אלימות אינה תשובה לאלימות

הפוליטיקה הישראלית גועשת ביחס לשאלת ההקפאה הנוספת ביהודה ושומרון, שמבטאת יותר מכל את הכניעה והכפיפות שלנו לאמריקה. אפשר אולי להעמיק את הויכוח הציבורי הזה עם עיון קל בפרשת השבוע - "וישלח", שעוסקת בתיאור המפגש בין יעקב לעשו.

בסוף הפרשה הקודמת בורח יעקב מחרן ומגיע עד לירדן. מסלול בריחתו של יעקב מפני לבן הארמי נמתח מארם שבצפון (אזור מזרח סוריה) אל סוכות הסמוכה לשפך היבוק אל הירדן, במרכז הבקעה. מגמת פניו של יעקב היא לנחלת אביו, בין חברון לבאר שבע. על פי תנאי הדרך, הוא לא היה צריך כלל לחשוש מפני אחיו עשו, שהרי הלה כבר בנה את ביתו בדרום ירדן, בנחלת אדום (אזור פטרה). בכל זאת, יעקב לא נכנס לארץ ישראל לפני שהוא שולח שליחים אל עשו (פרק לב): "וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ".

רב הונא, מחכמי בבל של המאה השלישית, מבקר את יעקב על יוזמת השלום הזו (בראשית רבה): "מחזיק באזני כלב עובר, מתעבר על ריב לא לו' (משלי כ"ו, יז) … אומר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב?!"

הדרשן מבקש לטעון שיעקב מעורר ריב עם עשו, "לא לו". עשו כבר הלך לדרכו, עשרים שנה עברו מאז הסכסוך. הוא כבר השלים עם הפרידה. למה עוררת מחדש את עצמך עליו ונכנסת לצרה? ברוח זו כותב אף הרמב"ן, וכדרכו ראה כאן גם תמונה היסטורית: ועל דעתי גם זה ירמוז (לדורות), כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומאים ומהם שבאו ברומא, והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים.

כוונת הרמב"ן למאבק בין שני האחים מבית חשמונאי, הורקנוס ואריסטובלוס, שהראשון שבהם פנה לפומפיוס שר צבא רומא, וביקש שיעזור לו במלחמתו באחיו. כך בא הקץ לעצמאות ולמדינה היהודית בימי בית שני. לא רק על עצם השליחות ננזף יעקב, אלא גם על הסגנון המתרפס: "כה תאמרון לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב".

לעומת זאת, מוצאים אנו במדרש רבה עצמו עדות ליחס - חיובי - כלפי מעשיו של יעקב: "רבנו (ר' יהודה הנשיא) אמר לרב אפס (מזכירו): כתוב חד אגרא (איגרת) מן שמי למרן מלכא אנטונינוס (קיסר רומא). לקח וכתב: 'מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס'. לקח רבנו האיגרת וקראה – וקרעה. אמר לו: כתוב: 'מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס'. אמר לו (רב אפס): 'מפני מה אתה מבזה על כבודך?'. אמר לו: 'מן אנא טב מן סבי יעקב' (וכי טוב אני מזקני יעקב), הלא כך אמר יעקב: 'כה אמר עבדך יעקב?"

נחמה ליבוביץ ע"ה, בספרה "עיונים בפרשת השבוע" סבורה שמדרשים אלה מייצגים שתי גישות מנוגדות לחלוטין. היא חותמת את דבריה בשאלה: "ומה יאמר דורנו לוויכוח זה המתנהל בין חכמים ופרשנים מדור לדור?"

להיות חוט פלדה

הרחק מאדמת ישראל התעוררה השבוע אשה בת 65 לחיים חדשים. אונג סן סו-צ'י, מנהיגת התנועה למען דמוקרטיה בבורמה, שהתה למעלה משבע שנים במעצר בית והשבוע שוחררה. היא נחשבת לסמל למאבק פוליטי לא אלים בבורמה ובעולם כולו. הדגל שליווה את המאבק שלה היה ההתנגדות לאלימות שמלווה את המאבקים האידיאולוגיים. מורה הדרך שלה היה מהטמה גנדי.

לעיתים נדמה שאדם המבליג ואינו מגיב באלימות על אלימות הנעשית כלפיו הוא אדם חלש. אדם חזק מחזיר באלימות לאלימות. אולם סו צ'י לימדה את כולנו תורה פשוטה, שכוח אינו מבטא עוצמה, וגמישות אינה מבטאת חולשה. היא הדגימה את דבריה במשל חוט הפלדה ומוט הזכוכית. הראשון איתן וגמיש, השני שביר וקשיח. עוצמת הרוח של האדם והחברה היא זו שמאפשרת לו "לספור עד עשר", להתכופף ולקום וללכת הלאה, בלי לספוג את המידות הרעות שמקנות לו האלימות והכוחנות.

במשך שנים רבות סגדה החברה הישראלית לכוחניות. גם הציונות הדתית רקדה סביב מצביאים כוחניים משל היו "דוד מלך ישראל", חיים וקיימים. בסופו של יום, אותם משיחים הפעילו את עוצמת הכוח הדורסני לצד השני ופגעו בו באותה עוצמה.

האלימות והדורסנות לא יכולים להיות המפתח להישרדות הישראלית בארץ הזו. המידות הרעות הללו משחיתות ושוברות אותנו מבפנים. יש קשר ישיר והדוק בין אלימות במערכת הצבאית לאלימות

במערכת הפוליטית והאזרחית. זו אותה תרבות, המחליפה זירה.

אנו מתקשים להחדיר לעומקה של החברה את הבשורה הטיבטית (שמקורה ביעקב אבינו) שמחנכת לעוצמה לא אלימה. יש חוסר בהירות בהגדרת עוצמה נטולת אלימות. הדימוי הישראלי-מצ'ואיסטי כל כך עמוק בתודעתנו, עד שאיננו מבינים ש"יהדות השרירים" איננה ממקור ישראל. הטענה כאילו "במזרח התיכון מבינים רק כוח" מעולם לא הוכיחה את עצמה.

הקנאות והאלימות הפושה ברחובות מדינת ישראל על כל חלקיה אינה מבשרת אחיזה ואינה מבטיחה שליטה. זוהי חולשה עמוקה האופפת את העם שאינו בוטח בחוסנו הפנימי. עמדת יעקב העומד מול עשו ואומר "אתנהלה לאטי" זוקף את קומתו ומבטיח חיי נצח, במסלול ארוך יותר, אך מלא חיים.