בין ישראל לתאילנד: המשפחה ניצחה את הגירוש

זה החל כסיפור אהבה. לפני 12 שנה, החליט אורי בן חיים, ישראלי מתל-אביב, לנסוע לתאילנד. בעיר בנגקוק הכיר את פוֹרָן, גרושה ואם לשניים. "היא מצאה חן בעיני והזמנתי אותה לנסוע איתי לאי פתאיה", מספר. שם חברו לזוג נוסף, הגבר היה ישראלי ואשתו הייתה תאילנדית, ויחד המשיכו לטייל. סיפור אהבתם לבלב, הם נישאו בקפריסין והביאו לעולם תאומים. ילדיה של פורן מנישואיה הקודמים נותרו בתאילנד. השבוע שם בית המשפט קץ לייסורי המשפחה - וקבע כי הבן התאילנדי שהגיע לישראל, לא יגורש מהארץ.

"אצלנו מקובל להשאיר את הילדים אצל ההורים, אבל למרות זאת התגעגעתי אליהם מאוד", מספרת פורן בביתם בתל-אביב. היא נזכרת ביום שבו נסעה עם אורי לבית הוריה בכפר, ושם הצהיר על כוונתו לשאת אותה לאשה. היא הגיעה ארצה והשניים נסעו להתחתן בקפריסין. לפני שבע שנים נולדו לזוג תאומים. מעמדה של פורן הוסדר והוענקה לה אזרחות ישראלית.

"אני רוצה לחיות כאן". עדיין בישראל (צילום: בן קלמר)

לפני ארבע שנים הגיע ארצה בנה הבכור מתאילנד וביקש להישאר בארץ. "לא הפסקתי להתגעגע לאמא שלי", מספר הבן בשם אֱם, אחרי שנים שבהן חי עם אחיו למחצה, ולקח חלק בגידולם. "עד כאן הכל היה בסדר," אומר אורי. במאי 2007 אישר ראש צוות האשרות במינהל האוכלוסין את הבקשה להעניק מעמד לבנה הבכור.

"אבל היחסים ביני לבין פורן הלכו והתערערו, ובאותו חודש התגרשנו. מרגע שסיפרתי את זה, כי לא היה לי מה להסתיר, משרד הפנים החליט לשנות את ההחלטה ולסרב לבקשה להעניק מעמד לבנה הבכור", סיפר אורי. "התחושה הזאת של חוסר ודאות ועם זאת הרצון לפעול על-פי חוק ונהלים בירוקרטיים זה משהו בלתי נסבל". למרות הגירושים, נותרו פורן ואורי בקשר טוב. אורי ממשיך לעזור לפורן, אם שני ילדיו, וגם דואג לבנה, שאף הוא עבר לגור אצלו.

"אני בסך הכל רוצה להיות קרוב לאמא שלי", מציין אם, כיום בן 20, "אני מרגיש שפה המשפחה שלי ופה יש לי אחים ופה אני רוצה להיות", הוא אומר בכאב. אורי פעל להסדרת מעמדו של אם וציין כי בנה של פורן מסייע לטפל בתאומים.

מנהל הלשכה למינהל האוכלוסין בתל-אביב דחה את הבקשה בטענה כי פורן "התאזרחה בתהליך מדורג עם ישראלי אך התגרשה, בנה בארץ רק מלפני שנה ואינו נכלל בהליך, הבקשה לא אושרה ונכתב כי עליו לצאת מהארץ תוך 30 ימים".

"לא ויתרנו", אומר אורי, "אני ופורן ביחד בכל התהליך הזה והבן שלה הוא בן שלה וילד יקר עבורי. זכותו להיות קרוב לאמו. פניתי במכתב נוסף, בהמשך נערך שימוע ואף דנו בעניינו בוועדה הבינמשרדית למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים".

גם הוועדה קבעה כי "הבקשה למתן מעמד לאם נובעת מטעמי נוחות, הנער המטפל באחיו למחצה משמש להם כשמרטף, אחיו שוהה בחו"ל עם סבו וסבתו, לא מצאתי לנכון לאשר לו מעמד בארץ". הוועדה החליטה שעליו לעזוב את הארץ. אורי ופורן החליטו לערער לבית המשפט ולא לוותר.

"דוגמה לחוסר תום הלב של משרד הפנים"  

הבן אֵם מספר שבמשך כל התקופה הזו חי בפחד מתמיד. הוא לא רואה את עצמו חוזר לתאילנד. "זה שאחי החליט להישאר שם זו זכותו, אני רציתי להצטרף לאמי ולהיות חלק מהמשפחה, אני רוצה לחיות כאן ואני חושב שזה מגיע לי".

השופטת שרה גדות מבית המשפט המחוזי בתל-אביב מנעה בינתיים את הגירוש, ותקפה את ההחלטה לא להעניק לבן מעמד. היא קבעה שהבקשה תוגש מחדש, ותטופל בהתאם לעובדה שכבר הוחלט בעבר להעניק לו מעמד חוקי.

עכשיו מתכוונים אורי ופורן בקשה חדשה להסדרת מעמדו של הבן שמחכה בקוצר רוח לדעת מה יעלה בגורלו. עורכת הדין המייצגת את השניים, יעל כץ-מסטבאום: "המקרה הזה מדגים את חוסר תום הלב שבו משרד הפנים מפגין בכל פעם שהוא מטפל בזרים. משרד הפנים לא רוצה כאן זרים והפקידים עושים כל מה שהם יכולים כדי שהזרים לא יישארו כאן, אבל גם הם מבינים שבן אדם מתאהב בזרה ומתחתן איתה צריך לתת לה מעמד בארץ ואין ברירה, בדרך הם מערימים הרבה מאוד קשיים".

"המקרה הזה", אומרת עורכת הדין, "הוא דוגמה להתנהלות שבה לא הייתה להם ברירה. מבחינתי מדובר בחוסר צדק של משרד הפנים על גבו של הילד. אחרי שהוא כמעט חמש שנים בארץ הם מתחשבנים איתה על חשבונו של הילד. אם הם יכולים לא לתת למישהו מעמד אז הם לא ייתנו לו".

מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "נפעל בהתאם להחלטות בית המשפט ואם בית המשפט קבע כי תוגש בקשה, כך ייעשה. עם זאת, אין בכוונתנו לאשר או לסרב בקשות באופן היפותטי כל עוד לא הוגשה בקשה, ולכשתוגש כזו היא תיבחן לגופו של עניין".