האמת שלנו

"ובתוך כל העצב הזה, אני הכי מאושרת", כותבת ב"7 ימים" דנה ספקטור, שהמריאה לחופשה באמסטרדם, "מאושרת כמו שלא הייתי מזמן, כמו חג מולד שהתחיל לפני חודשיים ומאז הוא עוד לא נגמר. באיזו חוצפה? אני שואלת את עצמי. כי האמת שבאתי לפה להחליק על הקרח. בעצם לא על הקרח, על הדם. על הדם של מאיה שלי בת הארבע שפירקתי לה את המשפחה בפתאומיות.

"אני יושבת על הרמה של האופניים, החבר הטוב שלי התנדב להרכיב אותי ברחובות העיר, וממש לא אכפת לו כמה כבדה אני. הרוח הקפואה חותכת בפניי, החישור העייף של הגלגל משמיע ויש־ויש מונוטוני, ושקט לי ורגוע לי והרמוני כמו שלא היה לי מעולם. "מוזר איך דווקא שני אנשים של אש מוציאים אחד מהשני כל כך הרבה שקט", אני חושבת".

ורן שריג כותב ב"7 לילות": "מה כבר חשבתי לעצמי? שתהיה הזדמנות נדירה לכל החלקים לראות פעם אחת את השלם, להביט במראה, ושעידית תבין מה זה להיחבט מנעמה, ונעמה תראה אדם שמבקש להקים בית שני אבל מבין שקשה על חורבות בית ראשון. אולי, בדרכי המעוותת הנואשת, דרך המצלמה, מתוך ידיעה שכל הוצאה לאור היא הוצאה להורג, קיוויתי שהדבר הזה שלא עובד חייב למות, ומשהו חדש, לא חשוב מה, ייוולד.

בשביס זינגר אמר שכל פעם שהשטן רוצה לספר לאלוהים בדיחה הוא עושה זיווג. והנה, מעשה שטן, הפעם אלוהים סיפר בדיחה לעצמו, וזה הכול. אהבה. שיר אהבה בין גבר לאישה, גבר שלא חיפש מציצה, גבר שבסך הכול חיפש אחרי 40 שנים במדבר, מים, חיים, מישהו לרוץ איתו".

• הסיפור המלא – רק בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות