רוצה לצעוק לכולם שאני אוהב אותך, הכי ישיר
פתאום אני מרגיש שאני רוצה להיות הגבר שלך. פעם ראשונה בחיי שאני מרגיש כך. כשהצעת להיפגש בסופ"ש בניו יורק לחגוג את ליל כל הקדושים - קצת חששתי. אחר כך קלטתי שהטעות הגדולה ביותר בדרך לאמת היא לא ללכת בעקבות הלב, אז תפסתי את האוטובוס הראשון ונסעתי
אז מה עכשיו? האמת היא שאין לי מושג. אני נשען לאחור בכסא האוטובוס ומביט דרך החלון על המכוניות שרצות למעלה ולמטה על הכביש המהיר. כל כך הרבה מכוניות, אני חושב לעצמי וכל אחת מהן נושאת איתה סיפור אחר. והנה גם אני, יושב כאן באוטובוס עם הסיפור שלי.
האורות הגדולים של ניו יורק משתקפים בחלון האוטובוס ונעלמים לאט לאט מאחור, יחד עם זיכרון של לילה ללא שינה איתך בעיר. הייתי נותן הכל בשביל עוד שנייה אחת בזרועותייך, עוד מבט אחד שלך, עוד נשיקה לפני שאני נעלם.
כשהצעת לי להיפגש בסוף השבוע בניו יורק כדי לחגוג את ליל כל הקדושים חששתי קצת בהתחלה. אחר כך קלטתי שהטעות הגדולה ביותר בדרך לאמת היא לא ללכת בעקבות הלב, אז תפסתי את האוטובוס הראשון ונסעתי.
היינו שני זרים הכי קרובים שקיימים על האי הזה
מתחת לשלט של השדרה השביעית עמדת עם שמלה שחורה, מגפיים עד הברכיים וכובע צמר לבן. נבוכים לרגע הבטנו זה בזה, אחר כך חיבקתי אותך בכל הכוח. הלב שלי פעם כמו הפעמוניים הענקיים של כנסיית השילוש הקדוש על ברודווי ו-וול סטריט. היינו שני זרים הכי קרובים שקיימים על האי הזה.
מה הייתי אמור להגיד לך באותו הרגע כשנפגשנו שם? שלא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך לרגע בשלושת השבועות האחרונים? שלא הפסקתי לחלום על הרגע שאראה אותך שוב? שמהרגע שנכנסת לחיי הכל השתנה? שבלילה כשאני עוצם את עיניי אני רואה תמונה שלך, מתהפך מצד לצד ולא מצליח להירדם?
אומרים שלפעמים זה לוקח חיים שלמים עד שאדם מבין שהוא חי עם מישהו שאינו מתאים לו כלל, ורק רגע אחד כדי להבין שפגשת את החצי השני שלך, את האדם המושלם בשבילך. ופתאום אני מרגיש שאני רוצה להיות הגבר שלך. פעם ראשונה בחיי שאני מרגיש דבר כזה.
האוטובוס דוהר על הכביש המהיר ואני שולף תמונה מכיס החולצה. לפעמים תמונה מספרת סיפור שלם בלי מילים. אני מביט בתמונה ותוהה מה הוא הסיפור שלנו. בתמונה את ואני באמצע הלילה בכניסה למועדון בדרום מנהטן מביטים ישר למצלמה. אלוהים, אני זוכר בדיוק מה חשתי באותו הרגע כשהפלאש סינוור אותי. אני מחבק אותך, את מחבקת אותי, והעולם נראה פתאום כל כך פשוט, כל כך יפה.
מוקדם יותר באותו הערב סיפרת לי על התוכנית שלך לערב בנות בעיר, ולמרות שעמוק בבטן התפתלתי מכאב מהמחשבה ששנינו נמצאים על אותו האי ולא נהייה ביחד, חייכתי. קבעתי לצאת עם כמה חברים, ורק יכולתי לייחל לרגע שבו אשמע ממך. אבל לא אמרתי כלום, אחרי הכל, צריך להשאיר בחיים קצת מקום לגורל, האמנתי שמה שאמור לקרות יקרה.
אמרתי לו שאני חייב להציל את הנסיכה שלי
כמה שמחתי כשמאוחר יותר קיבלתי ממך את הודעת הטקסט, אמרת שסגרו את המסיבה וקר לך וכולם כבר רוצים ללכת. שאלת אותי אם אני רוצה להיפגש, וכבר דקה אחרי זה דהרתי על מונית צהובה בשדרות הארוכות של העיר שלא שוקטת לרגע. התחננתי בפני הנהג ההודי שייסע מהר יותר, אבל הוא רק חייך. אמרתי לו שאני חייב להציל את הנסיכה שלי, שהיא כלואה במועדון בדרום העיר וקר לה, והוא צחק. הוא אמר שהלילה במנהטן כולן נסיכות וכולם נסיכים, אז אמרתי לו שאנחנו לא כולם, ושחוץ מזה אנחנו מאוהבים, אז הוא נענע את הראש מצד לצד ואמר שינסה לנסוע מהר יותר.
כשפגשתי אותך מחוץ למועדון רצת אל תוך זרועותיי וחיבקת אותי כל כך חזק, שפתאום יכולתי להרגיש את כל העיר עוצרת רק בשבילנו לרגע. החברה הכי טובה שלך יצאה אחרייך מהמועדון מחופשת לתייר יפני. "איזה יפים אתם", היא קראה לעברנו חצי שיכורה, "אני חייבת לצלם אתכם". אבל לנו לא היה אכפת, אני זוכר שלא היה לנו אכפת. העיר כולה התחפשה, ואנחנו הרגשנו לרגע גדולים יותר מכל רבי הקומות שהזדקרו מצדי השדרות עד לאין סוף.
באותו לילה זחלתי אל תוך תוכך והתחבאתי בך
היא שלפה את מצלמת הפולארויד שלה, שהיתה חלק מהתחפושת, והאירה לרגע את הסמטה החשוכה הבזק המצלמה. אני זוכר את הרגע הזה, אבל באותו לילה זחלתי אל תוך תוכך והתחבאתי בך. אני זוכר שהיה לי חם ונעים ושהתחננתי שהרגע הזה ימשך לעד, שלא תתני לי ללכת.
היינו מכושפים, מנותקים מהכל, ואז הפנית את מבטך אלי ולחשת לעברי "אז זה מה שמרגישים כשאוהבים". יש כאלה שיגידו שאהבה זה כמו שפם, כבר מזמן יצאה מהאופנה. אבל אני לא קונה את זה, כי כשלחשת לי באותו הלילה לא לאוזני לחשת, אלא לליבי, וכשנשקת לי, לא לשפתיי נשקת אלא לנפשי. באותו הלילה אפשרתי לך להיכנס אל ליבי, כפי שאת אפשרת לי להיכנס אל ליבך. אני מתרווח שם ונח, אחרי ששנים חיפשתי אותך. כי באותו הלילה הבנתי שככל שאנחנו מנסים להילחם בפחדים ובחששות הם רק מתחזקים. דווקא ההסכמה השקטה והעדינה לקיומם היא זו שמנצחת אותם.
אני מביט בתמונה ופתאום אני רוצה לעצור את האוטובוס באמצע הכביש המהיר, לעמוד במרכז הסנטרל פארק או הטיימס סקוור ולצעוק לכולם שעדיין קיימת אהבה בעולם הזה, שצריך לפתח ציפיות ושאסור לוותר. אני רוצה לצעוק לכולם שאני אוהב אותך. הכי פשוט. הכי ישיר. הכי אמיתי. אני רוצה להגיד שאני אוהב כל דבר שיש בך. אני אוהב את החיוך שלך ואת עיני הדבש הרכות שלך שאומרות שהכל יהיה בסדר. אני אוהב את השיעול המצחיק שלך ואיך שאת משלימה כל משפט שלי ומבינה אותי גם כשאני לא מבין את עצמי. אני אוהב את הציטוטים במחברת השחורה שלך, ואת התשוקה שלך כשאת מספרת על החלומות שלך. אני אוהב שאת חושבת שחומוס זה האוכל הכי טעים בעולם ושהבטחת להכין לי שניצלים. אני אוהב שאיתך אני לא צריך לשחק אותה קוּל, שאיתך אני מי שאני, בלי תחפושות, בלי לחשוב פעמיים לפני כל משפט. אני אוהב שאת גורמת לנו להרגיש חסרי גבולות, אני אוהב שאת קוראת לי צבחתול.
עכשיו בדרך חזרה הביתה על האוטובוס אני מרגיש שמשהו בחיים שלי השתנה. אני מכניס את התמונה בחזרה לכיס ומחייך לעצמי. פתאום העולם נראה יפה יותר. ואני לא מתיימר לדעת מה זו אהבה בשביל כולם, אבל אני יכול להגיד שלמדתי מה זו אהבה בשבילי. למדתי להרגיש איך זה שמישהו נכנס לחיים שלך ואתה לא רוצה שהוא ייצא משם. למדתי מה זה לדעת על מישהו הכל, ובכל זאת לערוג לעוד ועוד סיפור ממנו. למדתי מה זה ממש להרגיש שמישהו אינו לידך, ומה זה חוסר הסבלנות להמתין אפילו עוד רגע אחד עד שהוא יגיע. למדתי מה זה לסמוך על מישהו עד כדי כך שאתה יכול להגיד לו גם את הדברים האישיים ביותר על עצמך מבלי לפחד שהוא יקום ויילך. למדתי שאהבה זה להרגיש נוח ובטוח עם מישהו, ויחד עם זאת להרגיש פיק ברכיים ופרפרים בבטן בכל פעם מחדש שאתה רואה אותו.
אני חוזר הביתה אחרי ביקור חטוף איתך ברחובות החשמל של ניו יורק, אני כותב את הסיפור הזה וחושב לעצמי איזו עיר מטורפת זו. אני כותב את הסיפור הזה וחושב שהפעם מילים לא אומרות מאום. אני נזכר בכל רגע שעברנו יחד, בכל שיחה, בכל מבט, בכל נשיקה. אני נזכר בלב שלי שפעם כמו משוגע, בפרפרים שלי בבטן שמילאו את השמיים של השדרה השביעית באמצע היום כשפגשתי אותך שם. אלוהים, כמה שאת חמודה כשאת מנסה להסביר לי למה את לא יודעת מה יקרה, בא לי לנשק אותך.
מה יהיה הסוף? אני מניח שאת זה התמונה כבר לא יכולה לספר. אבל אנחנו עדיין עומדים חשופים, פוסעים בדרכים הידועות, נותנים לשורשים בזמן לשזור בנו את המחר. ואנחנו מאמינים בטוב, בנצח, בעולם יפה ביחד. כי אחרי הכל, אנחנו לא יודעים כלום. אבל אנחנו יודעים שאין דרך אחרת.
צבחתול שלך
לפנייה לכתב/ת 
