי פערי המעמדות - ולא גישת הצוות החינוכי - היא האשמה העיקרית במצב. "אם היינו משווים את התנאים הפער בהישגים היה יכול להצטמצם מאוד. יש 'ייצוג יתר' לערבים באוכלוסיות החלשות".
מילים כמו חול: "מחר נמשיך כאילו כלום"
קלרה יונה-משומר, אחת מראשי עמותת "קדמה", לא מצליחה למצוא בהסברים המלומדים ובניתוח האקדמי של המצב קרן אור לקראת עתיד טוב יותר. "זה שהכותרות זועקות ופעם בשנה כולם מזדעזעים זה משנה יותר מדי. מחר נמשיך כאילו כלום. מי שהכוח בידיו הוא זה שקובע את פני הדברים, והשכבות החזקות ימשיכו להנפיק תוכניות שמנציחות את הפערים".
יונה-משומר וחבריה לעמותה מנהלים מאבק לשבור את מעגל העוני בקרב בני השכבות החלשות ופועלים להקמת בתי ספר עיוניים בשכונות מצוקה שיעודדו השתלבות באקדמיה. היא עצמה הקימה וניהלה תיכון מסוג זה במודל ייחודי בשכונת קטמון שבירושלים. "זה אותו סיפור קבוע של קבוצה חזקה שרק מתחזקת, זורקת פירורים לקבוצה החלשה ואז שואלת: 'מה הם רוצים?! נתתי להם'".
השר סער מוסר את התוצאות. "אותו סיפור" (צילום: עידו ארז)
היא שותפה לעמדתו של ד"ר דגן על היחס שמעודד את בני השכבות הנמוכות לקפוא על שמריה, במקום לעודד אותם ללמוד ולהצליח. "אחרי 17 שנות פעילות ברור לי שבתי ספר עיוניים ומותאמים צריכים לפעול בכל הארץ. המצב כיום הוא שאת ילדי האוכלוסיות החלשות מכוונים עוד מבטן אימם למסלולים שמובילים לכישלון. כבר מהגן ועד כיתה י"ב, אי אפשרות לטעות בנוגע למסלולים האלה או לנחש לא נכון מי עתיד להיכשל ומי יצליח".
גם היא האשימה את החינוך הפרטי באחריות רבה להיווצרות המצב. יש שכבות בישראל שמקבלות הכל והולידו כאן בועה חומרנית שדורסת אחרים. לשכבות המבוססות לא אכפת להיפרד ממי שגר מעבר לכביש, מבחינתם - הם בכלל לא ברמה שלהם, ובתמורה לזה הם גם מוכנים לשלם. אין תמימות בכל מהלכי ההפרטה ומימון בתי הספר הניסיוניים. כבר פורסם בעבר שעיריית תל-אביב משקיעה פי 10 בחינוך בצפון העיר לעומת בדרום".
לשם המחשה לכישלון שאולי ידוע מראש, אמרה יונה-משומר כי "אם תיכנס לאוניברסיטה ותראה ש-90 אחוזים מהסטודנטים שם הם אתיופים אתה תחשוב שמשהו לא נכון או שבמקרה הטוב, נערך שם כנס. לנו אומרים שאנחנו סתם מפתחים ציפיות יתר".
אז מה יוליד יום? יונה-משומר מתקשה לשדר אופטימיות. "בעוד שנה כולם יתעוררו שוב ויקבעו שוב את הסטיגמה שיש ילדים שפשוט לא יודעים - והם בעיקר אתיופים, מזרחיים וערבים. הם בדיוק אלה שאומרים עליהם 'שלפחות ילמדו מקצוע כדי שלא יסתובבו ברחובות", סיכמה בייאוש.
לפנייה לכתב/ת 
