לפני שביתה: "השכר משפיל, מתביישים מהילדים"

בשבוע שבו פורסמו נתוני השכר במגזר הציבורי, שהזכירו את השכבה הגדולה מדי של עובדי מדינה מסורים שמתקשים לגמור את החודש, החליטו בהסתדרות להרים את נס השביתה. לא ברור אם אמנם ביום שלישי ישראל תשותק, אבל קולם של רבבות העובדים המקופחים נשמע כעת רם יותר. האם זה יעזור? "כולם מדברים מפגינים ומשביתים אבל למעלה בשלטון אף אחד לא סופר אותנו. תמיד יש תקווה אבל האכזבה חוזרת כל פעם מחדש", אמר ל-ynet בייאוש שמעון אזולאי, עובד עיריית קרית שמונה כבר 11 שנים, שמשכורתו בתחתית הסולם.

• מי אמור לשבות ומי לא? ועל מה בדיוק המאבק?
  

במיוחד בפריפריה, צמאים ליחס ולשינוי. חנניה כהן, יושב ראש ועד העובדים בעיריית קרית שמונה, סיפר ש"אצלנו יש עובדים צעירים, אמהות חד הוריות ועובדים ותיקים שנזקקים להשלמת שכר כדי לקבל בסוף החודש שכר מינימום. מדובר על כמאה עובדים, כמות בלתי נתפסת. העצוב הוא, שביניהם גם עובדים שעומדים לפרוש לגמלאות תוך מספר שנים".

"לצערי", מוסיף כהן למוד המאבקים, "הכל מתנהל בצורה סקטוריאלית וכוחנית ורק מי שיש לו לובי בכנסת - מגיע להישגים בולטים. אין לי טענה למי שמרוויח משכורות גבוהות בבנק ישראל ובאוצר, אבל אסור לשכוח גם את האזרח הפשוט שרוצה לפרנס את משפחתו בכבוד".

הישיבה בה הוחלט לאיים בשביתה (צילום: עופר עמרם)

בהסתדרות בצפון נערכים לגייס גם מפעלים שאינם חלק מהשביתה של המגזר הציבורי. יוסף, 57, מתגורר באחד מיישובי גבול הצפון ועובד 34 שנים במפעל סמוך לנהריה. משכורתו עומדת על 4,100 שקל. "אתה מתבייש להסתכל לילדים שלך בעיניים ולהגיד להם 'לא' על דברים בסיסיים. איך יכול להיות שאחרי כל-כך הרבה שנים אבא שלהם מרוויח שכר משפיל כל כך?

"אין לי טענות למעסיקים, הם מקבלים גב מהממשלה שלא אכפת לה מאיתנו", אומר יוסף. "את הצפון הם זוכרים כשיש קטיושות או פריימריז. אז כולם באים - ליכוד, קדימה, עבודה, ש"ס. מחייכים ומצטלמים ואז נכנסים לוולבו ואחרי חצי קילומטר של נסיעה שוכחים את מה שהבטיחו. חבל שדווקא אלה שהגיעו לפני עשרות שנים להתיישב בגליל ונשלחו לכאן על ידי הממשלות, לא נחשבים על-ידי אלה שיושבים במשרדים המפוארים בירושלים. כמו תמיד, נעמוד נכונים לכל מאבק שעליו יוחלט".

"מבקשים לעבוד אחרי הפנסיה, כדי להתקיים"

ע', בן 52, חבר בוועד העובדים בדימונה ומועסק כבר 30 שנה בעירייה. תחתיו עוד 13 עובדים, כולם מתקשים לגמור את החודש. ע' נשוי ואב לשלושה ילדים, ולמרות שהוא זוכה למשכורת נדיבה יותר מאשר של חבריו, "מספיק זה בטוח שלא", הוא אומר. "עובד עירייה, במיוחד במקום כמו דימונה, מקבל משכורות רעב. העובדים שתחתיי מרוויחים סביבות 4,500 שקל כל אחד. חלקם בתפקיד כבר 30 שנה. יש לי עובד שיצא לפנסיה אחרי 37 שנה וכל מה שנשאר לו זה 3,500 שקל. אי אפשר להתקיים מזה. ויש לנו הרבה כאלה".

ע' בטוח ש"יחסית למקומות אחרים בארץ אנחנו מרוויחים נמוך. יש כאלה שמבקשים להמשיך לעבוד למרות שעברו את גיל הפנסיה, רק כדי שיהיה להם עוד כמה מאות שקלים להתקיים". הוא מוצא נחמא פורתא בכך שהמשכורות מגיעות בזמן. "רוב המשכורת שלי זה בכלל הלוואות. זה עלוב. אנחנו לא רוצים משכורות גבוהות, רק כאלה שניתן להתקיים מהן בכבוד. לא הייתי ממליץ לאף צעיר לבוא לעבוד בעירייה". 

אורן, עובד במחלקת הביוב באחת העיריות בדרום, הוא אב לשלושה ילדים - ועוד אחד בדרך. "גם לפני חופשת הלידה אשתי לא הצליחה למצוא עבודה כי המצב בדרום קשה", הוא מספר. "אני עובד עירייה קרוב לארבע שנים ומשתכר בערך 6,000 שקל. צברתי המון חובות כי לפעמים אני מעדיף לשלם על אוכל ובגדים לילדים, שיהיה להם עם מה ללכת לבית ספר, וחשבונות החשמל מצטברים. כבר הגעתי למצב של עיקול חשבון והוצאה לפועל, ואני עובד. אנחנו עובדים בשביל המדינה והמדינה הופכת אותנו לשכבות חלשות".

"שכר חרפה, לא מתאים להשקעה"

לירון עובדת בביטוח לאומי קרוב לעשור ומגדלת לבדה את בתה בת ה-4. בסוף החודש היא מקבלת 4,000 שקל. "עם המשכורת הזו אני אמנם מרגישה יותר קרובה לאותן שכבות חלשות שאני מטפלת בהן, ואני אפילו רואה אנשים במצב יותר גרוע משלי, וזה עוד איכשהו מנחם. אבל  מאוד קשה להתקיים".

מה בדיוק זה אומר? "אני צריכה לשלם 1,500 שקל משכנתא ו-1,400 שקל לגן ילדים. נשאר לי פחות מ-1,000 שקל לחשבונות ואוכל. הדבר היחיד שמחזיק אותי בעבודה זה תחושת הסיפוק איתה אני חוזרת כל יום הביתה. אני מרגישה שאני עושה שליחות, כי כל יום אני נותנת את הנשמה, וזה לא נמדד בכסף. הגעתי ממקום עבודה אחר בו הרווחתי פי שניים, ואני מקווה שאצליח להחזיק בעבודה הנוכחית. אני מאוד מקווה שהמאבק יצליח".

עובדים סוציאלים, שגם הם מתוקף תפקידם מטפלים בשכבות החלשות, מתקשים לעתים בעצמם להתקיים. ציפי, פקידת סעד מאיזור הצפון שמטפלת בבעיות אלימות, כבר 20 שנה במקצוע. התמורה: 6,000 שקל בחודש. יש לה חמישה ילדים. "כמעט כל המשכורת שלי הולכת על החינוך של ילדיי, ואם לא הייתי נשואה לא הייתי יכולה להתקיים. הייתי בדיוק באותו מצב שבו נמצאים הרבה מהלקוחות שלי, כשאני מבקשת עבורם סיוע כדי שיוכלו לשרוד. השכר הוא שכר חרפה, שלא מתאים להשקעה".

אולגה פיאסצקי, עובדת סוציאלית יותר מ-30 שנה בעיריית חולון, מדריכה קבוצות של עובדים סוציאלים צעירים. "זה לא הגיוני שעובדים סוציאלים בתחילת דרכם מתקשים לשלם עבור שכר הדירה ומקבלים השלמת הכנסה", היא קובלת. "חלקם הגדול מחפש מקומות עבודה נוספים כי הם מתקשים להתמודד עם חיי היום-יום ומחשבים כל דבר. אני חיה עם בן זוג ובגלל הוותק המשכורת שלי גבוהה יותר משכר המינימום, אבל עדיין אני צריכה לעשות חשבון".

מורה: רוצה גם ללכת למכולת בסוף החודש

עדיין לא ברור אם גם בתי ספר יושבתו ביום שלישי. בכל מקרה, זה לא ישנה את תחושותיה של לאה, מורה בעלת ותק של 30 שנה ממרכז הארץ. "אני אוהבת את ההוראה אבל בתנאים הללו קשה מאוד לשרוד בתחום. אין ספק שזו תחושה נפלאה לעצב תלמיד ולקבל ממנו בחזרה המון חום ואהבה, אך לצערי בשנים האחרונות ההוראה איבדה את ההילה שלה.

 עם כל הכבוד לחינוך הילדים, אני רוצה שתהיה לי אפשרות גם ללכת למכולת בסוף החודש".

לדברי לאה, רפורמת "אופק חדש" שיפרה מעט את השכר, אך בד בבד "עלו גם הדרישות והתחושה היא שאנחנו עובדים כמו חמורים מהבוקר עד הלילה ובודקים עבודות של ילדים, מכינים מערכי שיעור, הולכים להשתלמויות - ולא מקבלים על כך תגמול ראוי. אני נגד שביתה, אבל כנראה שאין ברירה אחרת".

ממשרד האוצר נמסר כי "היום תיערך פגישה בין שר האוצר יובל שטייניץ ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, במטרה להגיע לפשרה, או לפחות לצמצם פערים, ולמנוע שביתה שתפגע קשות במשק".