ראש אמ"ן והמוח היהודי
לא קל להיות ראש אמ"ן בצה"ל. הוא משול ללוליין המהלך על חבל דק מעל תהום פעורה, ובידיו מוט איזון. לתא"ל אביב כוכבי, הנכנס בקרוב לתפקיד החשוב, כדאי ללמוד מאהרון יריב
שאלה: האם ראש אגף המודיעין בצה"ל צריך להיות קצין קרבי מהולל יליד הארץ, או שמא, דוגמת האלוף אהרון יריב - יליד מוסקבה - הוא צריך להיות בעיקר בעל ניסיון רב וראש יהודי חכם? הרהור זהיר עם כניסתו הקרובה לתפקיד של ראש אמ"ן חדש בצה"ל.
ראש אמ"ן החדש, תא"ל אביב כוכבי, היה באוקטובר 1973 תלמיד כיתה ג'. אף על פי כן, השאלה הראשונה שישאל את עצמו עם כניסתו לתפקיד תהייה בוודאי: האם הפתעת מלחמת יום-כיפור עלולה לחזור? כוכבי לא יהיה הראשון. את השאלה הזאת שאלו
עיון בספריהם של אורי שגיא, בוגי יעלון, אלי זעירא, ובהתבטאויות כתובות של ראשי אמ"ן שבין אהוד ברק לעמוס ידלין - מאשר כי זו באמת היתה "השריטה" האישית של כל אחד מהם. מבחינה זו משול ראש אמ"ן ללוליין המהלך על חבל דק מעל תהום פעורה, ובידיו מוט איזון. למטה לא מחכה לו רשת הצלה. לפעמים אף אורב שם דרקון יורק אש. העובדה שמתוך 16 ראשי אמ"ן הודחו 6 - תעמוד מן הסתם גם היא לנגד עיני כוכבי, המסומן כבר שנים כקצין קרבי מבריק, לוחם ופילוסוף.
גם בעולם הגדול נחשבת הפתעת מלחמת יום הכיפורים למגה-מחדל, בסדר גודל של הפתעות פרל הארבור ומבצע ברברוסה. הצל המאיים שלה אילץ את ראשי אמ"ן, שאחרי אלי זעירא, לבנות סביבם סוגים שונים של מעגלי התגוננות. ברק טיפח את ה"איפכא מסתברא", יעלון - ניירות של "דעה אחרת" וידלין לחץ ל"ניתוח לקחים ביקורתי". כולם יחד חיפשו איך לשחזר את מודל סגן בנימין סימן-טוב ממלחמת יום-כיפור, הזוטר שצדק מול הגנרלים. לא בטוח שהצליחו, כי כאשר נתבקשו לסכם את דעתם בנושא השאלה הפותחת אמרו, כל אחד בסגנונו: אכן הפתעת מלחמת יום כיפור יכולה לחזור. כי הרי מדובר באנשים ואנשים טועים...
מודיעין פנים
אכן, מדהים עד כמה תלוי "המעריך הלאומי" בנסתרות המוח האנושי - מוחו של קברניט האויב ומוחם של אנשי המעריך עצמו. מסתבר, כי עם כל הטכנולוגיה החדישה, עדיין זקוק המעריך ל"זבוב שעל הקיר" , או למרגל האנושי שמאחורי הווילון, כדי לחדור אל מקור המחשבות ,ההחלטות והקפריזות של האדם העומד מולו. מגלה צפונות כזה היה, למשל, אלי כהן. יצחק רבין ומאיר עמית למדו ממנו מה ואיך חושב הנשיא אמין אל-חאפז.
המודיעין הקולומביאני איתר וחיסל לאחרונה את מנהיג מחתרת ה"פארק", לאחר ששתל שבב אלקטרוני בנעל המיוחדת שזה הזמין. שבב כזה, לו נשתל במוחו של מנהיג לא נורמטיבי אחר - אחמדינג'אד,למשל - ייתכן שהיה גורם לחיינו כאן להיראות הרבה פחות מסובכים . אלא שזו - עד כמה שידוע - עדיין אפשרות עתידנית.
המפליא והמדהים הוא שראשי המודיעין שטעו והטעו במהלך ההיסטוריה הישראלית, היו ברובם המכריע האנשים הכי טובים ברמה האישית. העובדה הזאת הדהימה גם את ראשי אמ"ן שאחרי יום כיפור. רוברטה ולשטטר, חוקרת המודיעין הידועה, העלתה טיעון דומה גם לגבי האנשים שפספסו את ההתקפה היפנית על פרל הארבור. מסתבר, כי גם הם היו הכי אינטליגנטים, הכי
זה אומר, כנראה, שאין די באיכות אישית גבוהה של "המעריך הלאומי". זה אומר, שייתכן כי ליצירת תמונה מודיעינית נכונה - במיוחד בישראל - נדרשות תכונות מיוחדות שלא תמיד ניתן להגדירן. האם, למשל, ראש אמ"ן צריך להיות יותר פסיכולוג מאשר איש צבא? האם עליו להיות בעל כישורים חברתיים יוצאי דופן או שמא עליו להיות אזרח חכם ולאו דווקא אלוף מבריק מהשורה הראשונה של הלוחמים?
אלוף אהרון יריב, היחיד שכיהן בתפקידו תשע שנים - יכול לשמש, ייתכן, דגם ראוי של ראש אמ"ן . יריב שילב באופן אופטימאלי איכות צבאית - אנושית-יהודית, ניסיון חיים מגוון ובעיקר שכל ישר. הוא היה קפטן בצבא הבריטי, לחם בחטיבות אלכסנדרוני וכרמלי ואף היה מח"ט גולני. אבל הוא ייזכר כמי שהקים את פו"ם והיה בעיקר איש של מחשבה וחשיבה, שהוכחה כנכונה במהלך הניצחון המזהיר של מלחמת ששת הימים.
לפני שהגיע לתפקיד הרם, מילא יריב שורה ארוכה במיוחד של תפקידים בתחומים מאוד מגוונים ורכש ניסיון בשלושה צבאות. הוא אף היה סגנם של שני ראשי אמ"ן, חיים הרצוג ומאיר עמית, וגם למד את לקח פרשת "רותם" , במהלכה הופתע צה"ל ב-1960 - לגלות בסיני 500 טנקים מצרים ערוכים למתקפה.
אם נתמקד בדמותו של יריב, יליד מוסקבה, נגיע אולי לתובנה, ש"המעריך הלאומי" צריך להיות יותר בעל מוח יהודי - רצוי יליד חו"ל - ולאו דווקא צבר לוחם עז נפש ורב עלילות. משהו בבחינת " אשרי אדם מפחד תמיד" ( משלי, כ"ח). יריב היה דוגמה לשילוב הראוי בין חשיבה מעמיקה ונועזת לבין צניעות וזהירות. הוא ביטל כל גילוי של שחצנות, יהירות והתנשאות. הוא שלל דומיננטיות קונצפטואלית שמקורה בדרגה, בוותק או באישיות כריזמטית. האמירה הכי אופיינית לו הייתה: "היום גיבור, מחר בבור". הוא היה חסיד הגישה המאוזנת. משפט נפוץ שלו היה: "כל דבר - במידה".
אהוד ברק כתב עליו ב-1998: "כקצינים צעירים, הספקנות שלו נראתה לנו לעתים מוגזמת וכעין 'גלותית'. אבל, עם השנים והפרספקטיבה היא הסתברה כחוכמה. חוכמת חיים יהודית, שלעולם לא תיתן לעצמה להיסחף – לא ליהירות, לא להתנשאות ולא אל תוצאותיהן האפשריות". עוד הוסיף ברק: "הספקנות הזאת הייתה קודם כל ביטוי של איזון פנימי, פיכחון, הבנה ( כמעט הייתי אומר אמפתית) של היריב בצד השני של הגבעה, ביטוי של צניעות אמת והבנת טבעו, המוגבל בהכרח, של האדם - גם האדם הנושא בתפקידי קברניטות".
והשאלה ה"קטנה" היא: איך מגדלים ראש אמ"ן כזה? האם בכלל אפשר...
יוסף ארגמן, היסטוריון צבאי
לפנייה לכתב/ת 
