מדיניות הפצ"ר בפרשת "נוהל ילד" מוצדקת
העמדתם לדין של חיילים ומפקדים שביצעו פעולות פרטיזניות ובלתי חוקיות בעליל היא נכונה ומוצדקת, שכן החייל הישראלי נבדל מהטרוריסט הפלסטיני הן בלחימתו - והן במוסריותו
לאחרונה נשפכו קיתונות של זעם על החלטותיו של הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף אביחי מנדלבליט, להעמיד למשפט בפני בית דין צבאי חיילים שסרחו ופעלו על-פי "נוהל שכן" או "נוהל ילד".
מספר פחדנים עלומי שם אף חילקו כרוזים בגנותו של הפצ"ר ברחוב בו הוא מתגורר, ונראה שזו הידרדרות נוספת ביחס של חלק מהאוכלוסייה כלפי שלטון החוק וכלפי אלה האמונים על שמירתו.
חיילים העושים שימוש באוכלוסייה המקומית בשטחים המוחזקים לצורך סיוע בפעילותם הצבאית המובהקת פועלים בניגוד לחוק, בניגוד להוראות הדין הבינלאומי - ואף בניגוד לערכים ולעקרונות המוסר עליהם מתחנכים חיילי צה"ל, ולהם גם שותפים מרבית אזרחי ישראל.
הוראות הדין הבינלאומי אוסרות במפורש עשיית שימוש בתושבים מוגנים לצורך ביצוע משימות הצבא. שימוש בפלסטיני כ"מגן אנושי" (Human Shield) יכול להיחשב כפשע מלחמה לפי כללי המשפט הבינלאומי שישראל מחויבת לפעול על-פיהם. השימוש ב"נוהל שכן" או בנוהל "אזהרה מוקדמת" אף נאסר מפורשות בפסיקת בג"ץ משנת 2005.
מעבר להוראת החוק ולפסיקת בג"ץ, גם ההיבט המוסרי-ערכי עומד ביסוד החלטת הפצ"ר להעמיד לדין על פגיעות חמורות שלא כדין בתושבי השטחים, שאינם נוטלים חלק בפעולות לחימה ואינם נמנים עם מנגנוני הטרור.
הלא טענתנו המרכזית והמוצדקת כנגד ארגוני הטרור למיניהם היא הפגיעה המכוונת ללא הבחנה באוכלוסייה אזרחית תמימה, כגון ירי קסאמים על שדרות וישובי עוטף עזה.
והנה - אנו משיבים להם "באותו מטבע", שעה שחיילי צה"ל שולחים נער בן 16 לבדוק תיק חשוד ,שמא הוא מכיל חומרי נפץ וחבלה, תוך סיכון ברור לבריאותו ולחייו. כלום השתחררו כל חבלני צה"ל או המשטרה מהשירות?
דברי ההתלהמות והביקורת בגנות החלטת הפצ"ר להעמיד לדין את חיילי צה"ל בגין התנהגות חריגה כלפי האוכלוסייה המקומית, בצד דברי השבח והקילוסין לחיילי צה"ל הגיבורים והאמיצים שהפכו "קורבן אומלל" לדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה אינם במקומם, רחוקים מלשכנע, ומוטב אילו לא היו נשמעים כלל.
מקבלי ההחלטות אינם נזקקים לאמות המוסר של ועדת גולדסטון, והניסיון לתלות את קולר האחריות להעמדה לדין על ממצאי הוועדה הזו גובל בדמגוגיה.
די לנו בהוראות המשפט הבינלאומי, בפסיקת בתי המשפט בישראל ובעקרונות חוק ומוסר בסיסיים כדי להגיע למסקנה הברורה, שפעילותם של אותם חיילים העושים שימוש בפלסטינים מבוגרים כמגן בפני ירי מחבלים, או שולחים ילד בן 16 לפתוח תיק חשוד - פסולה מעיקרה.
מעניין מה היו אומרים אותם סנגורים נלהבים, לו היה מדובר בבן משפחתם שהיה נשלח לפרק תיק חשוד או מוקש?
ולאלה הטוענים, ובצדק, להיעדר סימטריה בין התנהגות המחבלים כלפי האוכלוסיה האזרחית בישראל לבין התנהגות חיילי צה"ל כלפי האוכלוסיה האזרחית בשטחים, השב תשיב להם כי מותר החייל הישראלי מהטרוריסט הפלסטיני - הן בלחימתו והן במוסריותו.
בין אם היה צורך להעמיד את החיילים שסרחו לדין בבית דין צבאי, ובין אם ניתן היה להסתפק בהעמדתם לדין משמעתי מהיר בפני מפקדם ולדון אותם לעונש מחבוש - החלטת הפצ"ר בעניינם הייתה ראויה ומידתית.
לאלה החוששים מ"משפטיזציה" יתרה שתשתלט על צה"ל - ביניהם קצינים בכירים שהעידו במשפט - תשובתי היא כי אני דווקא חושש מאנרכיה יתרה, אם תופעות חריגות שכאלה לא יזכו לתגובה הולמת.
אמנון סטרשנוב, שופט בדימוס ולשעבר הפרקליט הצבאי הראשי
לפנייה לכתב/ת 
