אל תדאגו לאוצר - הסכם השכר לא יפגע בתקציב
היערכות מראש עם תקצוב תוספת גבוהה יותר, אי הכללת הפרשים למפרע וניצול להיטותו של עיני לייצב את קרנות הפנסיה החדשות – כך השיג משרד האוצר שקט תעשייתי ל-3 השנים הקרובות. יום שביתה אחד היה מביא להפסד השווה לתוספת השכר שהובטחה לשנה שלמה. פרשנות
הסכם השכר הציבורי החדש מעיק על תקציב המדינה הרבה פחות מכפי שעלותו נראית על פניו. מימון ההסכם איננו מחייב לקצץ בתקציב השוטף או לפתוח מחדש את התקציב הבא שכבר הונח על שולחן הכנסת. מנתוני המקרו עולות כמה סיבות לתוצאה הזאת: הסיבה הראשונה היא הסכמת ההסתדרות לפרוס את תוספת השכר המצטברת בשיעור 6.25% על פני 3.5 שנים.
לא כולם מרוצים
"היה עדיף להעלות שכר מינימום"
תני גולדשטיין וגיל קול
נשיא איגוד לשכות המסחר לין תוקף את הסכם השכר במגזר הציבורי: "הוחמצה הזדמנות לשיפור שכר העובדים שבתחתית הסולם"
כך מצטמק הפער לכ-35%. אבל זהו פער וירטואלי. שכן תוספת השכר בהסכם היא לברוטו. מס הכנסה אשר ינוכה ממנה ישירות ויחזור לקופת האוצר הוא בשיעור ממוצע סביב 30%. אבל אין זו המלה האחרונה. התוספת נועדה להגדיל את היקף הקניה של מוצרי הצריכה כך שגידולו יחזיר לאוצר גם את המסים העקיפים והפער לפחות ייסגר.
הסיבה השנייה שלא הובלטה היא שתוספת השכר לא כוללת הפרשים למפרע, למרות שתוקף ההסכם הקודם פג ב-2009. הכיסוי למפרע חל מ-2010 ומתבטא במענק אחיד עליו הוסכם בסך 2,000 שקל לעובד. עלות של כ-1.7 מיליארד שקל ברוטו לכ-850 אלף עובדים שבמגזר, או כ-900-800 מיליון שקל נטו אחרי ניכוי המסים הישירים והעקיפים.
שטיניץ ועיני, מתחו את המו"מ את לרגע האחרון
הסכום נטו מבטא תוספת שכר של 1% למגזר שהאוצר נערך לו מראש בתקציב 2010.
גם ההיערכות בתקציב הדו-שנתי לתוספת שתושג בהסכם, נעשתה לפי אומדן דומה. הסכם השכר מדבר על פריסת התוספת ב-3 פעימות: 2.25% (כ-2 מיליארד שקל ברוטו) ב-1 בינואר 2011, ו-2% (כ-1.6 מיליארד) בכל ינואר של 2012 ו-2013. הנטו הרבה פחות.
תחשיבי הברוטו והנטו, המענק האחיד למפרע עבור 2010, והדילוג השקט על הפיצוי למפרע שלא ניתן גם עבור 2009, אפשרו להסתדרות להפגין הישג ואחריות בהסרת האיום של השבתת המשק מבלי לגרום לאוצר מצוקה תקציבית. בשורה האחרונה אין מנצחים ומנוצחים, בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר".
תפקיד הפנסיה במו"מ
גמישותו של עופר עיני, יו"ר ההסתדרות שניצח על המשא ומתן מול הממונה על השכר באוצר אילן לוין (בהנחיית השר יובל שטייניץ), לא היתה נדיבות לשמה. הנה עוד פרט משמעותי שנבלע בסערת משבר השכר תחת איום השביתה. לא פחות מהסכם השכר בער לעיני לייצב את קרנות הפנסיה החדשות, והוא רשם לזכותו גם את ההישג הזה.הגרעון האקטוארי של הקרנות תפח בממדים החורגים מהאומדנים שנעשו בפתיחתן בראשית העשור הקודם. הקרנות נפתחו בעקבות משבר קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הוותיקות. שר האוצר דאז נתניהו סיפק להן רשת ביטחון בסך 80 מיליארד שקל להבטחת הפנסיה לעמיתים הוותיקים תמורת הלאמת הקרנות וסגירת שעריהן לעמיתים חדשים.
רשת ביטחון גם לקרנות הצעירות היה מוקדם לתת. התמיכה לאיזון האקטוארי שלהן עליה הסכימו האוצר וההסתדרות תתבטא בהגדלת שיעורי החיסכון הפנסיוני. וכך נקבע בהסכם השכר, כי ההפרשות המשותפות לפנסיה יגדלו ב-2%, מ-17.5% ל-19.5% בשנתיים הקרובות. בראשית כל שנה יגדלו הפרשות של העובדים והמעסיקים בחצי אחוז לכל צד.
זו הסיבה השלישית לכדאיות ההסכם שהושג, שאין כמעט עלות תקציבית. לקופת המדינה, כמעסיק, התוספת הזאת זניחה כל עוד רוב עובדי המדינה נהנים מפנסיה תקציבית ללא השתתפות שלהם. רק העובדים החדשים עוברים לפנסיה צוברת מההפרשה המשותפת שלהם ושל המדינה, כנ"ל.
הסתייגות קטנה: השפעת ההסכם על תקציב המדינה מוגבלת לאומדני העלות בפועל של ההסכם. חריגות שוליות ניתן יהיה לכסות מהרזרבות הסמויות בסעיפים שונים בתקציב. האוצר מפשיר אותן בהדרגה לכיסוי הוצאות שלא תוקצבו מראש כראוי או שלא נצפו כמו בתחום הביטחון. הסבירות שיידרשו קיצוצי רוחב רק למימון השכר שואפת לאפס.
בהסכם החדש קנתה הממשלה במחיר זול למדי שקט תעשייתי במגזר הציבורי ב-3 השנים הקרובות שעלותו לא תסולא בפז. תוקפו יפוג במחצית 2013, אבל השקט יימשך עד תום השנה. המחיר הזול יחסית מתגמד שבעתיים אם תמורתו נמנעה השבתת המשק. שכן המשק היה מפסיד בגללה בכל יום סכום השווה לתוספת השכר שהובטחה לשנה שלמה.
לפנייה לכתב/ת 
שר האוצר יובל שטייניץ
צילום: נועם מושקוביץ
מומלצים
