נגיד אכילס

לפני שבועות אחדים הוכתר סטנלי פישר לנגיד הבנק המרכזי המצטיין לשנת 2010. את התואר העניק לו המגזין Euromoney, הנחשב למוביל בעולם בתחום הבנקאות והמימון. רק שהמעמד הזה, מכובד ככל שיהיה, לא ממש מחזיק מים בעולם האמיתי. קחו למשל את אלן גרינספן, נגיד הבנק האמריקאי, שזכה בשורה של תארים מרשימים; הוא נחשב היום לאחד מהאשמים המרכזיים בנפילה של 2008, המשבר הכלכלי החמור במאה השנים האחרונות. כדאי אם כך שלא ניקח ברצינות מוגזמת את הפרסים והפרסום של פישר, כי לטעמי הוא מתנהג פחות כמו נגיד ויותר כמו שחקן פוקר - רק שכל בליינד שהוא שם על השולחן מסתכם בעשרות מיליוני דולרים.

הרומן של פישר עם ישראל החל ב־2005. אז קרא לו ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד בראש הבנק המרכזי, וכשהסכים לעשות כן התפעמה המדינה כולה מהג'נטלמן עם המבטא האמריקאי, הפרופסור מ־MIT שוויתר על תפקיד נשיא סיטיגרופ אינטרנשיונל וסגן יו"ר סיטיגרופ בשביל פרובינציה קטנה וחמה במזרח התיכון. אנשי התקשורת ובכירי הכלכלה פרשו לרגליו שטיח אדום, ומאז ועד היום לא עצרו את התלהבותם. וזה, אם תרצו, שורש הבעיה: אף אחד לא באמת חשב לבקר, לבדוק ולחלוק על תפקודו. וכנראה שאף אחד גם לא קרא את הספר The Chastening, שתיאר את החובבנות שבה התנהלה קרן המטבע הבינלאומית - ופישר בין מנהליה - בזמן המשבר הכלכלי בדרום־מזרח אסיה.

"טוב, קבעתי את הריבית, יש לי איזה חודש חופש"

הנה עובדה מפתיעה: כמו קרן המטבע הבינלאומית, גם בנק ישראל הוא ישות עצמאית שאינה נתונה למרות ממשלתית כלשהי. נגיד הבנק הוא אדון לעצמו, לא חייב בדיווח ולא נתון לפיקוח. ככזה הוא רשאי לעשות בו ככל העולה על רוחו, ובכלל זה לקבוע מה יהיה תפקידו העיקרי של הבנק. במקרה של פישר, הוא אמר עם כניסתו לתפקיד שהפונקציה המרכזית שלו היא שמירה על יעדי האינפלציה - ובמילים פשוטות, לשמור על יציבות המחירים. במילים עוד יותר פשוטות: לגרום לכך שבכל זמן יוכל אותו סכום כסף לקנות סל מוצרים זהה. לא פחות, כי אז כוח הקנייה נחלש; ולא יותר, כי זה מעיד על מגמה של ירידת מחירים.

אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. פישר מעולם לא התרכז בנושא המרכזי כפי שהגדיר אותו, אלא סיפח לעצמו את תחום מטבע החוץ והחליט שהמטלה העיקרית שלו היא להציל את הכלכלה הישראלית מהתחזקות השקל. אל תטעו, מדובר בנושא חשוב וקריטי. כיום מהווה היצוא הישראלי - בין היתר של הייטק, סחורה חקלאית ודוגמניות - כמחצית מתוצר המשק שלנו. רק שאם השקל מתחזק והדולר או היורו נחלשים, היצואן מקבל הרבה פחות שקלים עבור הסחורות והשירותים שהוא מוכר לחו"ל. מצד שני, חברות בינלאומיות שמפעילות בארץ מרכזי פיתוח רואות בכל יום שחולף איך הולך ועולה השכר שהן משלמות לעובד הישראלי, ומעדיפות אלטרנטיבות זולות בהודו ובסין.

כדי למנוע את המשבר המתהווה החליט פישר לחזק את המטבע האמריקאי מול השקל, ובמרץ 2008 הודיע בנק ישראל על מהלך של רכישת דולרים. רק שהנגיד עשה שתי טעויות מטרידות בצעד הזה: ראשית, הוא התעלם מהעובדה שהתערבות בשוק המט"ח מעולם לא נשאה פרי. ההיסטוריה מוכיחה שכל הבנקים המרכזיים שרכשו דולרים לא הצליחו במשימה, ובסופו של דבר המשפיעה הבלעדית על שער הדולר היא המגמה העולמית. שנית, הוא נכנס באמצע משחק היי־סטייקס מול מקצוענים. כנראה שפישר שכח שהוא לא משחק בליגה של הגדולים; הרי לא משנה כמה כסף יש לבנק ישראל, לגופים שמשחקים מולו - בהם בנקים זרים ובתי השקעות בינלאומיים - יש כיסים עמוקים יותר.

הטעויות האלה עלו למדינת ישראל כסף. הרבה כסף: בשל ההתנהלות של פישר בשוק המט"ח מפסיד בנק ישראל כ־250 מיליון שקל בחודש, ובסך הכל שמונה מיליארד שקלים עד כה.

ההתחלה היתה סולידית. בשלב הראשון רכש הבנק דולרים בקצב מתון של 25 מיליון דולר ביום. אבל החודשים חלפו, והפעולות שבוצעו לא סייעו בחיזוק המטבע האמריקאי. במקום להבין שלמהלך הזה אין השפעה, פישר העדיף להכריז שהוא מקפיץ את סך הרכישות ל־100 מיליון דולר ביום. בעיני מזכירה ההכרזה הזאת רגע ספציפי שמכיר כל מהמר בקזינו: הגבלת את עצמך להפסד מקסימלי, אבל נשארו לך עוד כמה שקלים בכיס. במקום לפרוש, דווקא תגדיל את הסכום שאתה מוכן להפסיד.

כלכלנים קוראים לסכום הזה "יתרת המט"ח", ומתכוונים ליעד שמציב בנק ישראל לרכישת דולרים. בתכנון של פישר עמד היעד ההתחלתי על 30 מיליארד דולר, אבל אחרי שנחצה הקו הזה ועדיין לא הושגה ההשפעה המיוחלת על שער המטבע האמריקאי, הנגיד שוב מתח את הגבול ל־40 מיליארד דולר. וכששוב נחצה הגבול, שוב גבהה התקרה - והיא עומדת היום על 70 מיליארד דולר. זה, רבותי, בדיוק דפוס ההתנהגות של מהמר.

על פי ההגדרה המילונית, הימור מוגדר כלקיחת חלק במשחק שבו התוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת. את שוק המט"ח קשה לחזות, ולא משנה עד כמה עמוקה ההבנה שלך בתחום. אינספור פרמטרים גלובליים נכנסים למשוואה - בין היתר הורדת הריבית, קניית אג"ח ונתוני מאקרו של מדינות - ומשתנים בתדירות אדירה. פישר עצמו העיד כי בשוק הזה "יש הרבה מאוד אי ודאות. יש כוחות חזקים יותר מהבנק המרכזי שפועלים בו, ולא נוכל לנצח לעמוד מול כוחות השוק". אוקיי, אז הבנו שהנגיד לא טיפש, אבל כמו כל מהמר הוא סינדל את עצמו: אם היום יודיע בנק ישראל שהוא מפסיק את מסע הרכישות, הדולר צפוי להתרסק מיד. בנוסף לכך זאת תהיה הודאה בהפסד, וכמו שאתם יודעים, אף מהמר לא הפסיד מעולם.

גם בעניין האינפלציה (מהתפקידים החשובים של בנק ישראל, כאמור) לא נחל הנגיד הצלחה יתרה, ולא הצליח לשמור עליה בטווח הרצוי ליותר מפרקי זמן קצרים. המציאות היום היא של שוק נדל"ן משתולל והתייקרות חסרת גבולות של מחירי הפירות, הירקות ושאר מוצרי הצריכה. הנשק של הנגיד במקרה הזה הוא העלאת ריבית, אך הבעיה היא שהפעולה הזאת תהפוך את השקל ליותר אטרקטיבי ותחזק אותו מול הדולר. נדמה שהביטוי "בין הפטיש לסדן" הולם במדויק את מצבו של הנגיד.

המזל של פישר יהיה האסון של מדינת ישראל. אם לא תהיה הפתעה מיוחדת ימשיך השקל במגמת ההתחזקות מול הדולר, ורק אירוע ביטחוני משמעותי ישנה את התמונה. לא בטוח שאז יעניין אותנו במיוחד אם פישר הצליח או לא, אבל בדיוק כמו בקזינו, להצלחה אין שום קשר למהמר עצמו. לכישלון דווקא יש.

• הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance , ומבעלי האתר "שחקן מעו"ף "
  

הכסף החכם

הוא על פרוטליקס

בחודש פברואר צפויה חברת פרוטליקס הישראלית לקבל את אישור ה־FDAהאמריקאי לתרופה שפיתחה למחלת הגושה. בינתיים מרחפות באוויר שמועות על אודות מגעים בין ענקית תרופות בינלאומית לפרוטליקס בדבר רכישה אפשרית, ולאחרונה עברה המניה מרשימת מניות היתר - המניות של החברות הקטנות בבורסה - למדד ת"א 75 היוקרתי. המעבר הזה מגדיל את היצע הקרנות שיכולות לרכוש אותה, והוא חלק ממגמת ההתעוררות סביבה. במקרה שהתרחישים הנ"ל יתממשו, עשויה המניה לזנק בעשרות אחוזים תוך מספר חודשים, ולא פחות חשוב מכך - ללא תלות בביצועי השוק באותה תקופה.

• אין לראות באמור לעיל משום המלצה או ייעוץ מכל סוג. הפועל על פי הכתוב עושה כן על דעת עצמו בלבד