האו"ם: נשים נדחקות משיחות שלום ברחבי העולם

נשים עדיין לא ממלאות תפקיד משמעותי בשיחות שלום במוקדי סכסוך ובאזורי מלחמה ברחבי העולם, חרף החלטת האו"ם בעניין זה לפני עשור. כך עולה ממחקר מקיף שערך האו"ם ושפורסם היום (ג') תחת הכותרת: ומה אומרות על כך הנשים?"

המחקר המקיף התמקד בשש מדינות הנחשבות לאזורי עימות בינלאומיים ואלה הן: ישראל והשטחים הפלסטיניים, חבל אצ'ה באינדונזיה, קולומביה, ליבריה, סרי לנקה ואוגנדה. המחקר, המתפרס על פני 50 עמודים, התבסס על סדרה של ראיונות עומק, מסמכים ממשלתיים רשמיים ודיווחים בכלי התקשורת.

האו"ם פרסם את ממצאי המחקר לקראת דיון בנושא במועצת הביטחון. הכינוס יתקיים בדרג שרים ובו יבחנו המשתתפים את ממצאי המחקר וידונו בדרכים לקדם את החלטת האו"ם שנועדה לקדם את מעורבותן של נשים בתחומים של שלום וביטחון. מזכירת המדינה של ארה"ב, הילרי קלינטון, ושר החוץ האוסטרי, מיכאל שפינדלגר, צפויים לשאת את נאומי פתיחת הכינוס.  

גברים מחליטים, נשים מודרות. הפסגה בוושינגטון בחודש שעבר (צילום: רויטרס)

"המדינות החברות במועצת הביטחון אינן ממלאות אחר התחייבויותיהן. מדובר בהחלטת או"ם חשובה הנוגעת למחצית מאוכלוסיית העולם ולמרות זאת - הכל בוחרים להתעלם ממנה", אמר ג'ון טירמן, ראש המרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת MIT בארה"ב, שסייע בהכנת המחקר.

הנשים נדחקו לשוליים

בהחלטת האו"ם 1325, שהיתה הראשונה מסוגה, עמד הארגון על "חשיבות תפקידן של נשים במניעת סכסוכים, ובקידום פתרונות של שלום באזורי מלחמה. יש צורך לדאוג להשתתפות שווה ומלאה של נשים במאמצים לקידום השלום והביטחון", נכתב בנוסח ההחלטה.

לפני עשור, כשאומצה החלטת האו"ם, נקראו המדינות החברות להגביר את מאמציהן כדי להביא למעצרם ולהעמדתם לדין של מבצעי פשעים נגד נשים, לערוב לשלומן ולביטחונן של נשים ולנערות בעיתות מלחמה. כן נדרשו המדינות למנות מספר רב יותר של נשים לתפקידי שטח ולמשימות שיטור של כוחות האו"ם.  

המחקר נערך עבור האו"ם על-ידי חוקרים באוניברסיטת MIT בקיימברידג' והארגון הבינלאומי "רשת הפעולה לקידום החברה האזרחית", שמשרדיו בוושינגטון. "המדינות לא נקטו צעדים של ממש כדי לקדם את מעורבותן של נשים בשיחות בנושאים שלום וביטחון ופתרון סכסוכים".   

עוד נאמר במחקר: "במדינות אחדות קודמה חקיקה ברוח זו, אך בפועל לא נעשה דבר כדי ליישם את החוקים שהתקבלו. במדינות אחרות הקימו ועדות מיוחדות או שמינו נשים לתפקידי ייעוץ בכירים, אך בפועל הן הפכו לכלי שרת בידי פוליטיקאים או שפשוט התגלו כבלתי-יעילות. הלכה למעשה, כל עוד הנשים אינן מהוות איום ביטחוני, האינטרסים שלהן ידחקו לשוליים. שיחות השלום במדינות אלה נועדו להשגת עסקות מעצימות או לקידום הפסקת אש, אך מטרתן אינה באמת לכרות שלום.

"נשים בחבל אצ'ה ובמזרח התיכון היו ראשונות לצאת בהצהרת כוונות על רצונן להיות מעורבות בשיחות השלום. בפועל השחקנים הראשיים, בזירה הלאומית והבינלאומית, לא נקטו בצעד כלשהו כדי לכלול את הנשים. במזרח התיכון אף דחקו אותן הצידה", נאמר.

בסרי לנקה ובאוגנדה אמנם נכללו נשים בשיחות השלום, אך תרומתן לא הורגשה בשל כישלון השיחות. החוקרים אמרו כי נקודת האור היחידה נרשמה דווקא בליבריה, שם הנשים פעלו בנחישות מחוץ לאתרים שבהם התקיימו השיחות. "הן ישבו בחוץ, הפעילו לחצים על הצדדים ושידרו כי הן אינן מרימות ידיים ואינן מוותרות על השלום", נכתב. 

החוקרים מתחו ביקורת גם על האו"ם צמו, על שלא השכיל ללוות את ההחלטה שהתקבלה לפני עשור בצעדים לקידומה ויישומה בפועל. לכן המליצו החוקרים לאו"ם לגבש מצע, שיותאם לכל מדינה בנפרד, לקידום החינוך בנושא זה.