בת זוגו של קליין: הוא מאושר ורוצה להמשיך בחייו
ב-3 השנים שבהן היה כלוא הקצין הישראלי ברוסיה לא נפגשה איתו מיכל בר, ובטלפון הם שוחחו רק פעם אחת. הערב דיברה איתו לקראת ההתאחדות עמו הלילה בנתב"ג, וסיפרה ל-ynet: "הוא חוזר עליז ועם הרבה ארגיה, זו תחושה ענקית של הקלה"
בת זוגו של קליין, שאמור לנחות בישראל לקראת חצות, אמרה כי שמעה על שחרורו המתהווה כבר אתמול, אך לא הרשתה לעצמה להשתכנע שמדובר בסוף הסיפור עד שקליין שוחרר בפועל. "אפשר לנשום לרווחה", אמרה הערב בהקלה, "דיברתי איתו לפני כשעתיים כשהוא היה במונית לשדה התעופה, והוא נשמע לי מאושר ושמח".
קליין שוחרר אחרי יותר משלוש שנים שבהן הוחזק במעצר במוסקבה. הוא נעצר בנמל התעופה של הבירה הרוסית באוגוסט 2007, אחרי שקולומביה הוציאה נגדו צו מעצר בינלאומי. המדינה הדרום-אמריקנית הוציאה נגדו את הצו, אחרי שנידון בה ל-11 שנות מאסר בגין מתן ייעוץ צבאי והכשרת ארגון טרור מקומי, שפעל בשם ברוני הסמים בעיר מדיין נגד כוחות הממשלה בשנות ה-80 וה-90.
מאז מעצרו הוחזק קליין במוסקבה, ובני משפחתו פעלו למנוע את הסגרתו בטענה כי הסגרה כזו - פירושה מוות. אחרי שבית המשפט העליון ברוסיה פסק כי קליין בר-הסגרה, הפך בית הדין האירופי בשטרסבורג את ההחלטה, והורה למנוע את הסגרת קליין. שופטי בית הדין האירופי הסבירו כי אנשים שנעצרים בקולומביה בגין עבירות כמו אלה המיוחסות לקליין - מעונים באופן קשה.
"הרוסים מרחו, הוא לא ויתר לרגע"
בר סיפרה כי השניים טרם ערכו תוכניות לימיו הראשונים בארץ, אך לדבריה, "הוא חוזר עליז, עם הרבה כוח ואנרגיות להמשיך בחייו. ברור שהיו לו שם רגעים קשים, אבל הוא לא נשמע בטראומה. הוא נלחם שם, ולאורך כל הדרך האמין בחפותו. אם הוא לא היה נלחם, ובמקום זאת היה מסכים להסגרה, הוא היה יושב עוד בכלא על דברים שלא עשה".לאורך כל שנות מעצרו ברוסיה לא נפגשה מיכל בר עם קליין, ובטלפון היא שוחחה עמו רק פעם אחת. "התקשורת בינינו הייתה בעיקר בדואר האלקטרוני לאורך כל המאבק. במאי 2008, כשבית השפט העליון ברוסיה פסק שהוא יוסגר לקולומביה, זה היה סיוט, אבל הוא לא ויתר לרגע".
קליין סיפרה כי גם באפריל האחרון, כשבית הדין האירופי בשטרסבורג קבע כי אין להסגיר את קליין לקולומביה, חשבו בני משפחתו שהעניין מסתיים, אך אז ערערו הרוסים על ההחלטה - וקרובי הישראלי נקלעו שוב למערבולת. "גם אז חשבנו שהנה, זה סוף הסיפור, אבל הרוסים מרחו שוב את השחרור שלו". לפני חודש, כשנדחה הערעור, נפתח מבחינתה הצוהר לתקווה אמיתית. כעת, היא אומרת, דבר אחד חשוב מכל: "יאיר רוצה מאוד להמשיך הלאה בחייו".
לפנייה לכתב/ת 
