משלמים מסים, חיים בכלא: "נשארתי ברג'ר"

חאדרה כאמוס היתה בת 16 - ונשואה טרייה - כשצה"ל נכנס לרג'ר. כמה שבועות לפני שפרצה מלחמת ששת הימים היא חזרה מדמשק, עמוסה בכלי בית, תכשיטים ו"כל מה שצריך להביא לכפר אחרי שמתחתנים, כדי להתחיל בחיים", נזכרה שלשום (יום ד'). "חלק מתושבי הכפר החליטו לברוח, אנחנו החלטנו להישאר. קשרנו בגדים לבנים למקלות ונופפנו לצבא הישראלי, שיראה שאין בעיה". הצבא נכנס, הכפר נכבש, הגדר מול לבנון הוקמה כמה מאות מטרים מצפון לביתה, והחיים שהתחילה היו ישראליים. ברבות הימים, כאמוס והמשפחה שהקימה הפכו לאזרחי המדינה.

43 שנים מאוחר יותר, היא אינה מבינה מדוע הממשלה שלה עומדת למסור את ביתה ללבנון, והיא אינה מקבלת את משמעות הצעד: חלוקה של הכפר - הקהילה היחידה שאליה היא מרגישה שייכת - בין שתי מדינות עוינות.

"אין שום מושג מה הולך לקרות". חיילי צה"ל ברג'ר (צילום: AP) 

"את מי אני מכירה בלבנון?", היא שואלת, "אף אחד. אין לי משפחה שם. כולם כאן. הבת שלי נמצאת בחלק הדרומי של הכפר, אז מה יקרה כשאני ארצה לבקר את הנכדות שלי? אם היו מעבירים את כל הכפר ביחד, את כל המשפחות ביחד עם האדמות שלנו, אז לא היה משנה לנו אם היינו סורים, ישראלים, לבנונים או אמריקנים - אבל לחלק את הכפר באמצע? איך אפשר לחלק כפר?"

הכביש לרג'ר מתפתל לאורך גדר המערכת, מתחת לכפרים הדרום-לבנוניים הנשלטים על-ידי חיזבאללה. בצד הלבנוני מטעי פירות. בצד הישראלי עצי זית. בשני הצדדים מחכים לגשם. לפני הכפר, מתעקלת גדר המערכת מעט פנימה ואז ממשיכה לדרום-מערב, כאילו היה הכפר קוץ בבשרה של ישראל. שביל קטן ששיני בטון אפורות נעוצות בצדדיו מוביל לשער ברזל צהוב כבד, הסוגר על כ-2,200 תושבי רג'ר כבר יותר מחמש שנים. שלטים ירוקים מכריזים כי רג'ר הוא שטח צבאי סגור. לרגל הדיונים על נסיגה ישראלית קרובה מצפון הכפר, שככל הנראה יכללו העברה של האחריות הביטחונית בשטח לאו"ם, הרשה צה"ל לעיתונאים לבקר במקום, לשעתיים קצובות.

מצבה הבעייתי של רג'ר נובע ממיקומה במשולש גבולות בין ישראל, סוריה ולבנון. לפני 67' היה הכפר - שתושביו עלאווים - בשליטה סורית, למרות שמפות ישנות קבעו כי חציו הצפוני אמור להיות בשליטת לבנון. ישראל היססה תחילה לכבוש את הכפר, אך לבסוף השתלטה עליו. הגדר עם לבנון נבנתה מצפון לכפר, בתוואי הטבעי של מקורות החצבאני. בעקבות הנסיגה החד-צדדית מלבנון ב-2000, חזר האו"ם למפות הישנות, וקבע כי הגבול צריך לעבור באמצע הכפר. העובדה כי חלק גדול מהבתים נמצאים מצפון לו לא שינתה את הקביעה.

מאז, מוטלת הבעיה לפתחה של ממשלת ישראל. ארה"ב, כך דווח, לוחצת על ישראל להשלים את הנסיגה כדי להעניק הישג כלשהו לממשלה המתונה העומדת בראשות המדינה השסועה, וישראל רוצה לנטרל את מעמדו של צפון הכפר כאחד מאחרוני ה"קאזוס בלי" של חיזבאללה, לפחות מבחינת דעת הקהל הבינלאומית. תושבי רג'ר מודעים לעובדה שחייהם הפכו לסוגיה גיאו-פוליטית סבוכה. והם לא אוהבים את זה.

"המשפחה נשארה אותו הדבר. זה מה שחשוב" (צילום: AP)

ביתה של כאמוס ממוקם כמה עשרות צעדים מצפון לקו הגבול הרשמי, וכמה עשרות צעדים מדרום לגבול דה-פקטו: הגדר שהקימו התושבים מול לבנון. בניגוד לגרסת הרשויות בישראל, הטוענות כי בתי הכפר התרחבו לאזור שבו לא היו בתים בעבר, מספרת חאדרה כאמוס שהיא נולדה במקום שבו ישבה אתמול, ואכלה צהריים. הבית החדש, סיפרה, החליף את הבית הישן שנבנה מאבני בזלת שחורות. בתים דומים לבית הישן ניתן לראות בכפר, גם מצפון לקו הגבול שקבע האו"ם ב-2000.

"אמרו שהגבול יהיה כאן, ואחר כך שם" 

החיים במשולש הגבולות לימדו את התושבים להיזהר בדבריהם. הרי אין טעם ליצור אויבים בקרב מי שיכולים להיות בעלי הבית החדשים שלך. ברג'ר שלפני הנסיגה, כולם מדברים בזהירות דיפלומטית. "אני נשארתי בבית שלי, בכפר שלי. אני אשאר כאן" אומרת כאמוס, "בהתחלה הוא היה תחת שליטה סורית, אחרי זה תחת שליטה ישראלית, אבל הבית שלי, האדמה שלי, המשפחה והכפר נשארו אותו דבר. זה מה שחשוב".

רג'ר שוכן על גבעה נמוכה. ממזרח לו מתנשא הר דב, שלוחה של החרמון, וממערב עובר הוואדי העמוק שדרכו זורם החצבאני לישראל. עזים מהכפרים הלבנוניים ליחכו את הצמחייה הרעננה שלגדותיו. ברחוב המרכזי של רג'ר, סייר ג'יפ של צה"ל מדי כמה דקות עד לקצה הצפוני של היישוב. בתי הכפר נאים, שתיים ושלוש קומות, כמעט צמודים זה לזה. מעבר לגדר הצפונית, זו המפרידה בינו לבין לבנון, פרושות עמדות שמירה לבנות של חיילי יוניפי"ל. החיילים משקיפים לעבר מרפסות הבתים בפאתי הכפר.

מחוץ לחצר אחד הבתים, גזם תאופיק חטיב שיח לנטאנה שצמח אל מעבר לגדר הבית. חטיב, בן 67 כיום, שירת כחייל בחובה בצבא הסורי כשהיה בן 18, וחזר לכפר לפני המלחמה. "היו אז 700 איש בכפר", סיפר, "חצי מהמשפחות ברחו. כל מי שהיה לו בן חייל בצבא הסורי עזב את הכפר, כדי שלא יופרד מהילד. אנחנו לא פחדנו, רצינו להישאר ליד הבית שלנו, כדי לשמור על האדמה שלנו".

חטיב זוכר איפה עבר הגבול בין סוריה ללבנון. הוא מצביע על השטחים שמצפון לכפר, המעובדים כיום על-ידי השכנים הלבנונים מכפר מארה. "שם עבדתי בתור ילד", הוא אומר. "למשפחה שלי היו 200 דונם שם, בצד השני. אחרי 67', אמרנו לחקלאים בכפר מארה שיתרמו את מה שמגיע לנו מהאדמה שלנו לוואקף. הם עושים זאת".

"אנחנו והפרות נכנסים מאותו השער" (צילום: AP)

חטיב מספר כי הופתע ב-2000, כשקבעו את קו הגבול מדרום לו, ליד בית הספר המקומי. "קודם אמרו הגבול יהיה כאן", הוא מצביע על עמדות השמירה של יוניפי"ל, "ואז אמרו כאן", הוא מצביע על בית הסמוך לביתו, "ואחרי זה אמרו, זה בכביש ליד בית הספר", הוא מציין. לא יודע עם מי סגרו את כל העניין הזה, הוא מפטיר.

"אל תאמין למי שאומר שלא יהיה שינוי"

חטיב מוציא את תעודת הזהות הכחולה שלו מכיס החולצה הקדמית. "אני אזרח ישראלי, משלם את כל המסים, אבל עכשיו אני בבית סוהר. אנחנו סגורים כאן בכפר. כולנו נכנסים משער אחד, והפרות נכנסות איתנו ביחד מאותו השער. בכל פעם שאתה יוצא, אתה עובר בדיקה; בכל פעם שאתה נכנס, אתה עובר בדיקה. אם אתה מביא דברים לתוך הכפר, אתה צריך רשיונות מיוחדים". חטיב מצביע על ערימת גזעים להסקה שמונחת ליד ביתו. "אי אפשר להכניס אותם ליישוב, צריך להוריד אותם בשער, ואז להוביל אותם פנימה לחצרות", הוא אומר.

אך גם המצב הקיים נראה לתושבים כאופציה סבירה לעומת האי-ודאות של העתיד הקרוב. מה יקרה ברגע שישראל תכריז על נסיגה? הדעות בכפר חלוקות. רוב התושבים מזדרזים להודיע כי הם כלל אינם חושבים על חלוקה אפשרית. אחד מהתושבים, שהיה עסוק בשיפוץ בניין והעדיף שלא למסור את שמו, אמר כי הוא אינו חושב שיהיה הבדל גדול בין המצב השורר כיום למצב העתידי. "הדבר היחיד שיישתנה הוא שהג'יפ של צה"ל כבר לא ייכנס לחלק הצפוני", אמר. אבל התהיה נותרת: מה יקרה אם לבנון, או חיזבאללה, יחליטו להיכנס לשטח הכפר, האם ייעצרו על-ידי יוניפי"ל? האם ישראל תתחיל לסמוך על האו"ם שיגן על אזרחיה?

"אל תאמין למי שאומר שלא יהיה שום שינוי, שזו רק הכרזה", אומר תאופיק חטיב, "זה תמיד מתחיל ככה. מבטיחים לך שזה לא משמעותי, אבל בסוף הכל משתנה". בכל מקרה, מבטיחים כל התושבים, הם לא ייתנו לחלוקה להתרחש.

ביציאה מהכפר, עיתונאים זרים מתגודדים סביב דובר המועצה, נג'יב חטיב. "אף אחד מהשלטון לא מדבר איתנו", הוא אומר להם, "אין לנו שום מושג מה הולך לקרות, ואף אחד מהממשלה עוד לא אמר לנו מה התוכנית לעתיד רג'ר. הם אפילו לא מתייעצים איתנו". תראה את נתניהו, אמרה חאדרה כאמוס על ראש הממשלה שלה, "זרק כמה מלים על רג'ר, ברח לאמריקה, והשאיר את הכפר בפחד".