החיים החדשים של יוכבד

יוכבד (שם בדוי) וילדיה סבלו משך שנים מהתעללות מינית נפשית ופיזית מצד הבעל/האב. די אם נביא חלק מן הדברים המזעזעים שנכתבו בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה: "... הנתבע היכה את ילדיו, נעל אותם בחדר האמבטיה אף לשעות ארוכות, התיישב עליהם לא התיר להם לזוז... הביא נשים זרות לבית כשהילדים נוכחים ואף ישנו עמו בחדר בבית... התנהג התנהגות מינית חריגה עם הבנות... הציע להן כסף על מנת לרקוד לפניו... ליטף את החזה של הבת ... הקטינים נרתעים מקשר פיזי עם הנתבע... עולה מכל האמור כי בנסיבות המתוארות קשר רצוף עם הנתבע איננו מיטיב לילדים".

במשך שנות נישואיהם הגביל הבעל את קשריה של יוכבד עם חברים ומשפחה, והיא מצאה עצמה בודדה וללא כל תמיכה חברתית בישראל. לאחר שיוכבד הצליחה להתגרש מבעלה היא ביקשה, אם כן, להגר עם הילדים לארה"ב, על מנת לפתוח שם בחיים חדשים. בית המשפט, במסגרת סמכויותיו פסק כי טובתם המובהקת של הילדים היא להגר לארה"ב עם אמם.

אלא מאי? למרות פסיקה ברורה מבית המשפט לענייני משפחה פנה האב לבית הדין הרבני בירושלים בבקשה לקבוע הסדרי ראיה בינו לבין הילדים. בית הדין הרבני סבר כנראה שהעובדה שבית המשפט דן בנושא במסגרת סמכויותיו והוציא פסק דין – הוא פרט זניח ביותר. לבעל יש הרי זכות שבקשתו תידון. התעלמותו של בית הדין מסדרי הדין ומכללי הסמכויות היא אמירה ברורה ובוטה: סמכותנו תיכפה על כל מי שיתבע בבית הדין, גם אם בית המשפט פסק את דברו בעניין עוד קודם לכן! ערעור לבית הדין הגדול לא הועיל.

יוכבד פנתה באמצעות עורכי דינה, אסתר שאנן ויעקב קצין, לבג"ץ. הללו התייצבו יומיים לפני יום כיפור לדיון, ומיד לאחר חג הסוכות קיבלו פסק דין מבג"ץ אשר קבע שבית הדין הרבני לא היה מוסמך לדון בענייני הילדים, ושצווי העיכוב מן הארץ אשר הוצאו בשנת 2006 מבוטלים. יפה. אפשר להעלות את הילדים על מטוס, וסוף סוף להתחיל את החיים החדשים? לא!

מתברר כי רק הגוף המטיל את עיכוב היציאה מן הארץ הוא הגוף שיכול לבטלו. אין כל דרך טכנית לעקוף את המערכת הממוחשבת. עו"ד שאנן דיברה עם אינספור גורמים, וכולם ניסו לעזור, אבל הדרך היחידה לביטול צווי עיכוב במערכת המחשוב, הייתה לקבל הוראה מן הגורם שהטיל את הצו,

היינו מבית הדין הרבני. אלא שבית הדין לא הסכים לבטל את הצו – וזאת בטענה המיתממת שבג"ץ פסק שצווי העיכוב מבוטלים, ולא פסק שעל בית הדין לפעול כדי שמשטרת הגבולות תסיר אותם מהמערכת הממוחשבת.

עו"ד שאנן קוראת לדיינים: אתם חלק ממערכת המשפט במדינת ישראל. אתם מתמנים – כמו כל שופט במדינת ישראל – לשרת את אזרחי המדינה ולדאוג לאכיפת החוק. אתם גוף שלטוני ועליכם לכבד את ערכי המדינה וביניהם את ערך שלטון החוק. אם אתם הגוף היחיד שיכול להביא לביטולם של צווי עיכוב במערכת המיחשוב של משטרת הגבולות, עליכם לעשות כך ולא להתחכם. אתם הדיינים - במקום ליטול חלק במצווה הגדולה של הצלת נפשות בישראל, בחרתם לנהל מאבק יוקרה על גבם של ילדים תמימים. על כך כבר לא ניתן לעצום עיניים. אז, כבוד הדיינים, הפעם הגזמתם.

סוף הסיפור? קיימים אנשים טובים במשטרת הגבולות אשר לאחר שמיעת סיפור קשה זה ובחינת החלטת הבג"ץ, איפשרו באופן חריג את יציאת הילדים מן הארץ, חרף העובדה שצווי עיכוב יציאה מן הארץ עדיין רשומים כנגדם במערכת.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים"