ל"בית יעקב" חוקים משלו
מיכל רנד סיפרה שבתה לא התקבלה לסמינר חרדי כי הוריה כיכבו ב"אושפיזין". והיא לא היחידה - מנהלי המוסדות החרדים פוסלים תלמידות על ימין ועל שמאל, מסיבות שנעוצות בקוצו של שביס. הרבנים מנסים לשנות? נו אז מה, שינסו
כשהדי "פרשת עמנואל" הפכו לאנקות עמומות באוזננו, הגיע בסוף השבוע תורה של מיכל רנד להגביר את הווליום. בראיון ל"ידיעות ירושלים" חשפה רנד כי בתה הקטנה לא התקבלה לבית ספר מרשת "בית יעקב" בשל כיכובם של הוריה בסרט "אושפיזין". האמת, טוב שפתחה את הלב, ומאחר שרנד היא רנד ולא בוזגלו או צנעני, אפשר סוף סוף לדבר, גם על אפליה חינוכית מסוג אחר.
אולי ה"אשם" נעוץ בסרט החינוכי להפליא של שולי רנד. אולי בפלפול אחר, על קוצו של שביס. לא ממש משנה מה הסיבה המדויקת והספציפית שבזכותה קיבלה רנד ג'וניור הודעה כי היא אינה ראויה
שולי רנד לחוזרים בתשובה:
חייכם לא יהיו קלים יותר
ynet
תלמידי ישיבת "תורה בציון" בירושלים שאלו, ושולי רנד השיב: למה הוריד את הכיפה בישיבה התיכונית? למה חזר בתשובה - ודווקא לברסלב? ומהי הטעות של חלק מארגוני ה"קירוב"
תוסיפו על כך את העובדה שהאב לא החליט להתמחות כסופר סת"ם והאם לא פתחה גמ"ח לשמלות כלה, וקיבלתם נון-קונפורמיות שזועקת מול עיניה הצרות והמסוגרות של מנהלת הסמינר. הם, שהחליטו בשם אמונתם לבחור באורח החיים החרדי, לא קיבלו כנראה "אזהרה ידידותית" מהמרצה בסמינריון ההוא על "מסלול העינויים למירוק עוונות" שתעשה המשפחה בדרך אל בית הספר. בית יעקב, בגלגולו הנוכחי, חרת על דגלו לא "אהבת ישראל" או "יראת שמיים", אלא הומוגניות. ובשם הדיבר הזה, הצאצאית לבית רנד, נשארה בחוץ.
ולא רק בתה של רנד נדחתה. כל מי שבולטת קצת יותר מהרצוי בזכות הרקע המשפחתי שאיתרע מזלה להיוולד לתוכו, הופכת מהר מאוד ל"פסוּלת שיבוץ". ללא קשר למוצאה העדתי. הורים גרושים, אח שעזב את הישיבה לטובת הרחוב או אבא שעובד במקום ללכת לכולל, באמת לא קריטי מהו הפגם הבלתי נסלח. קצת שונות, קצת חריגות והאזעקה בשערי הסמינר תעבור ל"צבע אדום".
אז הרב אמר
כבר לפני שלושה שבועות פרסם מנהיג הזרם הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב, גילוי דעת הקורא להקמת ועדת רבנים שתתערב בתהליכי השיבוץ הסופר-סודיים של הסמינרים. הוא הוסיף את המובן מאליו, שמכיוון שהסמינרים הם מוסדות הנתמכים בידי הציבור, מחובתם לשאת בעול הציבור כולו ולא רק בחלקו הנושא חן בעיניהם. אכן מילים כדורבנות. מה לעשות שאפילו בעיתון "יתד נאמן", שבו התפרסם המכתב, לא טרח אף אחד מכותבי הטורים לייחד, ולו מאמרון קטן על התופעה שהובילה לטקסט הכאוב.
אבל הסמינרים של היום הם אקס טריטוריה בה לרבנים אין שיג ושיח. פעמים רבות בעבר התערבו רבנים וביקשו באופן אישילקבל בת כזאת או אחרת והעניינים נגמרו בכי רע. אני יכולה לשמוע עד לכאן את הצחוקים של אותו מנהל, כשביקש בנימוס מכבוד הרב "שלא ידחוף את אפו הצדיק לעניינים לא לו". אז מה בדיוק תעשה הוועדה הנ"ל? גורנישט מיט גורנישט. רק את כבוד הרב מטריד שאוטוטו חנוכה ויש בנות שלא במסגרת.
נכון, מתחת לפני השטח נעשים כל הזמן ניסיונות קדחתניים להביא לישועה. יש הרבה מאוד אנשים אכפתיים בקהילה שמנסים לקדם פתרונות למצוקה. אבל כל עוד התודעה החרדית-החינוכית תחוג סביב "מתאימים יותר וחריגים פחות", שום דבר לא יעזור. כל הניסיונות להביא למותה המהיר של התופעה לא יצלחו.
עד כדי כך הוטמעה "אפליית החריג" בהצלחה, עד שגם מוסדות חינוך ספרדים נפגעי האפליה במתכונתה הקלאסית "למדו מהטובים" והחלו בסלקציות אימתניות משלהם: הם קוראים לזה מוסדות לבנות אברכים בלבד ופיתחו מכבסת מילים מגוונת שתטרוק את הדלת כלפי בנות משלהם, בשר מבשרם.
במו אוזניי זכיתי השבוע לשמוע סיפור טרי על ילדה ממשפחה קשת יום שלא התקבלה לאחד הסמינרים הספרדיים בבני ברק. האם, שהלכה לבכות על מר גורלה בביתה של הרבנית בת שבע קנייבסקי, זכתה לקבל מכתב אישי מטעם כבודה למנהלת הסמינר, שבו היא מצהירה על "ערבות אישית" לרמתה הרוחנית של הילדה. המכתב שנמסר בידיים רועדות לאותה מנהלת חסודה נקרע והושלך לפח האשפה באותו משרד. מול עיניה הנדהמות של האם. בלי רבנים ובלי רבניות, ככה סוגרים היום דילים חינוכיים. "בשם שמיים" כמובן.
מיכל ושולי רנד. הבת לא התקבלה
מומלצים
