גוויות או לא להיות
"The Walking Dead", סדרת הזומבים החדשה של רשת AMC, היא לא רק דרמה אנושית ומותחת - אלא אחת הסדרות הנועזות ביותר מבחינה גרפית שנראו בפריים-טיים האמריקני
עוד לפני שמגיעים לדון באיכותה של "The Walking Dead", סדרת הזומבים החדשה של רשת הכבלים האמריקנית AMC, חייבים לשבח את התעוזה שמתבטאת בשידור הסדרה: לשים זומבים, גופות משוסעות וזלילת בשר אדם (או סוס) בפריים-טיים בארצות הברית, אינו עניין של מה בכך.
בכל זאת, המתים-החיים הם לא ערפדים. אין להם שיק גותי שיחולל טרנדים אופנתיים, אין בהם דבר כמו חיי נצח או משיכה מהפנטת שאנחנו עלולים לחשוק בו בסתר ליבנו. זומבים הם צורת החיים הדוחה ביותר שאנו יכולים להעלות על הדעת - נטרול מוחלט של בן האדם מכל שמץ של אנושיות.
לא רק תעוזה, אלא עשייה טלוויזיונית מושקעת ומרשימה (צילומים: AMC)
אבל גדולתה של "The Walking Dead" לא מתבטאת אך ורק בתעוזה וחתרנות. אלה לבדן לא היו מספקות את הרייטינג הנאה לו זכתה הסדרה בפרק הבכורה שלה, ששודר שלשום (א') בארצות הברית. יש כאן בסיס עלילתי מוצק שמסתמך על מותג מצליח (סדרת הקומיקס המצליחה של רוברט
קירקמן הנושאת את אותו שם), עשייה טלוויזיונית מרשימה בכל קנה מידה, משחק לא רע בכלל ומעל הכל מנצח הבמאי המוערך פרנק דרבונט ("חומות של תקווה", "גרין מייל"). עונה שנייה? אין ספק בכלל.
עיר הרפאים
כמו לא מעט סרטי זומבים שכיכבו על המסך הגדול עוד קודם לכן, נקודת המוצא של הסדרה היא ארצות הברית פוסט-אפוקליפטית, כלומר אחרי שמגיפת זומבים הותירה את עריה נטושות ורוויות בגוויות רעבות מהלכות. בפתיחה שוודאי תזכיר לרבים את "28 יום אחרי" של דני בויל, גיבורנו השוטר (אנדרו לינקולן) מתעורר מתרדמת בבית חולים נטוש, משוטט מעט בעיירה, פוגש באב ובן שמנהלים מלחמת הישרדות פרטית משלהם בבית שכניו ויוצא למסע לאטלנטה, במטרה לאתר את אשתו ובנו.
השוטר (לינקולן) יוצא למסע לאטלנטה, ולמסע הנפשי שלו
הדמיון ל"28 יום" לא עוצר בסצנת הפתיחה. במובן מסוים, אותו סרט וסדרה זו משתייכים לאותו תת-ז'אנר: בניגוד לסרטי זומבים שמבקשים לכונן אמירה חברתית ("שחר המתים") או יצירות טראשיות שלא מחפשות דבר מלבד בידור ("Braindead"), בשני המקרים העיסוק הוא באדם הפרטי, בתהפוכות הנפש שמלוות את מלחמת ההישרדות של קבוצת אנשים על רקע מציאות פוסט-אפוקליפטית: אב ובן שמנסים להתמודד עם אובדן האם, גבר שמבקש להתאחד מחדש עם משפחתו, כשבינתיים שותפו וחברו הטוב מנסה לתפוס את מקומו. משהו כמו "הדרך" של קורמאק מקארתי, רק עם זומבים בצדי הדרך.
והזומבים כאן הם באמת על תקן של ממתק ויזואלי, ברקע של סדרת דרמה מותחת שבנויה היטב. מי שאהב את סדרת הקומיקס זוכת פרס אייזנר עליה היא מבוססת, ישמח לגלות שהעלילה נצמדת במידת האפשר למקור. אפילו השינויים המתבקשים - עיבוי הדיאלוגים וקפיצות חדות יותר בין לוקיישנים שונים ועלילות מקבילות - נעשים באופן שרק מחזק את בניית המתח.
ומעל אותה עלילה מוצלחת, ניצבת לה כאמור תעוזה גרפית יוצאת מגדר הרגיל. "The Walking Dead" עשויה לא פחות טוב מסרטי זומבים עתירי תקציב, וכוללת סצנות gore ושוטים מדהימים שניתן רק לחלום כיצד הם היו נראים על מסך גדול יותר. הסדרה אולי לא חורגת מגבולות הז'אנר ותוחמת עצמה בתוך הקונבנציות המקובלות - אבל באותו תחום, היא ללא ספק מתברגת בליגת העל. זומבים, כך נראה, הם בהחלט הערפדים החדשים.
לפנייה לכתב/ת 
