אשת חיל בשיפוצים

משהו קורה לאשת חיל. היא כבר לא מסתפקת בלהכין סדינים ולמוכרם, וגם לא בהכנת חגורות לכנענים. אפילו המחמאות מבעלה, היושב עם זקני הארץ, כבר לא מעודדים את רוחה. היום היא יודעת שכשאת קמה בלילה ושולחת ידך בכישור - זה לא עושה טוב לעור של הפנים. כן, היום גם אשת חיל רוצה חן ויופי, ובכנס הבינלאומי לכירורגיה פלסטית ואסתטית, שהתקיים בירושלים, דנו גם ביחס ההלכה לניתוחים פלסטיים, ובעלייה שנרשמה בהם במגזר החרדי.

"מאחר שאדם נברא בצלם, היהדות מייחסת חשיבות יתרה לכבוד הגוף. זה מעלה את השאלה האם לאדם מותר להתערב בו", מבהיר ד"ר משה פריד, אחד המנתחים הפלסטיים הדתיים הבודדים שיש בארץ. "יש תמימות דעים שכל מה שקשור לענייני בריאות, לרופא יש סמכות על פי ההלכה לרפא. כל מה שקשור למחלות ולטראומות ומומים מולדים, אין על זה בכלל ויכוח.

"הבעיה היא כאשר אדם בריא בא לרופא ומבקש לעשות שינוי בגופו לצורך יופי. האם לרופא מותר לשנות את יציר כפיו של בורא עולם? והאם לאדם מותר לסכן את חייו, להיכנס להרדמה כללית ולהליך כירורגי כדי לייפות את עצמו? היום כשאנחנו רואים תגובות של מטופלים שלנו, אנחנו מבינים את מה שלא הבינו בעבר - לעתים אדם חש שיש בו כיעור חיצוני, על אף שאחרים לא רואים זאת. אדם מרגיש בתוכו נפגם והשינוי החיצוני יקרין על מצבו הנפשי".

שייקח פרוזאק, למה להסתכן בהרדמה כללית?

"הכירורגיה בעולם התפתחה מאוד. התחכום והיכולות גדלו, והניתוחים הולכים ונעשים פחות ופחות מסוכנים. הרב יהודה אליעזר וולדנברג ('הציץ אליעזר') והרב משה פיינשטיין ראו בניתוחים האלה סיכון של החולה, ומאחר שהתורה אוסרת לאדם לסכן את עצמו שלא לצורך הם אסרו זאת למי שלא חייב. אבל ישנם רבנים, ובהם הרב עובדיה יוסף, שלקחו בחשבון את זה שהרפואה כל הזמן מתקדמת, ובנוסף הבינו שהפגם האסתטי חשוב לא פחות מפגם חיצוני אחר, כמו צלקת מתאונה. כיום כבר אי אפשר להתעלם מכך שיש חשיבות גדולה לאיך שאדם מרגיש עם עצמו כי זה משפיע עליו מאוד".

מכיוון שהיהדות אוהדת מושבעת של היופי הפנימי, היא לא נכנעת בקלות לשקר החן, ואנשים דתיים שרוצים ליישר קמטים, להרים עפעפיים או למתוח את הבטן יחפשו לזה צידוק פנימי.

"נתקלתי במספר לא קטן של אנשים שהגיעו אליי אחרי ששאלו רב, שהתיר להם לעבור ניתוחים גם במקומות מוצנעים כמו הגדלת חזה, שאיבת שומן ומתיחת בטן, מסיבות שונות - בהן גם הרצון לשמור על הזוגיות", מספר ד"ר פריד. "זוגות חרדים לא מכירים זה את זה מבחינה גופנית לפני החתונה, והיה אצלי זוג שהבעל גילה לאחר החתונה שגופה של אשתו אינו כפי שחשב או רצה, ומצא אותה עם חזה מצומק ולא נשי. הם ביקשו הגדלת חזה והרב התיר להם על מנת לשמור על שלום בית.

"היום אני רואה יותר נשים שמגיעות בצניעות מלאה, ולצידן הבעל עם מגבעת ופאות, והם מבקשים שיפור. יש בחורות צעירות שמבקשות לשנות את האף או האוזניים כדי שיהיה להן יותר קל למצוא שידוך. הייתה אצלי אישה שבאה למתיחת פנים ואז כבר ביקשה גם ניתוח אף. שאלתי אותה למה היא צריכה ניתוח אף בגיל 60, והיא אמרה שהיא תמיד רצתה, אבל כשהיא היתה צעירה זה לא היה מקובל, ועכשיו היא כבר יכולה".

עד החתונה זה יעבור

יו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית, פרופ' יהודה אולמן, אומר כי "אירועים משפחתיים נותנים לא פעם לגיטימציה בציבור הדתי לעשות שינוי משמעותי". לדבריו, לקראת חתונה, הזוג  או קרוביו מוצאים בזה הצדקה כדי להראות טוב יותר בארוע.

"היתה אצלי בחורה חרדית שבאה חודש לפני החתונה וביקשה הגדלת חזה", מספר אולמן. "מאוד התפלאתי והתלבטתי אם כדאי לה חודש לפני האירוע להיכנס לזה, אבל היא היתה מאוד נחושה בדעתה, והיא אף לא הסתירה את זה מבעלה לעתיד".

יש משהו שמאפיין את אופי הניתוחים במגזר החרדי והדתי?

"רוב הניתוחים קשורים בצורה כלשהי לתא המשפחתי, והכל נעשה בצורה שלא תמשוך יותר מדי את העין. היום יש הבנה שאפשר לשפר את הקנקן, וזה לא נוגד את ההלכה כשזה לא נעשה בצורה מוקצנת. בעבר, אישה חרדית שלא הרגישה נוח עם עצמה היתה קונה פאה באלפי שקלים, אבל לא העיזה לגעת בגוף שלה. היום הן לא

רואות את זה כשינוי בגוף, אלא כשיפור, ולכן אין כבר התערבות דרסטית בצלם אלוקים, אלא שדרוג עצמי. הן יכולות לייפות את עצמן וזה מחזק את הקשרים שלהן בתוך המשפחה והחברה".

"עם זאת, יש לזכור שעדיין מדובר באחוז קטן", מבהיר אולמן, "אם בעבר מספר המטופלים החרדים עמד על אפס, היום הם בערך שני אחוזים. הטאבו, כל אופן, הוסר. הציבור החרדי הבין שזו לא רפואה שמיועדת רק לאנשים חולים, אלא זו רפואה לאנשים בריאים, כמו שפסיכולוג יכול לעשות לך טוב".

וד"ר פריד מסכם: "צריך לזכור שהחברה החרדית אינה עדר של אנשים הסגורים מאחורי גדר. יש להן בעיות דומות מאוד לאלו של החברה החילונית. מבחינה רגשית, כולנו בני אדם וכל אחד רוצה להרגיש טוב עם הגוף שלו".