לא כולנו עבריינים עם תעודות

לפני יומיים פשטה המשטרה על כוללים מסוימים, החברים בעמותה מסוימת מאוד. נאספו מכונות זיוף ותעודות זהות פיקטיביות. וגם טפסים על גבי טפסים, שלמעט המוחות הקרימינליים שעומדים מאחורי התעשייה הזאת, איש לא מוצא בהם יד ורגל. כל אלו נערמו והוחרמו. ובעוד אברכי הכולל "האמיתיים" ישבו בפרונט וליבנו סוגיות בגמרא, בחדר האחורי, כמו בכל מאפיה המכבדת עצמה, ישב "הסנדק" הירושלמי ובני משפחתו, ותחת מעטה של צנעה וחשאיות גלגלו שם את המיליונים.

ועם הקפה הראשון, התעוררנו כולנו לעידן חדש של "חרדים זייפנים". לא משנה העובדה שמדובר בשישה אנשים בשוליים הקוצניים המזדקרים לפני המחנה. גם הרב אלישיב, שבדרך כלל שומר על פאסון רבני-דיפלומטי, עבר למתקפה חריפה שאין כדוגמתה וכינה אותם "רודפים". וכל זה לא הועיל - הכתם מעל המגזר כולו לא יימחק  בעד שום הון אקונומיקה שבעולם. היום, החרדים הם שוב פושעים.

מזה זמן מה גבול "האחריות הפלילית" במדינת ישראל מתרחב באורח פלא, במיוחד כשמדובר בחרדי עבריין. בית המשפט מרשיע פושע כזה או אחר, אבל בבית דין שדה של הציבור הישראלי - כל החרדים אשמים. ויחד עם הפושע התורן, כולנו יושבים על הספסל שם לצדו. השכנים, הקהילה, העיר כולה. שישה אנשים יחטאו, וכל המגזר ישלם את המחיר.

הפושעים החרדים, ממש כמו האחרים, מנסים להצדיק את מעשיהם באצטלה כזאת או אחרת. מה, אף פעם לא שמענו תירוצים מחוכמים של עבריינים? הנה טוני סופרנו, קתולי. מה הצופים לא תוהים אם הוא לא מכיר את "לא תגנוב"? ברור כשמש שבשעה שדרכו הנלוזה של אדם מתנגשת עם הערכים שעליהם חונך, הוא יימצא דרכים יצירתיות להמעיט בחשיבות המעשה ולנקות את מצפונו. רק חבל שאגדות "האחים העבריינים" משמשים עתה ככלי ניגוח מול מגזר שלם.

לא במקרה, "נוהל שכן" המגוחך הזה לא היה בתוקף כשהאם ההיא מרעננה החליטה להרוג את בנותיה. שאר אמהות העיר "זוכות" עדיין להתהלך ברחובותיה מבלי להפוך ל"רוצחות בפוטנציה". גם קציני המשטרה אחרי הפוליגרף ההוא לא הפכו באחת לחבורת תוקפים מתחום עבריינות המין. אלופי צה"ל לשעבר לא עוסקים בזמנם החופשי באימון כנופיות סמים, ואוהדי הכדורסל לא מבלים בהפקדות בבנקי הימורים מאולתרים. הנהגים כולם לא שמים רגל על הגז ובורחים מתאונה שהתרחשה ואפשר עוד להמשיך, הרשימה ארוכה.

לפעמים נמאס

מדורי הפלילים מוצפים מדי יום בשפע חומר "איכותי" על מגוון יישובים, עדות ומגזרים. אך כשהעבריין המדובר הוא חובש כיפה, ההתלהמות מתחילה. ובמה שלא יואשם הפושע התורן, כולנו

איתו. וכל חרדי - אחת דינו לשבת עמו, תדמיתית לפחות, בתא המעצר.

לפעמים, כמו היום לדוגמה, מרגיש הדוס המצוי שזה יותר מדי. הוא "מתמרד". מסרב לחיות את חייו בישראל תחת הצטדקויות ומגננה. הוא לא מעוניין להצמיד את תלוש המשכורת שלו לדש הבגד, לטובת הסקרנים. או לפנות בתחינה נרגשת לרשות המסים שתבוא לביקורת וחאלס הלחשושים. נגמרו ההתנצלויות בפינת הקפה במשרד, על כך שהוא לא מתמצא בתיחמון משרד החינוך ושאין לו שמץ של מושג איך מדפיסים תעודות זהות. הוא מסרב להדביק על עצמו את תווית העבריין לטובת עליהום הציבורי וריח הדם. הוא גמר להתנצל על כך שהחרדי הממוצע הוא רק חרדי, ולא "עברין עם תעודות".