המופע הלא-רוקי של גלי

לכבוד ליל כל הקדושים, חג שבטלוויזיה האמריקנית תמיד אוהבים לנצל לשחרור היצירתיות (ע"ע הפרקים המיוחדים של משפחת סימפסון), החליט קברניט "Glee", ריאן מרפי, לקחת את התחפושות עד הסוף, והעמיד את המקהלה הבית ספרית בפני הפקת "מופע הקולנוע של רוקי".

המחזמר המצליח, שהפך לאחד הסרטים המצליחים של 1975 (שני רק ל"מלתעות") ולתופעת קאלט מתמשכת, זכה באדיבות "Glee" למנת ברד קרירה על הפרצוף, שקצת הורידה ממנו את האיפור, אבל השאירה אותו מהנה וכיף לפיזום ולהיזכרות. אחרי הייפ תקשורתי, ספקולציות (האם סוזן סרנדון תקפוץ לבקר?) והרבה התרגשות, התוצאה שודרה אמש (ג') בארצות הברית.

טרנסקסואל לייט

אז איך לוקחים סרט נועז, עמוס סטיות, קניבליזם וסקס ניגר, והופכים אותו לסדרת טלוויזיה שהגיל הממוצע של מעריציה הוא 14? התשובה היא, בעדינות. האילוץ העלילתי הוא קרב משיכת החבל הרומנטי שבין המורה לזימרה וויל שוסטר, לבין קרל רופא השיניים, על לבה של היועצת אמה פילסבורי.

מרסדס ובריטני במופע שלהן. הקלות קלות

אחרי שוויל שומע שהזוג יתחפש לדמויות מ"המופע של רוקי", החביב על אמה, הוא מחליט שאין מתאים מה"גלי קלאב" כדי לשחזר את המיוזיקל, וממציא בדרך כל מיני הצהרות על חציית גבולות וקבלת האחר.

מאחר ש"Glee", ממש כמו "מופע הקולנוע" המקורי, חזק פחות בעלילה ויותר במוזיקה ובכיף, בואו נתעלם באלגנטיות מתת-העלילה העוסקת בדימוי הגוף של פין, לנוכח הצורך להופיע על הבמה בתחתונים, ונתמקד בנאמברים.

למבוגרים בלבד

אלה עשויים לעילא: סצינת הפתיחה, המעתיקה אחד לאחד את הסצינה הפותחת את הסרט, מתמקדת בזוג שפתיים אדומות ששרות את "Science Fiction - Double Feature". טוב עשו שלקחו את סנטנה, דמות משנית בדרך כלל, כדי לשחזר את השיר. טוב מאוד גם שאת דמותו האקסצנטרית של המדען פרנקנפורטר, מסרב לגלם ההומו המוצהר של Glee, קורט. יש גבול לסטריאוטיפים.

יש דברים שמשאירים למבוגרים

את כל ענייני הסקס המוחצן של הסרט מיתנו בעלילה, או נתנו לדמויות המבוגרות לשיר: את השיר האורגזמטי "Touch Me", ששרה ג'נט, מבצעת אמה, שמתגלה כזמרת לא רעה בפני עצמה. רייצ'ל ופין, בתפקיד זוג החנונים ג'נט ובראד שמגיע לטירה המוזרה, עושים עבודה טובה אך צפויה בשני השירים שלהם, "Dammit, Janet" ו-"There's A Light".

גם הם וגם קרל, בגילומו של ג'ון סטיימוס, שמבצע את "הוט פאטוטי" ("Whatever Happened To Saturday Night") מתאימים את עצמם לסטנדרט של Glee - ביצועים מתקתקים, מדוייקים ודי משעממים.

מה שאמורה היתה להיות האטרקציה של הפרק - השתתפותם של מיטלוף וברי

בוסטוויק, בהתאמה אדי ובראד ב"מופע הקולנוע של רוקי" - היא הופעת אורח סתמית עד מאוד.

השניים, חנוטים בחליפות שמרניות, מייצגים את מנהלי התחנה בה משדרת

סו סילבסטר, המפתים אותה לעשות כתבת תחקיר על הפקת המופע בתיכון מקינלי, על מנת לחשוף לצופים השמרנים לאיזו תועבה מופנים כספי המסים שלהם.

לסיום, נקודת האור המשמעותית האמיתית בפרק היא דווקא מרסדס, המבקשת בטוויסט מגדרי להיות הדוקטור הטרנסווסטיט פרנקנפורטר, ועושה עבודה מעולה ב-"Sweet Transvestite". השיר זוכה לשוט של אדרנלין והרוקנ'רול זוכה לבעיטה של נשמה.