אותה חבילת סיוע בשינוי אדרת

עסקת הקפאת הבנייה שרקח נתניהו בוושינגטון אינה שונה בשום מרכיב ממרכיביה מחבילת ההטבות המדינית-ביטחונית שממשל אובמה הסכים להעניק לשר הביטחון, אהוד ברק, לפני כחודש. זו אותה גברת אפילו בלי שינוי אדרת. רק שלפני חודש לא היה נוח לנתניהו להיענות להצעה בגלל בחירות אמצע התקופה לקונגרס שהיו בפתח.

נתניהו חשש שהיענות מצדו במהלך מערכת הבחירות תירשם כהישג של אובמה וממשלו ותעורר תרעומת בקרב הרפובליקנים. עכשיו, כשרוב רפובליקני יושב בטח בבית הנבחרים והרוב הדמוקרטי בסנאט צומצם יכול היה ראש ממשלתנו בביקורו האחרון בארה"ב להתייחס לחבילת ההטבות האמריקנית לגופה ואף לנסות לשפר אותה במשהו. אין דופי בהתנהלות זו המגלה רגישות לפוליטיקה הפנים-אמריקנית, כשם שאין דופי בכך שראש הממשלה אינו ממהר כעת להביא את העסקה לאישור הממשלה.

אפשר להבין מדוע הוא אינו רוצה להפוך את תקציב המדינה העומד כעת לדיון ולהצבעה לבן ערובה בידי הימין שישתמש בו כמנוף לחץ לטרפד את ההקפאה השנייה.

השאלה העיקרית כעת היא אם ההטבות הביטחוניות והמדיניות שמציע הממשל לישראל תמורת ההקפאה הנוספת מצדיקות את המחיר שישלמו נתניהו וממשלתו באובדן אמינותם, ואת המחיר שישלמו המתיישבים בגדה תמורת השהייה נוספת בבניית בתיהם. כזכור, הודיע נתניהו רשמית, כשהכריז על ההקפאה הראשונה, שלא יהיו הקפאות נוספות. חזרה בו מהתחייבות זו פוגעת ללא ספק באמינותו ובאמינות הממשלה, מציגה אותם כלחיצים ומזמינה לחצים נוספים בהמשך. סביר בהחלט להניח כי סוגיית הגבולות לא תמצא את פתרונה בתוך שלושה חדשים, ואז לנוכח הניסיון שצברו הממשל בוושינגטון והפלסטינים, צריך לצפות לסיבוב חדש של לחצים על ממשלת ישראל להיענות לדרישות הפלסטיניות בעניין הגבולות, או לחילופין להמשיך בהקפאה.

ההטבות מצדיקות את ההקפאה? הבנייה בהר חומה (צילום: AP)

צדק מי שטען כי הסכמה לתקופת הקפאה נוספת היא מדרון חלקלק שמזמין מו"מ תחת לחץ שיופעל בעיקר על ישראל. גם מי שמתנגד להמשך הרחבת ההתנחלויות מחוץ לגושי ההתיישבות שמוסכם פחות או יותר שישארו בריבונות ישראל יודע כי מו"מ תחת לחץ הוא מרשם בדוק לפיצוץ. פיצוץ כזה עלול להביא להתלקחות השטח בגדה ולפנייה פלסטינית לאו"ם להכיר חד-צדדית במדינה פלסטינית על הסיבוכים הכרוכים בכך, כולל העמקת בידודה של ישראל בזירה הבין לאומית.

אלא שמי שטוען כך נגד קבלת ההצעה-דרישה האמריקנית חייב להודות שהאלטרנטיבה, כלומר סירוב ישראלי להקפאה ולחבילת ההטבות, יביא לאותן תוצאות. אולי אפילו גרועות יותר. ממשלת ישראל ונתניהו ישמרו אמנם על אמינותם אבל ממשל אובמה יראה עצמו פטור כלפינו מכל מחויבות מדינית ומוסרית בהקשר הישראלי-פלסטיני. במצב זה יתכן שוושינגטון לא תתאמץ במיוחד להדוף יוזמות אנטי-ישראליות בגופים בין לאומיים ואולי אף תענה לתקוותם הכמוסה של הפלסטינים (וחלק מהשמאל הישראלי) ותציע פיתרון משלה לסכסוך. במילים פשוטות: ניסיון להסדר כפוי שיזכה ללא קושי לתמיכת הקוורטט וגורמים בין לאומיים נוספים. גם אם תהדוף ממשלת ישראל הסדר כפוי כזה היא תשאר חבולה ומנודה בזירה הבין לאומית. טרף קל לשוחרי הדה-לגיטימציה.

לנוכח אלטרנטיבה זו, די ברור שהסכמה להקפאה נוספת לשלושה חדשים בתוספת כמה הטבות בטחוניות והתחייבויות מדיניות אמריקניות משרתת טוב יותר את האינטרס האסטרטגי הישראלי מאשר סירוב. אסור גם לזלזל בחבילת ההטבות שמציעים האמריקנים בעיקר מההיבט הביטחוני. רוב ההתחייבויות המדיניות הכלולות ב"חבילה" אינן מהוות חידוש: ארה"ב מסייעת לישראל באורח מסורתי, ותמשיך לסייע לה - עם התחייבויות כתובות או בלעדיהן - להדוף יוזמות מדיניות עוינות באו"ם ובמוסדות בין לאומיים אחרים. ארה"ב גם מסייעת לנו להתמודד עם המאמצים לדה-לגיטימציה של ישראל מפני שמאמצים אלה עלולים לחזור אליה כבומרנג בהקשר למעורבותה באפגניסטן ובעיראק. וושינגטון גם תמשיך במערכה הכלכלית והדיפלומטית לסיכול תוכנית הגרעין של איראן, גם בלי ההתחייבות המפורשת לישראל הכלולה ב"חבילה". אבל בתחום הביטחון האסטרטגי שלנו גלומים בחבילת ההטבות האמריקנית המוצעת כמה יתרונות חשובים.

20 מטוסים - קפיצת מדרגה 

המרכיב החשוב ביותר הוא שימור היחסים האינטימיים והתאום הביטחוניים בין הממשל האמריקני לישראל. זה אחד המרכיבים האסטרטגיים החשובים ביותר בחוסנה הביטחוני של ישראל. בשל עובדה זו הקפידו ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם לשמר יחסים אלה ולא למתוח יתר על המידה את החבל עם וושינגטון גם בתקופות של חילוקי דעות. די אם נזכיר את ראש הממשלה הניצי יצחק שמיר שהלך לוועידת מדריד כמי שכפאו שד ונמנע מתקיפת עיראק ששיגרה טילים אלינו במלחמת המפרץ הראשונה רק כדי שלא להחריף את היחסים עם ממשל בוש האב. מכאן שהסכמה ישראלית להקפאת בניה בהתנחלויות לשלושה חדשים אינה מחיר גבוה מדי עבור שימור היחסים ההדוקים עם הממשל הנוכחי. ממשל שעד היום גילה רגישות ופתיחות רבה, אפילו יוצאת דופן, לצרכי הביטחון של ישראל. צריך גם לזכור שאיום הגרעין האיראני מחייב היום יחסים הדוקים ותאום ביטחוני רב מבעבר עם הממשל בוושינגטון.

יכולים לחדור מכ"ם בלי להתגלות. מטוסי 35-F (צילום: AFP)

מרכיב חשוב נוסף בחבילה הביטחונית המוצעת הוא הבטחה אמריקנית מפורשת להדוף מאמצים בזירה הבינלאומית להסיר את רעלת העמימות מעל תוכנית הגרעין של ישראל. בניגוד לממשלים קודמים שכיבדו את ההסכמות עם ישראל בעניין זה נטה ממשל אובמה לשנות את מדיניותה המסורתית של ארה"ב. ביטוי לשינוי מדיניות זה היה שיתוף פעולה אמריקני באחרונה עם כמה יוזמות ערביות באו"ם שתכליתן להכריח את ישראל לחשוף את קלפיה הגרעיניים. התגובה הישראלית הביאה אמנם לשינוי מה בעמדת הבית הלבן הנוכחי, אבל התחייבות אמריקנית כתובה שלא לתמוך בעתיד ביוזמות כאלה היא נכס חשוב שמדינת ישראל לא יכולה לוותר עליו בקלות.

מרכיב חשוב שלישי הם 20 מטוסי F-35 בעלי יכולת חמקנית מוגבלת שוושינגטון מציעה בחינם לישראל. זאת בנוסף ל-20 מטוסים מסוג זה שישראל רוכשת בכספי הסיוע הביטחוני האמריקני. אפשר לומר ללא חשש להגזמה כי הכפלת מספר המטוסים מסוג זה שבידי ישראל עשויה להקפיץ מדרגה איכותית ומהותית את יכולתה של ישראל להתמודד בהצלחה עם איום הרקטות והטילים מלבנון ומסוריה על העורף הישראלי ואת יכולתה של ישראל לסכל ולהרתיע את איום הגרעין האיראני. למטוסים חדישים אלה שתי יכולות ייחודיות: האחת - "חתימת המכ"ם" הקטנה שלהם המאפשרת להם לחדור בלי להתגלות דרך מערכי הגנה אווירית מתוחכמים; השנייה - והיא החשובה - לאסוף מודיעין ולזהות מטרות שלא היו מוכרות לפני כן, תוך כדי טיסה בעת ביצוע משימתם המקורית. את המידע שטייסי ה-F-35 אוספים באמצעות מערך החיישנים של המטוס תוך כדי שהיה בשטח האויב הם יכולים להעביר מייד למטוסים אחרים הנמצאים אותה שעה באוויר וגם לבקרה שעל הקרקע. מה שמאפשר תקיפה מיידית של אותן מטרות. דבר זה עשוי להביא לקיצור משך הלחימה ובעיקר לקיצור הזמן שבו מותקף העורף הישראלי בטילים.

40 מטוסים מסוג זה מאפשרים לחיל האוויר לתקוף ביעילות לפחות בשתי חזיתות עיקריות בעת ובעונה אחת. אחת, למשל סוריה ולבנון, קרובה, והאחרת רחוקה, למשל איראן. החיסרון העיקרי של "מתנה" זו הוא שהמטוסים הנוספים (אם ישראל תסכים להקפאה הנוספת עכשיו) לא יתחילו להגיע לפני שנת 2017. מה שמעורר את השאלה אם ישראל תוכל להפעילם בעימותים הקריטיים הבאים. שאלה נוספת נובעת מהעובדה שממשל אובמה מגדיר את אספקת המטוסים האלה בשווי של 3 מיליארד דולר לישראל כחלק מחבילה ביטחונית גדולה יותר שתקבל ישראל אם תחתום על הסדר עם הפלסטינים.

האם הממשל אכן יספק את המטוסים?

השאלה היא אם הממשל יעמוד בהתחייבותו לספק מטוסים אלה אם המו"מ עם הפלסטינים יתפוצץ או יגיע למבוי סתום. כבר היו דברים מעולם. הנשיא קרטר השעה בשנות השבעים את אספקת מטוסי ה-F-16 לישראל כשמדיניותה לא מצאה חן בעיניו.

נושא ביטחוני קריטי נוסף בחבילת ההטבות האמריקנית הוא עניין הנוכחות הישראלית הצבאית בבקעת הירדן. נוכחות זו חיונית כדי למנוע מציאות כמו זו שנוצרה ברצועת עזה אחרי שישראל נסוגה ממנה ומציר פילדלפי. אם צה"ל לא ישב על הירדן ובבקעת הירדן וימנע הברחת רקטות, טילי נ.מ וטילי נ.ט. לשטח הגדה לא תהיה משמעות לפירוזה של המדינה הפלסטינית. העובדה שלפלסטינים לא יהיו טנקים תותחים ומטוסים לא תמנע מגורמי הטרור (ואפילו מכוחות הביטחון הפלסטיניים בנסיבות מסויימות) מלפגוע במטוסים הממריאים או נוחתים בנמל התעופה בן גוריון או להפגיז ברקטות את כפר סבא ולפגוע במכוניות ישראליות הנוסעות בכביש 6.

לכן חיוני שכבר במסגרת חבילת ההטבות תתמוך ארה"ב בדרישת ישראל לנוכחות צה"לית ארוכת שנים בבקעת הירדן ותבהיר עניין זה מעבר לכל ספק לפלשתינים. ממה שכבר התפרסם עד כה על חבילת ההטבות האמריקנית אי אפשר לדלות מידע ברור בשאלה זאת. אבל אם תיכלל התחייבות אמריקנית לתמוך בדרישה זו של ישראל - די בה לבדה כדי להצדיק את ההקפאה הנוספת.

ארבעה מרכיבים ביטחוניים אלה בחבילת ההטבות האמריקנית מצדיקים ללא ספק נכונות ישראלית להקפאה נוספת של הבניה. אולם צריך לזכור גם כי עצם קידום המו"מ עם הפלסטינים על הקמת מדינה משלהם הוא אינטרס ביטחוני של ישראל, אם אינה רוצה שתושביה היהודים יהפכו למיעוט בין הים התיכון לנהר הירדן.