עזרת נשים בפייסבוק

חני גלזר, יזמית חרדית מכפר חב"ד, הייתה לבד. לא היה לה למי לספר על תקלות עם ספקים, או להתייעץ על טיפול "נכון" בלקוחות תובעניים. לעתים חשה חוסר אונים עסקי. יום אחד, תשובה לקונית שקיבלה ממפעל המייצר תגיות לבגדים, כי פחות מ-5,000 חתיכות הם לא מוכרים, הביאה אותה לתור אחר שיתופי פעולה עם נשים חרדיות במצב דומה. כך נולדה בפייסבוק הקבוצה "נשים חרדיות יוצרות יחד", לטובת נשות המגזר שבחרו בעסקים ויזמות.

בזכות הרשת החברתית הן נפגשות פעם בחודש לקפה ועוגה, ומשלבות "שיחת בנות" על משברים ביורוקרטיים ואישיים, עם הרצאה בנושא רלוונטי. "רציתי יותר שיתופי פעולה עסקיים, אבל בסוף יצאה קבוצת תמיכה", היא אומרת.

ואכן, מי כמוהן מבין את הקשיים בניהול עסק מצליח. בייחוד כשמדובר בצעירות שאפתניות שצריכות לשלב משפחה גדולה עם פרנסה, כשבמקביל עליהן להתגבר על החסמים שעומדים בפני כל אישה חרדית שפשוט רוצה "לעשות ביזנס".

בשם כל המוצצים  

גלזר, יוזמת הקבוצה, לא מהססת לשבור בזה אחר זה מיתוסים על נשים חרדיות, בהם גם האהבה לשופינג, שחוצה לדבריה את גבולות המגזר והכיס. "במותגים מבינים אצלנו טוב מאוד", היא אומרת. "צריך רק לראות איך הילדים לבושים כדי להבין שיש השקעה ויש אהבה. והביקוש בשטח למותגי איכות מדבר בעד עצמו".

הכניסה לעולם העסקים החל עבורה ב"סיור בוטיקים" תל אביבי. "כל בחורה חרדית יודעת איזה 'תיק' זה למצוא בגד איכותי ויפה, שגם יענה על דרישות הצניעות", היא אומרת. "באותה תקופה חיינו ברמת חיים גבוהה ולא הייתי צריכה לעבוד. היה זמן מיותר וגם כסף".

המוכרים בחנויות התקשו להסתגל לבחורה החרדית שמתעניינת בבגדי מעצבים ומגלה "בקיאות בחומר", אך אט-אט הקרח הפשיר. גלזר החלה ליצור קשרים עם בעלי בוטיקים שייבאו סחורה מאירופה ופתחה מכירות של עודפי גוצ'י ושאנל בריכוזים חרדיים ברחבי הארץ. "הביקוש היה אדיר. השמלות פשוט נחטפו".

לגלזר ביקורת לא מעטה על רשתות האופנה והמעצבים, שלדבריה מתעלמים במופגן מהנשים החרדיות. "יש ביקוש, יש פוטנציאל עסקי עצום", היא מסבירה. "האישה החרדית מתלבשת כל שבת בביגוד יוקרתי

והיא צורכת אותו בהתאם. עם קצת גמישות וראש פתוח, הם יכלו להרוויח לא מעט".   

אחרי הבגדים, הרעיון ליוזמה הבאה הגיע מהמעון, יחד עם הבת הקטנה: "היא חזרה לי עם מוצצים של ילדים אחרים, וכאיסטניסטית ידועה, זה שיגע אותי". חיפוש ברשת הוביל אותה לחברה ספרדית המייצרת מוצצים עם אפשרות להדפסת שם. "הבאתי כמה לניסוי, והם אזלו כמעט מיד. קלטתי שיש לי משהו שווה ביד והתחלתי לרוץ עם זה. בשלב מסוים מצאתי את עצמי יושבת ימים שלמים ליד הטלפון כדי לענות לכל הפונים. הרווח מכל מוצץ היה קטן וחיפשתי משהו לשווק יחד עם זה. וכך התרחבתי גם לבגדי תינוקות עם הדפסי שמות ויצרתי מארזי מתנה משותפים".

אשת הייצור הראשונה שגלזר פנתה אליה לא גילתה התלהבות לעבוד עם חרדית: "היו הדפסים לא מתאימים לחרדים, רציתי משהו נאיבי יותר, והיא לא הסכימה לשנות. היחס היה מאוד קר ולא נעים, אז המשכתי הלאה. אין לי זמן לבזבז בהתנצלויות על מי שאני. לשמחתי, אחר כך נפלתי על בחורה מקסימה, ואת האיורים שיצרנו יחד אהבו גם הלקוחות החילונים".  

הנסיכה והעדשה

חברה נוספת בקבוצה היא ריקי קנטרוביץ, צלמת ילדים מביתר עילית. קנטרוביץ, נשואה לאברך ואם לשניים, החלה את דרכה המקצועית בבית הספר החרדי לאומניות בירושלים - "אומן". שם למדה להחזיק מצלמה ולחלום על צילומי רחוב מגניבים.

כשהעמותה שבה עבדה נסגרה, היא החליטה לתת למצלמה צ'אנס: "הראשון שצילמתי היה ילד של חברה, שביקשה 'תיעוד' לפני החאלק'ה. התמונות יצאו טוב, ולקוחות התחילו להגיע". קנטרוביץ גייסה אלפי שקלים מההורים לצורך פתיחת סטודיו, מבלי לדעת אם ההשקעה אכן תחזיר את עצמה.

"יצרתי קשר עם צלמות ילדים ממדינות כמו פינלנד וניו זילנד. נכנסתי לפורומים מקצועיים, למדתי והתמקצעתי", היא מעידה. "בהתחלה כשפרסמתי בעיתונים בירושלים, היו מתקשרים ושומעים שהסטודיו בביתר והיו מוותרים. הקהל היה מקומי והמחירים היו בהתאם".

צילומי תינוקות. יש ביקוש (צילום: ריקי קנטרוביץ) 

אבל לאט-לאט, מפה לאוזן, ומבוק לבוק, התחילו להגיע לקוחות. "הפייסבוק, זה מה ששדרג לי את העסק", היא מגלה. "הייתי מעלה תמונות, וחברים היו מפרסמים ומגיבים, וכך זה עבר הלאה. היום 80% מהלקוחות שלי הם משם. ולאחרונה, גם חילונים התחילו להגיע".

גם מחוץ לפריים, לא הכול היה דבש. בתור תושבת ביתר עילית, זכתה קנטרוביץ ליחס צונן מצד "בית הדין הרוחני" של העיר: "התקשר אליי מישהו והציג את עצמו כנציג 'הוועדה הרוחנית' והאשים אותי שאני מצלמת תמונות לא צנועות, ולדבריו 'אנשים מתקשרים להתלונן'. לא הבנתי מה הייתה הבעיה. צילומי הניו-בורן בעירום מפריעים למישהו? אמרתי לו שיבקש מאשתו להסתכל באתר שלי ושישאל אותה אם יש שם משהו לא צנוע. הוא לא חזר אליי מאז".

החיים ממשכורת אחת ועם בעל אברך דווקא מסתדרים לא רע לקנטרוביץ. "הוא לא מבין בתמונות. הוא יכול להגיד לי 'איזו תמונה יפה', רגע לפני שאני מוחקת אותה", היא מגחכת. "יש שותפות אחרת, מתחלקים יותר בטיפול בילדים כדי שאוכל להתפנות לעבודה. בעסק כמו שלי, עם שעות לא שגרתיות זה חשוב".

מפתיע, אך האוכלוסייה הסו-קולד ענייה, מצליחה לעמוד בדרישות הכספיות של קנטרוביץ. "אין קשר בין כמה שאתה מרוויח לרמת ההשקעה שלך בילדים, או לצורך העניין בתמונות לילדים ולמשפחה", היא אומרת. "אצלנו מקובל להגיע לכל אירוע עם אלבום של הילדים 'להשוויץ'. דווקא מי שיש לו, הרבה פעמים 'מתחשבן'. אלה שאין להם וחיים ממשכורות נמוכות, מוכנים לחסוך קצת בשביל זה".

יש זֵן אחר

הצעירה שבקבוצה היא חני זוננפלד, בת 27 ובעלת ספא בקריית מלאכי. אחרי התיכון היא הספיקה ללמוד בדרום-אפריקה, להתנדב בבית חולים ולהתקבל, למרות הגבות המורמות, ללימודי דולה בגילה האפרוחי. אחר כך החליטה לשלב לידות עם עסקי הספא.

אין ספק, מדובר בחורה מוכשרת. מחדר טיפולים קטן בבית של אמא, קריירת המסאז'ים של זוננפלד התפתחה לספא מפנק שבנה הבעל: "הוא ראה שהרבה לקוחות חוזרים אחרי הטיפול הראשון, ושיש בסיס כלכלי. יום אחד הוא פשוט הודיע לי שהוא בונה לי ספא. בהתייעצות עם אחותי, מעצבת פנים במקצועה, הם תכננו את הכול".

כבחורה חרדית, זוננפלד מקבלת נשים בלבד: "נכון שמבחינת ההלכה אין בעיה לעשות לגבר טיפול רפלקסולוגיה, אבל לי באופן אישי זה לא מתאים. לפני שפתחתי את

העסק עבדתי תקופה כסטאז' במקום חילוני והכללים היו ברורים - לא שבת ולא גברים. הלקוחות היו מאוד מרוצות ובאו לבקש דווקא אותי, כך שזה השתלם להם בסופו של דבר".

לספא של זוננפלד, מגיעות חרדיות עם עשרה ילדים לטיפול פינוק חודשי, לצד נשים חילוניות מהמושבים שבסביבה. גם אני בהתחלה חשבתי שחרדיות לא יסכימו להשקיע במשהו שנחשב למותרות, וגיליתי שטעיתי ובגדול".

וכאילו לא די בכך, זוננפלד החלה לשווק כעת גגונים מיוחדים לעגלות ילדים בוגבו, לאחר שגילתה בעצמה כי מה שמשווק עם העגלה אינו מספיק. זוננפלד מספרת שההשתייכות לקבוצה בפייסבוק מסייעת לה "לגדול מקצועית". היא מספרת שהיא לומדת מהחברות האחרות בקבוצה ונעזרת בהן לטובת חשיפה וייעוץ עסקי. "זה מאפשר לי להגיע למקומות ולאנשים שלא הייתי פוגשת בדרך אחרת. את היית מכירה אותי ואת העסק שלי אלמלא הקבוצה?"