היי הגיק, היי הגיק
מעבר לכך ש"היפה והחנון" היא ריאליטי מצחיקה ומושקעת, בעונתה השנייה ממשיכים יוצריה להפוך את הסטיגמות לכיף ואפילו לספק לגיקים ולבלונדות ערך מוסף מרגש
צופים, צופות וצחי הנגבי יקרים. אני שמחה שמצאתם את הזמן להגיע לשיעור הראשון והחשוב, בקורס "איך להתיידד עם החולשות שלך, ולהפוך את הקלון שלך לרייטינג". היום נלמד על העיקרון החשוב: חשיפה מביאה לאמפתיה. את השיעור יעבירו בחורה עם הרבה שפתיים, בחור עם תלתליפה ונשיא המדינה הראשון, מוטי קירשנבאום.
"היפה והחנון", הבלונדינית והחיב"ס (צילום: דביר כחלון)
טקס הסיום ייערך בכנסת ישראל, היא עיריית תל-אביב, ובמעמד זה יחולקו תעודת הוקרה ורודה מטעם מוסד הלימודים "היפה והחנון 2". אם את בלונדינית, נצוות אלייך חיב"ס (חי בסרט) שיקריא לך אותה.
"היפה והחנון" חזרה לחיינו, והחיים הופכים יפים מרגע לרגע. אם זה לא שבור - אל תתקן את זה, אמר פעם ממציא הלַק, וב"היפה והחנון" אפילו לא מנסים. רק ממשיכים עם אותה שמחת חיים מידבקת לעשות את מה שהם עושים הכי טוב: למלא אותנו בעליצות ולקרב לבבות. העריכה כמעט מושלמת והליהוק המעולה בטח לא מזיקים, אבל מה שהופך את "היפה והחנון" לתענוג שהיא, הוא ההסכם שנחתם בינה לבין הצופים, להלן חוזה הסדרה (בניגוד לחוזה המדינה, למשל): באנו לכאן כדי לצחוק.
לא סטיגמה, כיף
וכשבאים לצחוק, כבר לא משנה על מי. כולם צוחקים באופן שווה, על כולם. כל המתמודדים זוכים לפייר-שֶר של הסתלבט שלהם, כולל הצופים עצמם. והתוצאה היא כבר לא לגלוג במובן המתנשא והקר של המילה, אלא סוג של ג'אם סשן מילולי וויזואלי, שהשורה התחתונה שלו היא בעצם: "אני לא מושלם, אתה לא מושלם, אבל אולי במקום לקפוץ מהגשר פשוט נעבור אותו?" ידועה היא שאין מטהר אווירה טוב יותר מהומור עצמי כדי לרווח אגו דחוס.החנונים בדרך אל היפות. הרגש מתגלה באופן טבעי (צילום: ערוץ 10)
תת-סעיף בחוזה הזה הוא הידיעה של הצופים שמדובר במקרי קיצון. אנחנו יודעים יפה שלא כל חנון הוא חסר יכולות חברתיות ולא כל בחורה יפה היא טיפשה. אבל ב"היפה והחנון" מג'נגלים בהמון חן עם הסטיגמות האלה, וזורמים איתן בשם הבידור והפאן.
אנחנו יודעים שהעריכה מגמתית, אף אחד לא מנסה להסתיר את זה, היא ניבטת מכל פריים, מכל תו בפסקול של הסדרה, מכל קריצה, מכל כתובית. אנחנו שותים בעונג את הסיפור בידיעה שהוא לא אמיתי, פשוט כי הוא עושה את העבודה ומבדר אותנו, דאמט.
יפות וחנונים עם ערך מוסף אמיתי
מתחת לכל הבית שמאי - בית הלל הזה, מתפתחת תופעת לוואי מעניינת. דווקא בצלו של ריאליטי שלא מנסה ללחוץ בכוח על הבלוטה ולייצר רגעים מרגשים על פי נוסחה, מתפתח קשר יפה בין הצופה לדמויות. זה קרה כבר בעונה הקודמת ועושה רושם שזה יקרה גם הפעם: על כל הפגיעוּת וחוסר המודעוּת של היפות והחנונים, אי אפשר שלא לחבב אותם ואותן.
מי שיושב מאחורי ההגה של הסדרה מצליח להביא את הפן האנושי של המתמודדים, ואנחנו בתגובה פותחים את הלב. רגעים יפים מגיעים ברגעים הכי לא צפויים, מדמויות שבקלות יכלו לאכלס תוכנית תחקירים רועמת על בורות הנוער, ועד דוקומנטרי עגום על אנשים חסרי יכולות חברתיות.
ערך מוסף לא חסר, אבל הוא לא חינוכי ולא לַפּנים, אלא משאיר לצופים את המרווח לעשות את האבחנה בעצמם. "גם בלונדינית טיפשה יכולה להגיע למשהו בחיים שלה", אמרה אחת מהמתמודדות והוכיחה שידעה בדיוק למה היא נכנסה. הרגעים מעוררי המחשבה מושחלים בעדינות, בלי שנרגיש, אומרים לנו אווירון ומשגרים לנו עוד ביס אל הפה. מזל שזה טעים..
בקטנה
הקץ לתיקון שגיאות המתמודדים בתרגום! סחתיין על הפתרון האלגנטי שמצאו בהפקה (המילה המתוקנת בסוגריים). סוף סוף מישהו שמבין שיש לנו חוש שמיעה.