דרוש רופא מתאם אחראי

הרבה ברכות מגיעות לד"ר גרפינקל, שהמחקר שערך חושף בעיה קשה של הרפואה הציבורית בישראל כמו גם ברבות מהמדינות המפותחות: חוסר מודעות להבדלים בין אנשים בגיל העמידה לבין קשישים וחוסר תשומת לב לחילוף החומרים השונה של קשישים בעשור השמיני והתשיעי לחייהם.

המינונים של מרבית התרופות נקבעים על סמך מחקרי אוכלוסייה גדולים, שבהם נבדק היחס בין מינון התרופות לבין השפעתן ותופעות הלוואי שלהן. אלא שברוב המחקרים האלה לא נכללים נבדקים בני יותר מ‭,75-‬ כך שלמעשה אין נתונים בדוקים בנוגע למינון היעיל בקבוצות הגיל הגבוה.

חלק גדול מהתרופות מתפנה מהגוף דרך הכליות, אולם תפקוד הכליות יורד בצורה תלולה עם הגיל. כך, למשל, יכולת הפינוי של הכליות אצל קשיש בן 80 היא כמחצית מזו שהייתה לו בגיל ‭.40‬ אם אותו קשיש מקבל תרופות בלי שהמינון הופחת בהתאם לגילו, הרישריכוז התרופות האלה בדמו יילך ויעלה, עד שייגרמו לו תופעות לוואי רבות כמו ירידה בלחץ הדם, ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה במצב השכלי, נפילות חוזרות ונשנות או האטת קצב הלב.

ויש עוד בעיה: בכל חולה בארץ מטפלים כמה רופאים שאינם מדברים ביניהם. למרות העובדה שבכל קופות החולים יש תיק רפואי ממוחשב, רק לעיתים רחוקות טורח הרופא לראות מה רשמו עמיתיו. לכן רופאים שונים רושמים לאותו פציינט תרופות שמעצימות זו את זו או סותרות זו את זו, והתוצאה היא כאוס ולעיתים תחלואה קשה עד כדי גרימת מוות.

יצוין שבקופות החולים יש אומנם תוכנות שמתריעות מפני אי-התאמה בין תרופות, אך אלה מוגבלות לתגובות הכימיות ואינן מכסות את מרבית האפשרויות של השפעה מוגזמת או של תופעות לוואי מצטלבות.

לאור העלייה בתוחלת החיים, מן הראוי להעמיק את הידע ולעורר מודעות גדולה יותר לשינויים החלים בקשישים. כמו שכל רופא יודע שילד אינו מבוגר קטן, ונדרש ידע ספציפי לטפל בו, כך גם בקצה הנגדי: קשיש אינו אותו חולה רק מבוגר יותר, הוא שונה, ויש ללמוד ולהפנים את השוני. והחשוב מכל - לכל חולה חייב להיות רופא אחראי שמתאם בין הטיפולים של שאר הרופאים, נוטל אחריות ומקבל החלטות.