התחתנת אזרחי? עוד תחכי לגט

כשאפרת (שם בדוי) ובן זוגה התחתנו הם בחרו שלא לקיים חופה וקידושין כדת משה וישראל, אלא טקס אזרחי שאחריו ביקשו להירשם במשרד הפנים כנשואים. רוב הציבור אינו מודע לכך שמי שנישא בנישואין אזרחיים מוכרח להגיע לפתחו של בית הדין הרבני אם ירצה להתגרש (כשהצדדים יהודים). ואם הם היו חכמים במיוחד ואכן ביררו זאת קודם לכן, הם בוודאי חשבו שתהליך הגירושין יהיה קל יותר. ככה זה אמור להיות.

אבל אפרת פרודה מבן זוגה כבר שנתיים ועדיין לא רואה סוף לסיפורה. בדיון הראשון בבית הדין הרבני שטחה אפרת טענות על אלימות פיזית, ואף הוצג בפני בית הדין צו הרחקה מן הבית שהוצא כלפי הגבר. בית הדין קבע בהחלטתו מאותו היום כי "על הצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם".

לאחר שלא ציית הבעל לפסק הדין, קבעו הדיינים בהחלטה נוספת כי "הבעל חייב לגרש את אשתו". אין זה מפתיע שאפרת קיבלה פסק דין המחייב את בעלה בגט לאחר זמן כה קצר, בעוד שנשים אחרות מייחלות לפסק דין כזה שנים רבות. הסיבה לכך היא שהשניים נישאו בנישואין אזרחיים והדיינים לא חוששים במקרה כזה ל"גט מעושה".

לאחר שסירב הבעל לקיים את פסק הדין ולתת גט לאשתו, ואף הצהיר כי לעולם לא ישחררה בגט, הציע בית הדין לאישה שתבקש להטיל על בעלה סנקציות, כגון שלילת רישיון נהיגה ומאסר.

כדאי לדעת: בשנת 2003 התייחס בית הדין הגדול לנושא התרת נישואין אזרחיים בפסק דין תקדימי, שניתן בעקבות פנייתו של השופט אהרון ברק (פורסם ב"הדין והדיין" גיליון 5). הדיינים דייכובסקי, בן שמעון ושרמן קבעו כי בית הדין רשאי להתיר בפסק דין נישואין אזרחיים ללא כל צורך בגט, וזו לשונם: "העילה לקביעת פירוד בין הצדדים היא 'תום הנישואין'... אין צורך בסידור גט פיטורין. התרת הנישואין נעשית על-ידי פסק דין של בית הדין הרבני, כאשר בית הדין נוכח בחוסר סיכוי לשלום בית".

משתמע מן הדברים הללו כי ניתן להתיר נישואין אזרחיים בפסק דין בלבד ואין צורך בגט, וכן ש"חוסר שלום בית" היא העילה הנדרשת. מתברר מן האמור לעיל כי מי שנישא בנישואין אזרחיים יכול להתגרש די בקלות, ואין סיכוי שהצדדים ימצאו את עצמם מעוגנים.

בית הדין לא מוותר

במקרה של אפרת קבע בית הדין האזורי במפורש כי "אין שום סיכוי להביא שלום בין הצדדים, ומשכך יש להביא את הצדדים לגירושין בהקדם האפשרי". לא הייתה שאלה של גט מספק באשר בית הדין קבע כי "הצדדים אינם נשואים כדת משה וישראל, אלא רק בנישואין אזרחיים". ולמרות כל זאת, בסיכומו של יום נמנע בית הדין מלהתיר את הנישואין ומעדיף לקבוע כי "במידה והבעל יסרב לגרש את האישה בית הדין ישקול הטלת צווי הגבלה על הבעל".

"אני לא מבינה מה קורה פה?" שואלת אפרת בצדק, "למה אני צריכה בכלל גט? הרי לא התחתנתי כדת משה וישראל. מה פתאום

סנקציות? אני לא רוצה להכניס את אביהם של ילדיי לכלא. אני בסך הכל רוצה להתגרש!" עורכת הדין של האישה פנתה לבית הדין בבקשה להתרת הנישואין, כפי שמתואר בפסק הדין התקדימי שהובא לעיל. בתגובה על כך חזר בית הדין וקבע כי על האישה לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה.

המקרה של אפרת צריך להדליק נורות אדומות. בית הדין הרבני פורש את כנפיו על כל זוג יהודים שנישא בכל דרך שהיא. בית הדין דורש סידור גט – גם במקום שהוא עצמו קבע שאין צורך בכך. בית הדין מבקש להפעיל סנקציות אלימות נגד בעל, גם במקום שאין צורך להפעילן. בכך מעודד בית הדין הרבני את הצבור שלא להתחתן, כי רק במקרה שלא נישאו כלל - לא יצטרכו הצדדים (נכון לכתיבת שורות אלה) להגיע לבית הדין באם יבקשו להיפרד.