הרפתקה קרירה באמצע הקיץ

נקודת מוצא וסיום: צומת שמשון. אורך המסלול: כקילומטר. משך הטיול: משעתיים וחצי עד חצי יום. מפה: מומלץ, אבל לא הכרחי. להצטייד במפת סימון שבילים מספר 9 - "מבואות ירושלים"

עומס החום הכבד של סוף השבוע לא ממש מעודד לצאת החוצה ולטייל. האופציות נראות לכאורה די עגומות. כמה שעות אפשר לרבוץ על שפת הים, בין ההמונים המיוזעים, בלי להפוך למדוזה? ואם יתמזל מזלכם ותמצאו צימר פנוי בצפון, הרי גם מחוצה לו השמש ממשיכה לעבוד. ומצד שני, אחרי שבוע תחת מזגן שעובד בפול ווליום, דווקא שבשבת ייתפס לנו הצוואר ממכת קור?
הפיתרון האולטימטיבי הוא לחפש סביבה קרירה יחסית, רצוי מרתקת, לא כרוכה בהליכה למרחקים. בקיצור – מערה.
מערות מרתקות יש במדבר יהודה. תהיה זו טעות להגיע אליהן במזג אויר קטלני שכזה. אבל גם כל האזור שבין בית גוברין לירושלים משופע בלא מעט מערות. בחלקן חיו אנשים מתקופת מלכי יהודה ועד תקופת הרומאים והמערות שימשו להם למסתור, לאכסון ציוד ומזון, כמכלאות צאן וגם למגוריהם האישיים. זה אחד הדברים המרתקים בביקור במערה – אפשר לדמיין איך חיו כאן פעם אנשים אחרים, אלה שחצבו את המערה.
המערות המפורסמות באזור הן מערות בית גוברין, מערות הנטיפים ומערת התאומים. אנחנו מציעים הפעם לבקר במערות לוזיות, שהן לא פחות מרתקות, הגישה אליהן קלה, לא צריך לשלם דמי כניסה ואפשר לבלות בהן בין שעה לחצי יום במעבה האדמה. בקיצור - שילוב מנצח של קרירות עם טעם של הרפתקה.
כאן המקום למילת אזהרה הכרחית: מערות לוזיות הן רחבות, לא צריך לזחול בהן ואין בהן סכנה, אבל למרות זאת - מי שהינו קלסטרופובי באופן קיצוני, אולי עדיף שיישאר בבית מתחת למזגן. עניין נוסף וחשוב אף יותר – ילדים נדלקים על מקומות כאלה. הם רצים קדימה, הם יכולים לגלות מחילה ולהיעלם בתוכה, או לצאת מטווח הראיה שלכם גם במערה גדולה שקיר חוסם את שדה הראיה בתוכה. הם לא ילכו לאיבוד, המקום לא גדול, הכל קרוב, אף על פי כן, הם עלולים לגרום דפיקות לב להוריהם ולעצמם עד שיימצאו. רצוי, לכן, לדאוג שיהיו צמודים.
איך מגיעים? נקודת המוצא היא צומת שמשון, עם הכביש הישן רמלה–ירושלים, קרוב לבית שמש. בצומת שמשון פונים ימינה (לבאים מת"א) ונוסעים כעשרה קילומטרים דרומה, לכיוון בית שמש ובית גוברין. אחרי שעוברים את בית שמש ואת מושב זכריה, מגיעים לצומת: ישר לבית גוברין, שמאלה לגבעת ישעיהו, ימינה לליאון ולוזית. פונים ימינה, על כביש 353, בכביש שעובר בין משוכות צבר, חורבות של כפרים ערביים שנהרסו, עוד ארבעה קילומטרים על הכביש הזה, מגיעים אל מול השער של מושב עגור. הכביש מתעקל חדות שמאלה, ממשיכים איתו ארבעה קילומטרים נוספים ומגיעים לכביש הגישה למושב לוזית. ממולו, משמאל לדרך, תחנת הסעה, וממנה פונה שמאלה דרך עפר טובה, מסומנת בסימון שבילים כחול. עוד כקילומטר על דרך העפר, ומגיעים למשטח רחב שלידו "צפרדע" ירוקה לאיסוף אשפה. תתייחסו למשטח הזה כאל מגרש חניה. הגענו.
שביל מסומן כחול לוקח אתכם שמאלה ממגרש החניה. הצימוק של המסלול נמצא ממש מולו, מימין, שימרו אותו לסוף. אם תלכו על השביל הכחול תיכנסו לאזור של בוסתנים נטושים, תעברו מעל מכתש רחב ועמוק, מעין אמפיתיאטרון טבעי ועגול, ואחריו תגיעו למערת קולומבריום יפהפיה: עשרות כוכים קטנים חצובים בסלע גירי בדיוק סימטרי. לא בטוח שהמערה שימשה, כפי שמקובל לחשוב, כשובך ענק של יונים, יתכן ושימשה לאכסון כדי האפר של המתים, בני הישוב שהיה כאן. שביל היורד מן הקולומבריום יוביל אתכם למערה רחבה נוספת, בה מספר כוכי קבורה גדולים יותר בגודל אדם. בדרך חזרה, אחרי שתטיילו בין עצי החרוב, האלונים והזיתים הצומחים בר בשטח (ולא תתקשו למצוא זולה נחמדה לעצמכם כאן), רדו למערכת המערות שמשמאל לשביל המסומן בכחול, ממש סמוך למגרש החניה. כאן יש מערכת של מערות פעמון רחבות, גובהן שלושה עד חמישה מטרים, אולם יוצא מתוך אולם. קריר ומוצל שם ועל הקירות תוכלו להבחין בצלבים ועיטורים גיאומטריים שנחקקו כאן על הקירות למעלה מ 1500 שנה, כנראה. הקטע הזה הוא חוויה של ממש; אתם בתוך עולם נסתר, מטרים ספורים תחת האדמה. הרכב שלכם אמנם חונה לא רחוק, אבל לשעה קלה אתם לגמרי באווירה ובתקופה אחרת.
חוזרים בדרך בה הגעתם, אבל אפשר – וכדאי – לגוון אותה. בדרך חזרה, כקילומטר לפני המפגש המחודש עם כביש 38, תראו שלט כתום המפנה אתכם שמאלה מהכביש לפארק בריטניה. כדאי לפנות – הפארק גדול ומטופח, דרכי העפר כבושות וראויות לכל רכב, יש בו הרבה צל, פינות לפיקניק הכוללות שולחנות וספסלים, וגם מתקני שעשועים להנאת הילדים. נחמד לסגור כאן את היום בפיקניק ולא תתקשו למצוא פינה פרטית בהחלט.
אם תמשיכו על דרך העפר, אחרי כשני קילומטרים תגיעו להצטלבות שבילים. על השלט שיפנה אתכם שמאלה כתוב 'תל עזקה'. סעו בעקבותיו והוא יוביל אתכם אל דרך כבושה ונוחה, שתביא אתכם למגרש חניה למרגלות התל הזה. שביל תלול וקצר מאד (רק כמה עשרות מטרים), מוביל לפסגתו. כדאי לטפס: התל הוא במה סלעית גבוהה, בקצה שני עצי שקד, ביניהם ספסל, לשבת וליהנות מהרוח ומהתצפית המדהימה – רואים את כל עמק האלה, את עמק איילון, את הרי חברון, ביום בהיר אפשר לראות משם את תל אביב. תחת התל הזה התחולל הקרב בין דוד וגולית, ישראל והפלישתים, כתוב בתנ"ך, "חנו בין שכה ועזקה".
חוזרים בדרך שהביאה אתכם אל התל, פונים ימינה בהצטלבות השבילים הקרובה, אחרי כקילומטר מגיעים לכביש 383 ימינה, והוא מחזיר אתכם לכביש 38, משם, שמאלה, חזרה לצומת שמשון, נקודת המוצא של המסלול.

דברים שכדאי לדעת:

מושגי יסוד:
תל עזקה. עזקה מוזכרת לראשונה במקרא בעת כיבוש הארץ על ידי יהושע. עד לכאן הגיע ברדיפתו אחרי מלכי האמורי. מאוחר יותר היה אחד מערי המבצר שהגן על שטחי הספר של נחלת שבט יהודה. סנחריב צר עליו בתקופת חזקיהו ונפילתו בידיו האיצה את כיבוש הממלכה על ידו. בסוף המאה הקודמת נחפר התל על ידי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל.
מערת קולומבריום. קולמבריום בלטינית פירושו שובך יונים. זה הכינוי למערות שחצובים בהם כוכים קטנים ומסודרים. כמוהן יש בישראל, במצרים ובכל רחבי אגן הים התיכון. שימשו כמערות לשמירת אפר מתים או לגידול יונים לצורכי פולחן.
מערת פעמון. על שום המבנה שלה; רחב בקרקעית. הולך וצר כלפי מעלה.
מקומות לאכול:
מסעדת "קלע דוד", בצומת ליאון-גבעת ישעיהו, בלב הכרמים, משמאל לכביש מספר 38. אוכל עם השראה איטלקית, אופי יאפי ומחירים בהתאם. בשבתות מפוצץ והשרות איטי למדי. במקום יש בוטיק יקב קטן ומוכרים גם שמן זית מייצור עצמי. טלפון: 9994848 - 02.
"מצפה משואה". מסעדה ביתית קטנה ונעימה בראש מצפה משואה, מתחת למגדל תצפית בלב יערות אורן. יש שילוט ברור על כביש מספר 38. תפריט ים תיכוני ודגים בצמחי תיבול על גחלים. סגור בשבת. טלפון: 99912464 – 02.