האם זו מדינת "ישראל"?
השם "יעקב" מבטא את התלותיות בעקב עשו, והשם "ישראל" את תהליך העצמאות והיכולת להתמודד ולנצח. מול הדרישה להקפאה צריך לבחור - האם אנו מדינת יעקב או מדינת ישראל
שני השמות שמקבל האב השלישי מבטאים גיל, רקע ,נסיבות ומצב אישי שונה.
את השם "יעקב" מקבל יעקב אבינו מיד לאחר הלידה. הסיבה לשם הזה דווקא כתובה בפירוש בפרשה: "...ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב". האחיזה בעקב, ההליכה בעקבות, התלותיות הזו באח התאום - היא הסיבה לשם יעקב.
מאותו מעמד שבו ניתן ליעקב שמו, יחלפו שנים רבות, קשות ומורכבות, עד אשר יוחלף שמו לישראל. יעקב יברח מביתו, יצטרך לשרוד מול חבורות השונאים והרמאים בבית לבן, ולהיאבק במשך הלילה עם המלאך. רק עמידתו בכל זאת תזכה אותו בשם "ישראל", כשהנימוק שמספק המלאך האנונימי שנאבק איתו הוא :"ויאמר - לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל. כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
כך גם בסוף הפרשה יחזור הקב"ה שוב על הדברים: "לא יקרא עוד שמך יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל". הנימוק לשם ישראל כתוב בפירוש - "כי שרית" - נלחמת, התמודדת בגבורה, גילית אומץ וכוחות גדולים - ולכן אתה ראוי לשם ישראל. בשם ישראל יש הכול - שר, שררה, ישר, אל, ועוד כהנה וכהנה צירופים ורמזים.
באופן פשוט ניתן לומר שהשם יעקב מבטא את התלותיות בעקב עשו, והשם ישראל מבטא את תהליך העצמאות, הבגרות, והיכולת להתמודד, להילחם בגבורה ולנצח.
מאז ששונה שמו של יעקב ועד ימינו - השם הוא ישראל. כך גם שמה של המדינה - לא מדינת יעקב אלא ישראל. עצמאות אין פירושה רק חגיגות, זיקוקים ותהלוכות. עצמאות אמיתית פירושה קבלת האחריות לניהול החיים באופן עצמאי, ללא תלות בעשו כזה או אחר, או בגורם זה או אחר. עצמאות פירושה הנכונות להיות ריבון וחופשי, גם אם יש צורך לשלם מחיר עצמאות היא היכולת לעמוד איתן ולומר - אינני עבד יותר. אינני נתון למרותם של אחרים. אינני יותר יעקב אלא ישראל.
לאורך ההיסטוריה היהודית מנהיגים רבים עמדו בפני הדילמה הזו של להיות יעקב או ישראל. לרבים מהם היה נוח להיות יעקב. להיות תלויים בעקבם של אחרים, להטיל את האחריות על כתפי האדון. מולם עמדו מנהיגים מסוג אחר. כאלו שהיו מוכנים להיות מעטים מול רבים, לגלות חזון ומנהיגות, להגביה ראות, להיאבק ולהילחם, לשלם מחיר עבור העצמאות, עבור החירות, עבור הזכות להיקרא ישראל.
יעקב או ישראל?
ברגע ההיסטורי בה' באייר תש"ח, קיבל והוביל דוד בן גוריון את ההחלטה לשוב ולהיקרא ישראל לאחר 2000 שנות יעקב גלותיות. מול דעת קהל עוינת מבית ומחוץ, מול המעצמות ומול הנתונים הצבאיים, הדמוגראפיים, הגיאוגרפיים, הצבאיים והמדיניים, ניצב דוד בן גוריון והכריז על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל'.מאז לא פסקה מלחמת העצמאות ולו לרגע. עדיין לא זכינו לעלות השחר. עדיין לא זכינו לסיום המאבק ולהכרעתו.
וכאז גם היום - הבחירה בידינו האם להיות יעקב או ישראל. האם להמשיך ולאחוז בעקביו של האח או הדוד הגדול מעבר לים, ולהיות נתונים ללחציו, גחמותיו, אינטרסיו, והקפאותיו, או להיות נכונים להיאבק על עצמאותנו וריבונותנו ולהיות ראויים להיקרא בשם ישראל.
בידינו הבחירה האם המילים "להיות עם חופשי בארצנו" אכן מבטאות מציאות של עם חופשי באמת, או שמא למילים אלו אין שום כיסוי, ואין בהם אלא להעלות חיוך של גיחוך על שפתותיהם של מלכים ונשיאים מעבר לים.
מדינת ישראל ובני ישראל נדרשים להחליט מה הם באמת. האם הם יעקב תלותי, מתכופף, גלותי ומתרפס, שתמיד יש לו את ההסבר לנמיכות הקומה ולהתרפסות, שתמיד יכול להצדיק את חוסר עצמאותו האמיתית בכל מיני סלי הטבות וסלי הסברים ותירוצים, או שלאחר כל כך הרבה שנות יעקב של גירושים והשפלה, הגיע העת להיאבק על הזכות לשאת בגאון את השם ישראל.
למי להאמין?
המשאים ומתנים המתנהלים עכשיו אינם רק על רקע פוליטי כזה או אחר, או על סחר מכר כזה או אחר. הנושא עכשיו איננו טקטיקה פוליטית, אלא מלחמה על כל הקופה. תוצאות המלחמה הזו יכריעו האם כאן בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות להיות עם חופשי בארצנו, או שמא חלילה כאן בארץ חמדת אבות אין אנו אלא סרח עודף וגרורה שולית של זה שסבור שהוא אדוני הארץ, הממליך מלכים, ומכפיף מנהיגים.הקרב הזה איננו על עוד שלושה חודשים. זהו קרב על עצם הזכות להיקרא ישראל, על עצם קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון, על עצם הריבונות והעצמאות. כבר אלפי שנים יהודים נאיבים מאמינים להבטחות שונות של "רק שלושה חודשים". זה זמן ההכרעה - האם נאבקים עם המלאך על הזכות להיקרא ישראל, או שמוכנים לאחוז בעקבו, לצחצח את נעליו, ולרקוד לפי חלילו.
אחרי קבלת השם "ישראל", מקבל ישראל הבטחה אלוקית - "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ". קו ישר מחבר בין הזכות להיקרא ישראל לבין התגמול וההבטחה על הארץ. השאלה היחידה היא להבטחתו של מי להאמין - לזו של בורא עולם, או לזו של זה שאפילו בני עמו שלו כבר לא מאמינים יותר לו ובו, כפי שהדברים התגלו בבחירות אמצע הקדנציה.
לפנייה לכתב/ת 
