התחייבויות בלתי-מחייבות מוושינגטון

ההמתנה הדרוכה של ראש הממשלה והשרים למכתב מהנשיא אובמה, המפרט את התחייבויות ארה"ב - בתמורה להארכת הקפאת הבנייה היהודית בהתנחלויות מעוררת תהיות לגבי הבנתם את משמעות ואמינות המכתב.

לדוגמה, הסכם הגנה עם טייוואן נחתם ב-1954 על-ידי הנשיא אייזנהאואר אך בוטל ב-1979 על-ידי הנשיא קרטר. ב-1957 נסוגה ישראל מסיני תמורת התחייבות נשיאותית של אייזנהאואר לשלוח צבא אמריקני לעזרת ישראל אם מצרים תפלוש לסיני. ב-1967 פלשה מצרים לסיני, אך הנשיא ג'ונסון התנער ממחויבות קודמו.

ב-1975 שלח הנשיא פורד מכתב לראש הממשלה רבין - בתמורה לנסיגה בסיני - ובו ציין "שארה"ב תעניק משקל כבד לעמדת ישראל שכל הסכם שלום עם סוריה יהיה מבוסס על הישארות ישראל ברמת הגולן". אבל, ב-1979 הבהיר קרטר שהמכתב לא מחייב אותו. ב-1982 התחייב הנשיא רייגן שמטוסי אפ-15 שנמכרו לסעודיה לא יוצבו בבסיס חיל האוויר בטאבוק, דרומית לאילת. אבל, ב-2003 הם הוצבו בטאבוק באישור הנשיא בוש.

ב-1991 הבטיח הנשיא בוש לראש הממשלה שמיר - בתמורה להסכמת ישראל להבליג על מתקפת טילים צפויה מעיראק - לשקול בחיוב הענקת ערבויות להלוואות בסך 10 מיליארד דולרים ולייעד 30% מההפצצות במערב עיראק לחיסול משגרי טילי ה"סקאד". ישראל הבליגה, אך רק 3% מההפצצות יועדו לחיסול המשגרים, אף משגר לא חוסל ובוש מנע משמיר את הערבויות להלוואות . ב-2000 הבטיח הנשיא קלינטון 800 מיליון דולרים למימון הנסיגה מלבנון. ישראל נסוגה, אך המימון לא הגיע עד היום.

בניגוד לדעה המקובלת בירושלים, נשיא אמריקני אינו כל-יכול והקונגרס יכול להעניק לישראל את מבוקשה. נשיא אמריקני אינו "הממשל", אלא שליש "ממשל" ושקול בעוצמתו לשליש נוסף, שני בתי הקונגרס. נשיא אינו ראש המפלגה, אינו קובע את רשימת המועמדים לקונגרס, אינו קובע מי יהיו מנהיגי הקונגרס, אינו קובע אלו חוקים ידונו בקונגרס ומוגבל על-ידי מערכת איזונים וריסונים ועל-ידי הפרדה מוחלטת בינו לבין הקונגרס.

הקונגרס עשוי לשנות את התמונה

הקונגרס - ולא הנשיא - סיים את המעורבות הצבאית האמריקאית בוייטנאם, לאוס, קמבודיה, אנגולה וניקרגואה, הביא ליציאת היהודים מברית המועצות על-ידי "תיקון ג'קסון-ואניק", קיצץ את סיוע החוץ לטורקיה, האיץ את נפילת המשטר הלבן בדרום אפריקה ומעכב עד היום את אשרור ההסכם לצמצום ניסויים גרעיניים שנחתם על-ידי קלינטון ב-1999.

ב-1990 סיכל הקונגרס את ניסיון הנשיא בוש לקצץ 5% מסיוע החוץ לישראל. ב-1991 כפה הקונגרס על בוש העברת מערכות נשק בשווי 700 מיליון דולרים ומענק חרום בסך 650 מיליון דולרים לישראל, את הגברת שיתוף הפעולה עם ישראל במלחמה בטרור ואת שדרוג מתקני נמל חיפה לצרכי הצי ה-6.

לפי החוקה האמריקנית, הקונגרס הוא שותף בעיצוב מדיניות חוץ וביטחון ומופקד על התחיקה. השפעת הקונגרס נוסקת בעתות משבר כלכלי (היום) והשפעת הנשיא נוסקת בעתות משבר ביטחוני. תוחלת החיים הפוליטיים של מנהיגי הקונגרס ארוכה יותר מתוחלת

 החיים הפוליטיים של נשיאים. ב-1995 וב-1999התכוון הקונגרס להורות לנשיא להעתיק את שגרירות ארה"ב לירושלים, אך ראשי ממשלת ישראל פעלו לסירוס התחיקה.

באוקטובר 1998 - לפני כינוס "וועידת וואיי" - הבהירו מנהיגי הדמוקרטים בקונגרס לנשיא קלינטון שלא יניחו ללחוץ על ישראל, אך ראש הממשלה הישראלי איגף אותם משמאל. הקונגרס - "בעל המאה" בוושינגטון - יכול ליזום, להשעות, לשנות, לבטל ולכפות מדיניות על הנשיא. הקונגרס יכול להורות לנשיא להטיל וטו באו"ם ולספק לישראל מערכות ביטחוניות חיוניות. האם ממשלת ישראל תלמד מההיסטוריה על-ידי חזרה על או הימנעות משגיאות קריטיות?

יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה: יוזמה ישראלית-אמריקנית"