שקיעתו הארוכה של ברלוסקוני

"עדיף להסתכל על בחורות יפות מאשר להיות הומו‭,"‬ הצטדק ברלוסקוני. היו מי שהתייחסו לדבריו כאל עוד הצהרה בעייתית של מנהיג חסר רסן, אולם לא מדובר בפליטת פה טיפוסית, כי אם באסטרטגיה תקשורתית: במקום שהשיח הציבורי יתרכז במעלליו, ובכך שראש הממשלה התקשר אישית למשטרת מילאנו כדי לשחרר קטינה, נערת ליווי מרוקנית, בטענה שהיא קרובת משפחה של נשיא מצרים; במקום שיותקף על מהות קשריו עם הקטינה, הצליח ברלוסקוני להחליף את הנושא שעל סדר

 היום. עדיף, סברו יועציו, שיתקפו אותו בגלל הצהרה הומופובית, גזענית ודוחה ככל שתהיה, שרוב הציבור במילא לא מבין מדוע היא בעייתית, מאשר להתעסק בעיקר.

זה לא מקרה יחיד. לרוב כשמוטחת ביקורת אמיתית כלפי ברלוסקוני, כזאת שקשה לו להתמודד מולה, בוחרים בלשכתו בטקטיקה דומה. כשאתה האדם העשיר במדינה, איל תקשורת ומחזיק בידך גם את משרדי הממשלה והפקידות שמתייצבת לצדך, המהלכים הללו גם מצליחים.

למרות זאת ברלוסקוני חש את הלחץ. הוא ויתר ולא התעקש לפתוח את פורום המשפחה במילאנו לאחר שהודיעו לו כי הם חשים "מבוכה" אם יגיע, והתעלם מהדרישה של נשיא הוועדה האחראית על שירותי הביון להתייצב ולסקור את "מצב ביטחונו של ראש הממשלה‭,"‬ משום שפרוצות, כך על פי העדויות, באות עמו במגע בקלות. אולם הדאגות האמיתיות של ברלוסקוני באות מבפנים.

לאחר שסילק בקיץ האחרון ממפלגתו את שותפו, יו"ר בית הנבחרים ג'נפרנקו פיני, יצא זה למסע חדש עם בשורה עבור מאוכזבי ברלוסקוני. בוועידת המפלגה החדשה שהתקיימה ביום ראשון קרא פיני לברלוסקוני להתפטר, אך נמנע מלהביע בו אי אמון באופן מיידי. פיני - בעל יכולת כריזמטית וכישרונות נאום לא פחותים מאלה של ברלוסקוני - נהנה לשמוע שפרלמנטרים עורקים לתנועתו החדשה "עתיד וחופש‭."‬ זה מעניק לו, לדעתו, אפשרות טובה יותר לשלוט במשבר הקואליציוני, ובעיקר למשוך אליו את תומכיו של ברלוסקוני שיהיו נחוצים לו בבוא היום.

אדישות נוסח איטליה

אולם בניגוד לפרסומים בתקשורת העולמית, הציבור האיטלקי לא מתרגש מפרשיות המין של ברלוסקוני. אחוזי התמיכה בו יורדים בגלל שהמדינה נאלצת לבזבז זמן יקר במשתים שלו במקום באתגרים שניצבים בפניה. כשלשישה מיליון עובדים אין קביעות, ארבעה

 מיליון עובדים בשוק השחור ללא תנאים ושני מיליון צעירים אינם עובדים ואינם לומדים, העתיד האיטלקי צבוע בוורוד רק במסיבות של ראש הממשלה.

עבור ישראל מדובר במצב מביך. שני היריבים, ברלוסקוני ופיני, נחשבים ידידים קרובים שהוכיחו לאורך השנים את התייצבותם לצדה. ישראל חיבקה את ברלוסקוני כפי שלא חיבקה מנהיג אחר, וזה השיב לה מול המצלמות בחיבוק חם כפי שלא קיבלה ממנהיג אחר. שני הצדדים נראו כמי שזקוקים נואשות לאהבה. כעת, כשלברלוסקוני כראש ממשלה אין בשורה חדשה וגסיסתו עלולה להיות ארוכה, ישראל חייבת לחשוב על היום שאחרי, בכך שתאמץ את משנתו - הרי לא מדובר בחתונה קתולית. גם בפוליטיקה ולא רק בחיים, יש מאהבות מהצד, ואפילו נערות ליווי.

המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות"