משט הפוקר הישראלי: בעד

1. ההפקה. אני מסיר את הכובע (חילקו על האונייה, לא באתי איתו מהבית) בפני רועי וחבריו לצוות ההפקה של הפלגת הפוקר השלישית שהם מארגנים. להוציא תהליך הקליטה הארוך והמסורבל לבטן האונייה - זה שלטענתם אין להם קשר אליו, אגב - וזה שבמקום להפליג ב־12:00 הפלגנו בערך ב־15:00, האירוע תיקתק כמו שעון בליינדים. המיין איוונט התחיל כמעט בזמן, וההרשמה אליו היתה קלה ומהירה. באף אחד מהשולחנות שבהם שיחקתי לא היה רגע של מחלוקת שלא נפתר מיד, שלב הבליינדים הנוכחי והבא אחריו הופיעו בגדול על מסכים נוחים, האולם המרכזי היה מואר היטב, והדילרים היו בסדר גמור. פאק: ממה שראיתי היה נעים למדי אפילו בשולחנות הקאש, למרות הכסף היחסית־גדול שהסתובב שם. שאפו.

2. האוכל. לא היו לי הרבה ציפיות להתפנק כשטיפסתי לגיגית המיושנת שנקראת Magic 1 (הקסם, אני מניח, טמון בעצם העובדה שהיא שטה), אז לפחות התקרובת הפתיעה לטובה: שלוש ארוחות ביום של אוכל בסיסי אבל עשוי היטב, מחביתות לפי בחירה, ירקות טריים וגבינות בבוקר, דרך בשר וכל מיני סוגי עוף וקוסקוס וחמין ואורז וג'חנון ופלפלים חריפים אש בצהריים, ועד, אה, פחות או יותר אותו דבר בערב. וואלה, אוכל שבהחלט אפשר להסתדר איתו, בטח בכמויות המפלצתיות שהוא הוגש. אם יצא לכם, תזכרו רק לוותר על עוגות הקרטון בסיום. הן סתם לקישוט, תאמינו לי.

3. החבר'ה. טוב, זה לא חדש שהפוקר רכש לעצמו תדמית מפוקפקת, וכמעט לגמרי לא בצדק. למעשה, כדי לתאר את חוויית הפוקר המקומית בצורה הכי מדויקת צריך ללכת למילואים בשריון: יש כאלה ויש כאלה, וכמעט עם כולם תתחבר אם תצטרך לבלות איתם אימון בימת אבק דרומית. אבל הספקטרום, למרבה הצער, חוצה גבולות ולא מגדר: להוציא חדרניות ומלצריות, אחוז הנשים על האונייה היה חד־ספרתי. וכיוון שכך, היה משמח במיוחד לגלות שאחת מהן הגיעה לשולחן הגמר.

4. הטורניר המרכזי. יותר מ־400 איש שיחקו במיין איוונט, שדמי הכניסה אליו היו 300 דולר על הטורניר ועוד 40 דולר לבית. כמות המשתתפים הגדולה תבעה חלוקה לשני ימים ראשונים, שבכל אחד מהם שיחקו 200 איש.

כבר אמרתי, הארגון היה החלק הטוב ביותר בהפלגה: השולחנות פוזרו כמו שצריך והסידור שלהם לא יצר את הצפיפות הגדולה שאפשר לראות לפעמים בטורנירים גדולים לחובבנים; צמצום השולחנות היה מצוין, והתגבר בקלות יחסית על תקלות כמו מישהו שפשוט לא היה מוכן לעבור שולחן כשפירקו את זה שבו הוא שיחק; ולא הבחנתי בשום בעיה שה"פלור" לא פתרו בקלות ובנועם. בהתחשב בזה שהיו שם גם כמה חבר'ה לא מאוד קלים, אני מסיר שוב את אותו כובע שהזכרתי בהתחלה, והפעם משאיר אותו על השולחן וקם כי איזה מניאק תפס קנטה עם ה־A-10 שאיתו הוא שילם אול־אין לפני הפלופ והעיף אותי ואת ה־A-Q שלי במקום 70 ומשהו ביום הראשון.

5. מחירי האלכוהול. היה מבצע באונייה: על כל שני בקבוקי סטלה אחד חינם, וביחד 5.5 יורו על שלושה. בערך כמו בסופר, לא?