מהשבוע: קדימות בתור להשתלה לחתומים על אדי

הכל החל לפני כחמש שנים, בעקבות מקרה של חולה שהיה מאושפז באותה תקופה במחלקה שלי כמועמד להשתלת לב. במשך למעלה משנה הוא היה בהמתנה נואשת למציאת תרומת הלב המיוחלת, עד שבאותו הבוקר הודיע לי כי הוא עומד לנסוע לסין ולעבור שם את ההשתלה. לתדהמתי הוא אפילו נקב בתאריך מדוייק של יום ההשתלה המתוכנן. ואכן, לאחר תקופה קצרה נסע אותו חולה לסין ועבר את השתלת הלב, בדיוק ביום בו היא תוכננה מראש.

אותו חולה, שלצערי היה רק הראשון בסדרה ארוכה של חולים, גרם לי להתחיל ולחקור את הנעשה בסין בתחום השתלות האברים. התמונה שהגלתה לי הייתה מחרידה: מדובר בהליך ממוסד של סחר באברי אדם בחסות המדינה, כשהמקור לאברים הוא אסירים הנדונים למוות ומתרגלי הפאלון גונג - שיטת תרגול רוחנית שהוכרזה על ידי השלטונות הסיניים כבלתי חוקית - הנאסרים במחנות ריכוז. אותם אסירים מוצאים להורג ואבריהם נמכרים להשתלה. כיוון שמדובר במספר רב של אסירים, המספק מצאי נרחב של איברים להשתלה, הפכה סין ברבות השנים ליעד מועדף ל"תיירי השתלות" מרחבי העולם, ובכללם החולים מישראל.

אך הדבר האיום הנוסף שהתברר לי במהלך התחקיר שערכתי הוא שהחולים הישראלים הם

היחידים מבין "תיירי ההשתלות" בסין שעלות ניתוח ההשתלה שלהם מכוסה במרביתה על ידי קופות החולים או חברות הביטוח בארץ. אותו כיסוי כספי מקנה מעין גושפנקא ישראלית של חוקיות להליך הנפשע שבעיני, כמו גם בעיני רבים בעולם המערבי, אין דרך לתארו מלבד כפשע כנגד המין האנושי.

תיירות האיברים מישראל הופסקה

את ממצאי התחקיר שעשיתי אז פרסמתי בתחילה בעיתון "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית בישראל וכאן ב-YNET  כשאני קורא להפסקת השותפות הישראלית בפשע המתרחש בסין. מאמרים אלו החלו תהליך מתגלגל שנמשך בתחקיר עיתונאי רחב היקף בנושא, שפרסמו ב"ידיעות אחרונות" מיכל גרייבסקי ואורון מאירי. בעקבות אותו תחקיר אף כונסה ישיבה מיוחדת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שקראה לחדול ממשלוח חולים ישראלים לסין.

בהמשך אף התגייס משרד הבריאות לנושא והחיל את האיסור על סחר באברים להשתלה על פני כל ארצות העולם, איסור שנכלל בהצעת חוק השתלות האיברים שהוגשה לכנסת. חוק השתלות האברים התקבל על ידי הכנסת ב-31 במרץ 2008 ומיד לאחריו הורה המפקח על הביטוח בישראל לכל חברות הביטוח לחדול לאלתר ממימון השתלות אברים בחולים ישראלים בכל מדינה בתבל בה מתבצע סחר באברי אדם. ההנחיות שפורסמו בעקבות קבלת החוק סגרו באחת את ברזי המימון של תיירות ההשתלות מישראל, וכך פסקה המעורבות הישראלית בהליכים הבלתי חוקיים של סחר באיברים.

חודש לאחר מכן, באפריל 2008, התכנסה באיסטנבול ועידה בינלאומית, בה נטלו חלק נציגים של כמאה מדינות, ובעקבותיה פורסמה "הצהרת איסטנבול" המגדירה במדוייק מהו סחר באברים וכיצד על כל מדינות העולם לנהוג בו. חוק ההשתלות הישראלי החדש, שנחקק רק חודש לפני, תאם במדויק את עקרונותיה של ההצהרה ולכן הפך באחת למודל עולמי לדוגמה ולחיקוי בתחום.

מצוקת הממתינים להשתלה בארץ קשה

עם סגירת הדלת לאתרי ההשתלות הבלתי חוקיות בחו"ל לכל מאות החולים הישראלים הנזקקים להשתלת אברים, גברה מאוד מצוקתם בארץ. כמי שהיה בין הגורמים שהביאו לסגירת הדלת, שהייתה הליך מוסרי מתבקש ומחויב המציאות לכשעצמו, חשתי חובה אישית לחולים שבטיפולי ולכלל הממתינים להשתלת איברים בישראל ליזום צעדים יצירתיים, שיפתחו חלון שיגדיל באופן משמעותי את מצאי האברים להשתלה כאן בארץ.

חותמים עכשיו: 

• לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
  

פרויקט תורמים לחיים: 

• מתלבטים? היכנסו לפורום אדי ב-ynet   
  

בדיקת הבעייתיות שבתחום תרומת האיברים מנפטרים בארץ הצביעה בברור על כך שעיקר הבעיה

נעוץ בשיעור ההסכמה הנמוך לתרומת אברים בקרב משפחות הנפטרים: 50% בלבד, לעומת 80% עד 90% במרבית מדינות המערב. פירושם של המספרים הללו הוא שמדי שנה בשנה נטמנים באדמה עשרות נפטרים שאבריהם יכלו להציל את חייהם של מאות חולים בארץ, לו נתנו קרוביהם את הסכמתם לתרומת אברים להשתלה.

יתרה מזאת, כל מי שעוסק בתחום השתלות האיברים בארץ מכיר היטב את תופעת ה"נוסע החופשי". הכוונה היא למועמדים להשתלת איבר, הממתינים בעצמם להסכמת קרוביו של נפטר לתרומת אברי יקירם, אך אינם מתביישים להודות כי לו הם עצמם היו מתבקשים לתת את הסכמתם לתרומה של אברי אדם יקר להם שנפטר, הם היו מסרבים מנימוקים שונים.

מאידך, הניסיון הישראלי רב השנים בתחום הראה כי בכל מקרה בו נפטר היה חתום בחייו על כרטיס תורם, נתנו קרוביו את הסכמתם לתרומת אבריו. הסיבה היא בדרך כלל שקרוביו של אותו אדם רואים בחתימתו על הכרטיס כמעין צוואה כתובה שלו עבורם, שמקלה עליהם את קבלת ההחלטה על מתן הסכמתם לתרומה.

אור לגויים בתחום ההשתלות

זה היה הרקע להצעה שהעלתי בפני ועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות להנהיג בישראל נוהל מהפכני, ראשון מסוגו בעולם. על פי ההצעה מי שיחתום בחייו על כרטיס התורם (כרטיס אדי) ויזדקק יום אחד להשתלת איבר, יזכה בגין חתימתו לקדימות בתור להשתלה על פני מי שאינו חתום על הכרטיס. הנחת העבודה שעמדה לנגד עיני בההגשת ההצעה הייתה כי ככל שיגדל מספר החותמים על כרטיס התורם, כן יגדל שיעור קבלת ההסכמה בפועל לתרומת אברים על ידי משפחות הנפטרים.

הצעה פשוטה והגיונית זו עברה מאז הוצעה גלגולים רבים. בין היתר היא עברה ועדת

מומחים רב-מקצועית נרחבת, שכללה את מיטב העוסקים באתיקה, בהלכה, במשפט, בסוציולוגיה וברפואה בארץ, שאישרה אותה. היא אושרה גם על ידי המועצה הלאומית לביואתיקה, מה שהביא אותה, בסופו של התהליך, לגיבוש במסגרת חוק השתלות האברים.

חלק אינטגרלי בהנהגת תוכנית מתן הקדימות בתור להשתלות לבעלי כרטיס התורם הוא מסע הסברה רחב היקף בנושא, לכל שכבות הציבור, על מנת למנוע בעתיד טענות קיפוח על בסיס אי ידיעת החוק החדש. מסע הסברה זה יוצא לדרך השבוע בכל אמצעי התקשורת ונותן בכך את האות להתחלת התוכנית.

יש לציין כי פרסום תוכנית הקדימות לבעלי כרטיס התורם בחוק הישראלי זכתה לעניין רב בקהילה הבינלאומית ועיני רבים בעולם נשואות כעת אלינו כדי לראות האם היא אכן תגשים את יעדיה. אם זה אכן יקרה, ונראה עליה משמעותית במספר תורמי האברים, נוכל לא רק להישיר מבטנו לכל החולים המועמדים להשתלת איבר בארץ, בידיעה שעשינו את המרב למענם, אלא גם נוכל סוף סוף להיות אור לגויים בתחום בו עד היום נאלצנו רק להצטדק ולהתנצל.