לא ניתן לכם לירוק לנו בפרצוף
גם הצעת הפשרה המסתמנת להעברת מיליוני שקלים לאברכים על חשבון הסטודנטים, היא רק סממן אחד בזלזול המתמשך של הממשלה ב-300 אלף הצעירים שדווקא כן תורמים למדינה. אך הפעם לא נוותר - ולא נשתוק
בהכרעתה אם לקבל את ההצעה או לדחות אותה, הממשלה תקבע האם היא דמוקרטית - כזו שמכבדת את חוק - או כזו שרומסת אותו ברגל גסה; האם היא ממשלה שמייצגת את כלל האזרחים - או ממשלה סקטוריאלית, השבוייה תחת אינטרסים צרים; האם היא ממשלה שמשרתת את העם - או ממשלה שמשרתת את עצמה.
נדגיש: מטרת הסטודנטים בישראל אינה לצאת נגד האברכים, אלא לקרוא לשוויון. ולכן, אם כאשר מבקשים לתמוך באברכים באמצעות מלגות מחייה, יש לתמוך גם בסטודנטים שזקוקים לכך.
המפלגות החרדיות, כדרכן בקודש, דורשות מראש הממשלה אתנן פוליטי - ובמזומן, על השולחן. מעבר לסחטנות ולרמיסת ערך השוויון, מהווה ההצעה סטירת לחי מצלצלת לסטודנטים. מעניין יהיה גם לראות מי משרי הממשלה יבחר להנחית מהלומה נוספת משל עצמו על ציבור הסטודנטים באמצעות תמיכה בהצעה.
בהקשר זה, נאמר כי "הצעת הפשרה" שהוצעה לח"כים החרדים בתיווכו של ראש הממשלה נתניהו, היא אינה אלא בדיחה גרועה, שנעשית על חשבונם של הסטודנטים.
כדי לאתר את יחידי הסגולה מבין מאות אלפי הסטודנטים הפוקדים את הקמפוסים, אלה שיענו על אותם קריטריונים שנתפרו היטב למידותיהם של האברכים, נצטרך לשלוח משלחות חיפוש מיוחדות.
סטודנטים הורים לשלושה ילדים? מצטער - לא הספקנו, כי שירתנו בצבא במשך שלוש שנים, ועכשיו אנחנו משרתים גם במילואים; סטודנטים שאינם עובדים? לא ולא: 80% מהסטודנטים מקדישים כל דקה פנויה מזמנם כדי להתפרנס בדוחק במהלך לימודיהם ו-60% מהם נאלצים גם להיעזר כלכלית בהוריהם.
מדוע אפוא שלא נציב קריטריונים אחרים, כאלה שמיטיבים עם ציבור הסטודנטים, ובמסגרתם מי שיזכה לתמיכה יהיה סטודנט שעובד לפחות בשליש משרה, סטודנט פעיל חברתית או סטודנט שמשרת במילואים לפחות אחת לשנה?
אלה, באופן לא מפתיע, יהיו תנאים שהולמים בצורה טובה יותר את צרכיה הלאומיים של מדינת ישראל.
בנימוקיו להצעת החוק מוסיף ח"כ גפני כי "מטבע הדברים, קיימים הבדלים רבים בין תלמיד כולל שבחר כדרך חייו לקדש את לימודי התורה, לבין סטודנטים שלומדים במשך תקופה מסוימת וזמנית".
האמנם? במה נעלה יותר אברך ללימודי קודש מאשר סטודנט לרפואה? האם לימודי האברך חשובים יותר למדינת ישראל מאשר לימודי ההוראה במכללות האקדמיות לחינוך? האם לימודי האברך תובעניים יותר מלימודי הנדסה או משפטים?
גם הקביעה לפיה הסטודנטים בישראל "לומדים במשך תקופה מסוימת וזמנית", ועל כן זכאים לתמיכה נמוכה יותר ביחס לתלמידי הישיבות, היא קביעה מגוחכת ותלושה מהמציאות, ובעיקר כשהיא מגיעה מפיו של יו"ר ועדת הכספים.
הרי גפני מודע היטב למצבה הקשה של מערכת ההשכלה הגבוהה ולנטל הכלכלי הכבד שמוטל על כתפיהם של הסטודנטים. אך לא ניתן לעובדות לבלבל אותו.
יש מי שלבטח בונה שוב על האדישות שלנו - זו של הרוב הדומם, המקופח, שמשלם מסים, שמשרת במילואים, שממלא את שוק התעסוקה ומהווה את דור העתיד של המדינה הזו. זהו אותו רוב שהממשלה שוקלת לקפח שוב.
מדובר באותו רוב של יוצאי צבא, שהבטיחו לו שיממנו להם שנת לימודים - אבל בינתיים הם מביטים כיצד עומדים להעביר באבחה 150 מיליון שקל לאלפי המשתמטים.
ויש מי שסובר שגם הפעם נספוג את הגזרה ונאמר: "ככה זה"; שנאמר שהכל יישכח, ושהצעת החוק תעבור הרחק מעין התקשורת הפקוחה.
אך לא הפעם. הפעם לא נוותר, כי לנו, הצעירים, יש אחריות על יום המחר.
לכן, נצא לרחובות ונפעיל לחץ בלתי פוסק, ונפגין ונמחה. נעתור לבג"ץ, ונבוא חשבון בקלפי עם אלה שמנסים לפגוע בנו.
אין לנו ברירה. אחרת, בעוד 20 שנה, ניוותר בחברה שיש לה צבא קטן, תעשייה קטנה, אקדמיה קטנה - והמון ישיבות שמתקיימות על חשבון המיעוט החילוני הנדרס. אלה יהיו חדשות טובות לכל מי שזומם לפגוע אי פעם במדינת ישראל, וחדשות רעות לאלה שחרדים לגורלה ולקיומה.
איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל
לפנייה לכתב/ת 
