נוצצת, אבל בלי זוהר
ברשת אימצו את הפורמט של "היום שהיה" לדיווחים חדשותיים רכים בהגשה מחוייכת לסוף היום. אבל "אולפן לילה" אינה ביקורתית ומפתיעה כמו המקור, ותמר איש-שלום היא לא גיא זוהר
עד היום הוכיחה חדשות 2 שהיא יודעת לסחוט רק סוג אחד של מיץ מהתפוז שלה: עוד מהדורות חדשות, שהלכו והשתלטו על לוח השידורים במהלך הבוקר ואחר הצהריים, ינקו מאותו שד ומחזרו את אותם האייטמים. בסופו של דבר גם אומה עם תיאבון בריא - שלא לומר בולמי – לחדשות מכל סוג כל עוד הן נאמרות באינטונציה החמורה הנכונה, הבין את הפרינציפ.
חדשות 10 הביאו איתן תפיסה חדשה של מהדורה עם נגיעות בידוריות, שלרגעים גם טשטשה את הגבול עד כדי סכנת כניסה לשדה מוקשים, אבל בהחלט הראתה לצופים את דרך המילוט. "היום שהיה" כבר עשתה את זה נכון: לידה ביתית, רגועה, דולפינית, של פורמט שהמציא את עצמו מתוך רצון אמיתי לספק אלטרנטיבה. עכשיו באה רשת וגם היא רוצה לספק אלטרנטיבה או יותר נכון נתוני רייטינג אלטרנטיביים, גבוהים יותר, אם אפשר בבקשה, לרצועה של עשר וחצי.
שניים רבים, השלישי לוקח?
אז "אולפן לילה" משודרת מול "היום שהיה", עם רפרורים חסרי בושה לתוכנית המקבילה. תוסיפו את זה לעובדה שב"קשת" ישדרו תוכנית כלכלית מול "לילה כלכלי" המפתיעה של ערוץ 10, ותבינו מה התפקיד של הערוץ המסחרי השני בזירה המקומית. יצרן פורמטים. אם רק מישהו היה משלם לו על זה.
זוהר ב"היום שהיה". תגובות וגבות
מכיוון שעושה רושם שהערוץ הראשון נתקע על אי בודד, שם הוא חווה קניבליזם עצמי וניזון מאיבריו שלו עצמו (להלן "מבט לחדשות"), התחרות האמיתית היא מול "היום שהיה". להיום שהיה יש שני נכסים עיקריים. הראשון הוא גיא זוהר. האיש המציא סגנון הגשה, שכלל אותו, קיפל אותו, לבש אותו כל כך הרבה עד שהוא מזוהה איתו באופן מוחלט. אין ספק, ערוץ 10 מחזיק במקור. דבר שני – יש להם רצועת שידור יומית, ולא רק שלושה ימים בשבוע כמו ל"אולפן לילה" של רשת, מה שאומר שעל מאזני הרגלי הצפייה הכף נוטה לטובתם.
רשת וקשת יכלו אולי להגיע להסכם לגבי רצועת שידור יומית כזאת, שמופקת ממילא על ידי חברת החדשות ששייכת לשתיהן. סידור כזה היה מועיל לשני הצדדים, אבל רשת וקשת לא מדברות כבר הרבה זמן, רבות על שיבוצי פרומואים ומחכות למכרז שיחליט מי מהן תקבל את ערוץ 2.
עד שזה יקרה, ערוץ 22 על הממיר כבר לא יהיה שייך להן, והתחרות עם ערוץ 10 תהפוך צמודה אפילו יותר. אבל ממש כמו החמור שאכל אדמה כדי להעניש את הבעלים שלו, אף אחת מהן לא תסכים לעשות משהו שגם השנייה עלולה להרוויח ממנו.
יש לאן להתפתח
לעניין עצמו: קשה לשפוט תוכנית חדשה על פי הצצה אחת , גם זוהר לא הרים את הגבות ביום אחד. בסך הכל הצליחה חברת החדשות לייצר התנהלות קצבית ונעימה יחסית, וגם תמר איש-שלום מצליחה להעניק איזה ניחוח פמיליארי ויחסית לא מחייב להגשה שלה. למרות שמדובר בנישה אידיאלית להבעת דעה, איש-שלום לא מנצלת אותה לאמירה ביקורתית כמו זאת של זוהר, אבל מצד שני אני די בטוחה שיש לה אחת כזאת, אז אני רגועה.בחירת האייטמים עדיין מבטאת את החשיבות העצמית ורצינות היתר שמאפיינת את החברה, וסותרת את סגנון ההגשה של איש-שלום. קצת אובמה, קצת שביתה, קצת תרגיל בנתב"ג וארנולד שוורצנגר. מולם מספר זוהר על לגליזציה של גראס בקליפורניה, מראה תמונה של הירשזון במדי אסיר וחותם עם שאקיל או'ניל בבגדי נשים. נחיתה רכה לצמר גפן מתוק בסוף היום.
האולפן עצמו קצת צועק בעין יחסית לשעה, מה שבולט בעיקר מול ערכת השרפרף-מסך של זוהר. משהו מהאינטימיות, אם ניסו ליצור כזאת, הולך לאיבוד. זה בולט עוד יותר בחצי השני של התוכנית, שמורכב מסימפוזיון של שלושה פרצופי ענק שמשתרעים באולפן – ליאון רוזנברג (שמקדם את חדשות הבידור), גיא רולניק ("דה-מרקר") ואלי אילדיס, שיושב באולפן של חדשות הספורט, סימפוזיון שאולי מכשיר את הקרקע לעוד חלקת קידום לתוכניות של הזכיינית.
בסופו של יום, תרתי משמע, "אולפן לילה" מספקת אלטרנטיבה סטייל ערוץ 2. מבוייתת יותר, נוצצת יותר, צפויה יותר וביקורתית פחות. זוהר, אתה יכול לישון בשקט (בעיקר אם שאקיל בשמלה זאת התמונה שתעדיף להירדם איתה).
