נשים, זכותכן לטבול!
בלנית שמבקשת תעודת זהות כדי לוודא שלפניה אישה נשואה, אחרת שדורשת לבדוק קודם את העור הקשה ברגליים. רבקה לוביץ' מזכירה לכולכן שהמקווה הוא לא ביתה הפרטי של הבלנית או הרבנות, ואין זכות למנוע טבילה ממי שמבקשת זאת
"פעם בחודש אני עוטה על עצמי שביס והולכת לטבול במקווה טהרה", כך שחה לי רונית (שם בדוי) בשיחה טלפונית.
"אבל למה את צריכה לשים כיסוי ראש?", תהיתי, "הרי יש מספיק נשים נשואות שטובלות במקווה אך לא מכסות את ראשן".
"אני נראית מאד צעירה", הסבירה רונית. "בפעם הראשונה שהלכתי למקווה הבלנית מיד עלתה על זה שאני רווקה. היא חשבה שאני מרגלת מטעם הרבנות ושבאתי לבדוק אם היא מאפשרת לרווקות לטבול. כשהודיתי שאני אכן רווקה היא פשוט לא נתנה לי לטבול".
"ולמה בעצם את מתעקשת לטבול"? חקרתי את רונית.
"יש לי חבר ואנחנו חיים יחד", הסבירה רונית במתינות. "למדתי הלכות נידה, ואין בכוונתי לקיים יחסים כשאני לא בטהרה".
רונית היא לא היחידה שמבקשת לטבול בעודה רווקה. לפני מספר חודשים התקשרה אסנת (שם בדוי) וביקשה את עזרתי. "רב מקובל אמר לי לטבול במקווה מזמן לזמן. הוא אמר שזה יועיל למצוקות הנפשיות שבהן אני שרויה. אבל הבלנית לא מאפשרת לי לטבול. אולי את יכולה לדבר עם הבלנית שתתן לי לטבול?". תהיתי באוזניה: "אני לא מבינה, רב אמר לך לטבול והבלנית לא מרשה לך?!"
איסור תורה או חכמים?
אין לי עמדה ברורה בשאלה אם עדיף לקיים יחסי אישות ללא טבילה לפני הנישואין ובכך לעבור על איסור דאורייתא, או לעבור על תקנת חכמים האוסרת טבילת רווקות. אני משאירה את השאלה הזאת לרבנים. אין לי גם עמדה ברורה בשאלה כיצד להגיב כשבחורה בגיל תיכון מודיעה להוריה שהיא מקיימת חיי אישות עם חבר. ואין לי גם עמדה ברורה בשאלה כיצד להתייחס לכך שרב מנסה לטפל בבעיות נפשיות של בחורה דרך טבילות במקווה (אגב, שמעתי אפילו על רב שהורה למישהי עם בעיות גב לטבול 40 טבילות במקווה). אבל יש לי עמדה ברורה בשאלת התנהלות המקוואות.
המקווה הוא משירותי הדת הניתנים במדינת ישראל. המקווה הוא לא ביתה הפרטי של הבלנית או של הרבנות הראשית. אין זכות לבלנית למנוע טבילה ממי שמבקשת לטבול. כמו שלא עולה על הדעת למנוע טבילה של אישה שלא שמרה על הבדיקות כדת וכדין (ויש כאלה), ולא עולה על הדעת למנוע טבילה ממי שנוהגת לעשות הפסק אחרי ארבעה ימים ולא חמישה (ויש כאלה), ולא עולה על הדעת למנוע טבילה ממי שמדלגת על שבעה ימי נקיים (ויש כאלה) - כך לא עולה על הדעת שהבלנית תחליט בעצמה שהיא מונעת טבילת רווקות.
אבל הרבנות הראשית סבורה אחרת. על פי מה שדווחתי, יש כבר לפחות עיר אחת שבה דורשים מנשים להראות תעודת זהות במקווה כדי לוודא שהן אכן נשואות, מאחר שנודע ש"מסתובבת כאן בחורה שאינה נשואה שמנסה לטבול פעם בחודש". הסמקתי כששמעתי מפי בחורה חילונית שהיא התבקשה להראות תעודת זהות במקווה על מנת למנוע את המצב שבחורה אחרת תטבול במקומה לפני הנישואין. לאן הגענו?
מה מעניין את הבלנית העור הקשה?
המצב הזה הוא המשך להצקות הרגילות שרובנו מכירות היטב ושותקות עליהן. מדובר במיוחד על המקוואות בערים הגדולות. רוב הבלניות דורשות שהטובלת תפשוט ידיים ותראה להן את הציפורניים, תרים רגל אחר רגל על מנת לאפשר לבלנית לגעת בהן ולוודא שאין עור קשה בכפות רגליהן, ותעמוד בעירום על מנת לאפשר לבלנית לבחון בעיניה את גופה ולוודא שאין עליה שערות שנשרו. לא כל אחת אוהבת את זה (אנדרסטייטמנט). ממתי זה עניינה של הבלנית אם יש לי עור קשה על הרגל? אולי קיבלתי היתר לטבול עם עור קשה על הרגל? ואם לא קיבלתי היתר...?ממעט ניסיוני, המצב בישובים הקטנים הוא שונה לגמרי. והסיבות לכך ברורות. בישובים רבים אישה טובלת עם חברה, וידוע לי אפילו על יישובים בהם נשים נוהגות לטבול לבדן, רחמנא ליצלן!
דינה (שם בדוי) שלחה לי באימייל וסיפרה שבמקווה שהיא טובלת באחת הערים המרכזיות בארץ היא נתקלת בחוסר רגישות, חוסר פרטיות, הצקות, וחיטוט בגופה. עקב מה שהיה עבור דינה בלתי נסבל היא הודיעה לבלנית שמעתה היא תטבול לבד או לא תטבול בכלל. בדיעבד, היא אף קיבלה רשות מרב העיר (שהינו חרדי, ושמו שמור במערכת) לטבול ללא נוכחות בלנית. ובכל זאת, טוענת דינה, "עושים לי פרצופים במקווה".
נשים טובלות, אנא עמדו על זכויותיכן לשירות, לכבוד, לדיסקרטיות, לפרטיות ובעיקר - לטבילה בכל מקרה. עמדו על זכותכן לטבול גם בלי להראות תעודה מזהה או הוכחה אחרת לכך שאתן רשאיות על פי הלכה זו או אחרת לטבול. כך, מפי מי שנכנעה במשך כל השנים לכל גחמה של כל בלנית באינספור מקוואות ברחבי הארץ.
לפנייה לכתב/ת 
